רפי אני פתוח לביקורת - ואתה העברת לי ביקורת ונהניתי - לא היית בוטה. היה מעניין - אני למדתי ממך את חשיבות הצירים - רוחב ואורך אין לי יומרות להיות דמיאן הירסט. אני מקבל המון ביקורת על העבודות שאני מביא לאגודה המעולה בחולון. הבעייה עם איצ'ו שהוא מזלזל ויורה לאוויר ולא אומר תכלס מה לא טוב. לי חשוב להבין למה אני לא טוב. לא סתם מילים באוויר. למשל גד אולמן אמר לי שכל הצילומים הם חארטה מסחרית ורק הציורים טובים - והאמת זה לא כך מבחינתי ואם תכנס לארט דוקסה תראה כבר כמה צילום יש. תכלס - שאנשים יהיו עניניים ולא חרטטנים.מה שמעניין בדברייך זו העובדה ששני אמנים מאוד חשובים הושפעו מולסקס. אתה מציג את פיקאסו והפירוק - לעומתו יש את סאלבדור דאלי - שזה פירוק מיסוג אחר - אצל דאלי - פירוק האגו (פרוייד) ופירוק הנחרצות של מציאות כמובחנת מדמיון - סוראליזם. אני לא מבין כלום באמנות אבל זה מרתק לראות איך פרוייד וגילוי הלא מודע - השפיע על קו חד ונחרץ באימג' של פיקאסו - פירוק למימדים והשטחה - תחילת המופשט - לעומת דאלי שזה איחוד טוטאלי של מציאות ודימיון שזה גם פירוק רק שעל הבד זה נראה כאימג' קוהרנטי - רק מבחינת המושג יש פירוק האימג' קוהרנטי וזורם. אשמח אם תחדד את ההשוואה בין קוביזם לסוריאליזם - ואני מגשש באפלה... זה ניתוח לא מובנה. וסך הכל לפיקסו היו תקופות שונות.. יש לתת את הדעת על כל תקופה ולא ואחד כפי שאני עושה..

צחי היי

בעניין הביקורת עמדתי היא שביקורת שלילית או שנתפסת בעינייך כשלילית יכולה תמיד לתת לך נקודות למחשבה

לתת לך זוית ראיה על נקודות חולשה ביצירתך

להעניק לך כיוונים חדשים של התפתחות וכו

אספר לך סיפור אישי

בשנת 1998 הגעתי לאחד האוצרים החשובים בעולם האמנות - אוטוריטה בפני עצמה

איש חכם ויקר שאני חייב לו את אחד השינויים של הסגנונות ביצירתי

 

הצגתי בפני האוצר  ציורי זוגות וריאליזם  בעיקר הטרוסקסואלים ) ראה בקישור ואת שני הקבצים הראשונים

 http://cafe.themarker.com/view.php?t=592732

 

הביקורת שנתן לי היא :

"שהציורים עשויים היטב , אתה אמן שתמכור היטב ותצליח מסחרית .

אך מבחינת הריאליזם דע שיש כל כך הרבה ציירים ריאליסטים ואתה צריך להביא משהוא חדש .

אם מסתכלים באופן אובייקטיבי על יוצרים ריאלסטים  בארץ ובעולם מבינים שנותנים לבודדים את הקרדיט על

חדשנות , סגנון וכו כמו כן הוא עשה אבחנה מרתקת בין ציירים  ואמנים שבאים מעולם הציור ( שיש להם גם מקום ממסדי) ליוצרים שעושים אמנות מושגית ואמנים שעוסקים בתכנים עכשווים ביצירתם "

 

כשיצאתי ממנו אמרתי לעצמי ואוו הוא לא אהב את היצירה שלי?  , מה רע בציורים הללו  ?

האים אני לא מספיק טוב ?  , מדוע סגנון זה לא נתפס כעכשווי  וחדשני בעיניו וכו ?  וכו אבל מהר התאפסתי ...

 

לאחר חודש של תהיות עם עצמי התחלתי בסדרה חדשה של ציורים שמשלבים נאיבים שהיה קיים ביצירתי בעבר

בעקבות  שנות עבודותיי עם ילדים בגיל הרך .

בעקבות המפגש עם האוצר החכם הזה יצרתי  במהלך השנים את העבודות שהכי מזוהות איתי

ראה בקישור הבא מבחר של עבודות מהסגנון הזה :

http://cafe.themarker.com/view.php?t=410173  אלו עבודות שהוצגו בתערוכת יחיד לאחר 10 שנים בבית האמנים בתל אביב

לפני 5 חודשים  

 

אחר כך הייה לי עוד מפגש מרתק עם אוצרת ומנהלת מוזיאון שטענה שהעבודות הכי טובות שלי הנן :

"fine art naive"  הציורים הנאיבים כדוגמת " המרפסת באידלסון " ראה קובץ

הביקורת שלה הובילה אותי לעשות את הסדרה החדשה שאני עובד עליה בשנתיים האחרונות של

פנורמה תל אביבית

 

כמו כן לא זנחתי את הציור הריאליסטי וחיפשתי לחדש בו בדרכי כל פעם מחדש

 

מה שאני רוצה לאמר שביקורת שלילית או שאנו חושבים שהיא שלילית יכולה ללמד אותנו המון על עצמנו

וצריכה לחולל בתוכנו שינוי והתפתחות וזה אמור לגבי כל האמנים אם הם בתחילת דרכם , בפסגה , ממסדיים או לא ממסדיים וכו

גם מאיצו רימר  קיבלתי ביקורות שחוללו בי שינויים , תהיות ומחשבות ( בסדרות של הרישומים, צילום וכו  ) אבל זה סיפור לפעם אחרת

 

 

צטט: רפי פרץ 2009-04-18 16:53:20

צחי היי

בעניין הביקורת עמדתי היא שביקורת שלילית או שנתפסת בעינייך כשלילית יכולה תמיד לתת לך נקודות למחשבה

לתת לך זוית ראיה על נקודות חולשה ביצירתך

להעניק לך כיוונים חדשים של התפתחות וכו

אספר לך סיפור אישי

בשנת 1998 הגעתי לאחד האוצרים החשובים בעולם האמנות - אוטוריטה בפני עצמה

איש חכם ויקר שאני חייב לו את אחד השינויים של הסגנונות ביצירתי

 

הצגתי בפני האוצר  ציורי זוגות וריאליזם  בעיקר הטרוסקסואלים ) ראה בקישור ואת שני הקבצים הראשונים

 http://cafe.themarker.com/view.php?t=592732

 

הביקורת שנתן לי היא :

"שהציורים עשויים היטב , אתה אמן שתמכור היטב ותצליח מסחרית .

אך מבחינת הריאליזם דע שיש כל כך הרבה ציירים ריאליסטים ואתה צריך להביא משהוא חדש .

אם מסתכלים באופן אובייקטיבי על יוצרים ריאלסטים  בארץ ובעולם מבינים שנותנים לבודדים את הקרדיט על

חדשנות , סגנון וכו כמו כן הוא עשה אבחנה מרתקת בין ציירים  ואמנים שבאים מעולם הציור ( שיש להם גם מקום ממסדי) ליוצרים שעושים אמנות מושגית ואמנים שעוסקים בתכנים עכשווים ביצירתם "

 

כשיצאתי ממנו אמרתי לעצמי ואוו הוא לא אהב את היצירה שלי?  , מה רע בציורים הללו  ?

האים אני לא מספיק טוב ?  , מדוע סגנון זה לא נתפס כעכשווי  וחדשני בעיניו וכו ?  וכו אבל מהר התאפסתי ...

 

לאחר חודש של תהיות עם עצמי התחלתי בסדרה חדשה של ציורים שמשלבים נאיבים שהיה קיים ביצירתי בעבר

בעקבות  שנות עבודותיי עם ילדים בגיל הרך .

בעקבות המפגש עם האוצר החכם הזה יצרתי  במהלך השנים את העבודות שהכי מזוהות איתי

ראה בקישור הבא מבחר של עבודות מהסגנון הזה :

http://cafe.themarker.com/view.php?t=410173  אלו עבודות שהוצגו בתערוכת יחיד לאחר 10 שנים בבית האמנים בתל אביב

לפני 5 חודשים  

 

אחר כך הייה לי עוד מפגש מרתק עם אוצרת ומנהלת מוזיאון שטענה שהעבודות הכי טובות שלי הנן :

"fine art naive"  הציורים הנאיבים כדוגמת " המרפסת באידלסון " ראה קובץ

הביקורת שלה הובילה אותי לעשות את הסדרה החדשה שאני עובד עליה בשנתיים האחרונות של

פנורמה תל אביבית

 

כמו כן לא זנחתי את הציור הריאליסטי וחיפשתי לחדש בו בדרכי כל פעם מחדש

 

מה שאני רוצה לאמר שביקורת שלילית או שאנו חושבים שהיא שלילית יכולה ללמד אותנו המון על עצמנו

וצריכה לחולל בתוכנו שינוי והתפתחות וזה אמור לגבי כל האמנים אם הם בתחילת דרכם , בפסגה , ממסדיים או לא ממסדיים וכו

גם מאיצו רימר  קיבלתי ביקורות שחוללו בי שינויים , תהיות ומחשבות ( בסדרות של הרישומים, צילום וכו  ) אבל זה סיפור לפעם אחרת

 

 

 

ראשית, אני שמח שהייתה לך הסבלנות להמתין 10 שנים - האמת, גם לי יש סבלנות.. הטרנסקסואלית הכי מוערכת במדינה המטומטמת שלנו, לפעמים מטומטמת - שמכנה מבצע מילחמתי - "עופרת יצוקה" ולא "פרחים בקנה" - זו מדינה שנקווה שתשתנה.

 

לגבי העבודות נראה לי שחלק מהקישורים לא עובדים.

 

לגבי אפצ'י איצ'ו - שיהיה פחות דוגמטי ושידבר לעניין ולא על האשכים שלו - זה סוג של גברים שמניחים שגבריות זה כוח נטו - אדרבא לא אצלי ולא בקשר אליי. הוא בכלל לא נתן ביקורת והאמת דיי - לא בא לי לכתוב עליו

 

אני אעבור על הקישורים - רק שיעבדו :)

 

תכלס- אני מצפה בקוצר רוח שיגיעו הבגדים ולראות איך התופרת עבדה- זה מעביר יופי את הזמן :)

 

 

כל טוב - אני מאחל לך תערוכת יחיד במוזיאון - אתה לא חייב להזמין - אני אגיע :)

 

צטט: udi.s 2009-04-18 17:11:42

צחי ידיד

זה כבר הפוסט השלישי או הרביעי שבו אתה מנתב דיון על נושא כללי לדיון פרטי על אישיותך, אמנותך, כישרונך, ורגישותך לביקורת, שמלכתחילה בכלל לא ניכתבה אליך או עליך.

אמנם לקאן מעמיד את הנרקיסיזם כאבן פינה לתאוריות הפסיכולוגיות שלו, אבל לי מעולם לא היתה הערכה רבה אליו ואל פועלו,  במקרה הטוב אני רואה אותו כפרשן שרלטן של פרויד, במיקרה הרע הוא סתם נודניק.

נרקיסזם אפריורי הוא פועל יוצא של יצר המין.

אז אולי נתחיל להתרכז בעיקר, ונמפסיק עם העלאת הגירה של הטפל.

איך אמן יהיה מודע אם כאדם הוא לא מודע??

-

עמי ידידי, אני נמנע באופן עקרוני מהעברת ביקורת על עבודות בפורום, אפילו אם מצורפת אליהם בקשה/תחנון מפורש עם חתימת הבלוגר לקבלת הגזרה באשר היא תהיה מה שתהיה.

מניסיון העבר, זה תמיד רע.

ראה לקאן, נרקיסיזם, יצר מין, תשומת לב, אגו ולגו.

בדרך כלל מבקשי ביקורת לא רוצים או צריכים ביקורת. אלא עידוד, ואין להם כל כוונה לשמוע דעה מושכלת או ביקורתית כלשהיא על יצירותיהם.

בהערכה רבה, אודי

 

הערכה למי? :)

איצ'ו כתב את הדברים על השמלות ועל האדום וכו' וברור שזה היה מכוון אליי והאמת שאני שם קצוץ.. אני מבין שיש פה סגידה לאיצ'ו אבל אני רואה את הכרטיס - אני רואה את אופן הביטוי - אתה יודע.. לפעמים הזר לשדה האמנותי יכול להגיד לאדם כל כך מוערך שהוא סוג של מורה או אמן - שממש לא מוערך - הרי המפגש הוא כאן. וטוב שאין לי היסטורייה עליו כי זה אמיתי - ואני לא זקוק לחסדיו של איצ'ו כדי לקבוע עמדה כלשהי - אתם מכירים טוב את שדה האמנות - אני לא - ואין לי בעייה עם זה שאחד כזה קצת יתכופף מהעץ עליו עלה ועולה. קצת צניעות ופחות יומרנות לא תזיק לאף אחד - גם לי.

אומנם אני מחבב את לאקאן כי זו אחת המורכבות הפסיכואנליטית הכי מעניינת - והיא קשורה באמנות - אבל אני לא חושב שטיפול לאקנייני הוא טוב. השרלטנות לא קיימת בתיאורייה הלאקאניינית - כי היא מעולה - השרלטנות היא בפרקטיקה. אותי מעניין יותר ז'יל דלז - שהוא תולדה של לאקאן.

לגבי הקביעה שלך כי לאקאן מבסס את התיאורייה שלו על נרקסיזם זה לא נכון - הנרקסיזם בא לידי ביטוי השלב המראה שזו הדיסרטציה של לאקאן לדוקטורט. שלב המראה הוא גאוני אולם הוא רק תחילת דרכו של לאקאן.

אם כבר - הדבר הכי חשוב אצל לאקאן זו ההגדרה שהלא מודע בנוי כשפה - זה התמצות הכי נכון של לאקאן אבל להבין אותו - זה קשה ומעניין - וגם הוא נתון לביקורת - בעיקר על הטופולוגיה שהיא טעות והוא לא הבין בטופולוגייה וגם מהפיזיקה ותורת ההרמונייה.

 

 

הנה התשובה בתוך השאלה ,

אותם אמנים "שטוענים שהם מעוניינים לעבוד מהבטן"

הם כבר מודעים  לכך שהוא רוצים לעבוד מהבטן ,

הם מבינים  ויודעים מה זה לעבוד מהבטן והתהליכים המסויימים של עבודה מהבטן.

הם כנראה למדו היכן שהוא מה זה עבודה מהבטן ,

לעבוד מהבטן לא כל אחד מסוגל.

אותה מודעות לעבוד מהבטן לא קיימת אצל אדם שלא למד , זה דבר נרכש  .

אני מאמינה דווקא שבתהליכי  יצירה כנים פנימיים אסיוצטיבים ,

ללא התעסקות בכל רגע נתון בתולדות האמנות ועם זה נכון או לא , ולבלי לרצות אף אחד.

אמנות מגיעה ממקום פנימי , ברגע שמנסים לרצות ומחפשים את ה"מישהו" שהעבודה תמצא חן בעיניו , האמנות מאבדת את ערכה.

האמנות והיצירה היא טובה שהיא מגיעה מהמקום הנכון אולי מהבטן , מהלב, מהראש

מכל מקום היא יכולה להגיע , אין טוב  , אין  רע .

היחיד שמחליט אחר כך שהיצירה הזו "עושה לו את זה" זה  הצופה , אבל זה כבר מאוחר מידי. היצירה היא קיימת ויש לה חיים משל עצמה , לפעמים היא טובה לפעמים היא לא מזיזה לאיש.

 

 

צטט: צחי אופנה וסטיילינג 2009-04-18 14:24:48

בוקר טוב שוב באג והחלון HTML - איצ'ו שלום, אני חובב פרדוקסים - מ- הגל ועד לסיפרה המרתק של ענת בילצקי. אתה מוזמן להתקשר ולבוא לסטודיו שלי ולתת ביקורת בונה - לא אכוון לשום ביצים - תכלס- מעניין מה אתה חושב- אגב, כבר נוכל להתחיל בצילומים הפרונוגרפיים לקטלוג. נשלב... וברצינות אם בא לך לתת את דעתך לא בפורום המצריך ממך להעלות את "הליצן" שבך - פשוט לבוא לשתות קפה - ולראות מה אני עושה באמנות. איך אתה מסביר שגד אולמן ראה את העבודות שלי ואמר לי שאני מבריק? איך אתה מסביר שמנהל בית ספר ברמת גן לשעבר - אמר לי שאני מעולה. באמת, בוא - תן ביקורת טוב. ואז גם אני אתרשם, שאתה אדם רציני - בעל ערך מוסף- קצת ערכיות לא תזיק. אגב, אם אתה לוקח כסף על ביקר - אל תעשה מאמץ - אני לא משלם לאף אחד. כל טוב.

 אתה מדבר רצינות?

בשמחה אבוא. ואני בהחלט מזמין אותך אלי - לא בשביל להשתחץ, אלא בשביל הפרספקטיבה - אחרי זה, אם תמצא לנכון, תוכל להמשיך להשמיץ.

פגישה ראשונה חינם

 

צור קשר בפרטי.

 

ועוד דבר:

אודי, צחי, ראובן וכל שאר החברים בסניף הזה של הקפה: 

א. לא ביקרתי אף עבודה של אף אחד! אין זה ממנהגי וזה בניגוד לאתיקה שלי - ויש לי כזאת, גם אם לשוני נודפת צחנה - ביחוד אם יורים בי מתחת לחגורה, ואחרי זה עוד אומרים שיש לי בעיות עם הביצים... (וצחי, הורמיליון לא התייחס לשמלה, החפצון התייחס להערתך על ציוריו של אבינועם)

ב. חשוב ביותר לדעתי: אנחנו כאן בחצי-הסתר-פנים, כדי שהאלתר-אגו שלנו יוכל לדבר (קצת כמו הבובה של הפיתום). זה לא אני, א. ר. החי, האמיתי, שמדבר כאן. ואני מאד מקווה שזה לא א. ס., ולא ר.פ. ולא צ.כ. האמיתיים, אלא כעין-בדיות שלהם. רוצים לברר מה באמת אני חושב? איך באמת אני מדבר? רק בפנים-מול פנים.  

כאן אני מבטא דעות פרובוקטיביות בלשון בוטה, כי אני "מביע את הפנימיות שלי"...

 

I do love u all

צטט: a#mili 2009-04-18 17:56:26

 

 

הנה התשובה בתוך השאלה ,

אותם אמנים "שטוענים שהם מעוניינים לעבוד מהבטן"

הם כבר מודעים  לכך שהוא רוצים לעבוד מהבטן ,

הם מבינים  ויודעים מה זה לעבוד מהבטן והתהליכים המסויימים של עבודה מהבטן.

הם כנראה למדו היכן שהוא מה זה עבודה מהבטן ,

לעבוד מהבטן לא כל אחד מסוגל.

אותה מודעות לעבוד מהבטן לא קיימת אצל אדם שלא למד , זה דבר נרכש  .

אני מאמינה דווקא שבתהליכי  יצירה כנים פנימיים אסיוצטיבים ,

ללא התעסקות בכל רגע נתון בתולדות האמנות ועם זה נכון או לא , ולבלי לרצות אף אחד.

אמנות מגיעה ממקום פנימי , ברגע שמנסים לרצות ומחפשים את ה"מישהו" שהעבודה תמצא חן בעיניו , האמנות מאבדת את ערכה.

האמנות והיצירה היא טובה שהיא מגיעה מהמקום הנכון אולי מהבטן , מהלב, מהראש

מכל מקום היא יכולה להגיע , אין טוב  , אין  רע .

היחיד שמחליט אחר כך שהיצירה הזו "עושה לו את זה" זה  הצופה , אבל זה כבר מאוחר מידי. היצירה היא קיימת ויש לה חיים משל עצמה , לפעמים היא טובה לפעמים היא לא מזיזה לאיש.

 

 

 

 

יש צלמים שעובדים מהבטן - מצלמים אתהרגע - ביחוד צילומי רחוב- אלכס ליבק

יש שמתכננים את הצילום במשך תקופה ארוכה - עדי נס,

לכל סוג צילום יש יחודיות אחרת, מסר אחר, אי אפשר לערב את השנים,

אני מתכנן מצלם בשני הסיגנונות , זה לא פוגם, לפעמים יש רעיון שאני עובד עליו תקופה ארוכנ, מחכה לשמיים עם עננים נכונים, ים עם גלים מסוימים, לפעמים אני יוצא לשוטט עם המצלמה ברחוב שתופס את מה שיש,

היום היתי ב"שבת הואר" בכנסית הקבר - הצילומים הטובים שלי משם זה דמויות של צלינים,

לצילום "ברכת החמה" בבני-ברק עשיתי סיור מקדים לאיסוף מידע - זה השתלם - הצלחתי לצלם מזויות לא שיגרתית,

ההצלחה שונה , יש הצלחה של "תפיסת הרגע", יש הצלחה של "תמונה עם תיכנון מושלם"

אני מניח שאצל חלק מהציירים זה דומה -

היתרון של צייר זה שהוא יכול לשים בצד קנוס לא גמור ולהשלים אח"כ , צלם מכסימום יכול לעבד אחרת את מה שכבר יש לו,

 

 

לפעמים יש רעיון שאני עובד עליו תקופה ארוכה"

 

 

רעיון שהוא אישי הוא מגיע מ"הבטן ", ליישם אותו זה כבר סיפור אחר .

האמנות היא בעצם אותו הדבר עצמו שמחפשים את הפיתרון כיציד ליישם את אותו .

 

איך ליישם את אותו רעיון שהוא "הרעיון מהבטן ,ראש , לב וכ'ו וכ'ו"

צטט: עמי 8 2009-04-18 18:19:22

צטט: צחי אופנה וסטיילינג 2009-04-18 14:24:48

בוקר טוב שוב באג והחלון HTML - איצ'ו שלום, אני חובב פרדוקסים - מ- הגל ועד לסיפרה המרתק של ענת בילצקי. אתה מוזמן להתקשר ולבוא לסטודיו שלי ולתת ביקורת בונה - לא אכוון לשום ביצים - תכלס- מעניין מה אתה חושב- אגב, כבר נוכל להתחיל בצילומים הפרונוגרפיים לקטלוג. נשלב... וברצינות אם בא לך לתת את דעתך לא בפורום המצריך ממך להעלות את "הליצן" שבך - פשוט לבוא לשתות קפה - ולראות מה אני עושה באמנות. איך אתה מסביר שגד אולמן ראה את העבודות שלי ואמר לי שאני מבריק? איך אתה מסביר שמנהל בית ספר ברמת גן לשעבר - אמר לי שאני מעולה. באמת, בוא - תן ביקורת טוב. ואז גם אני אתרשם, שאתה אדם רציני - בעל ערך מוסף- קצת ערכיות לא תזיק. אגב, אם אתה לוקח כסף על ביקר - אל תעשה מאמץ - אני לא משלם לאף אחד. כל טוב.

 אתה מדבר רצינות?

בשמחה אבוא. ואני בהחלט מזמין אותך אלי - לא בשביל להשתחץ, אלא בשביל הפרספקטיבה - אחרי זה, אם תמצא לנכון, תוכל להמשיך להשמיץ.

פגישה ראשונה חינם

 

צור קשר בפרטי.

 

 

אחד הערכים הכי נכונים הוא לכבד את המכנה עצמו - והמכונה על ידי הכלל - המורה. חבל שבמדינה שלנו זה מעיין סוג אה - מורה - יש מאות. אני מאוד מכבד את המושג מורה והאמת שיש לי כזה כאב ראש כי שוחחתי עם ידיד שניפח לי ת'שכל. אבל הוא מכתיב לי היטב מה לקרוא.  אי לכך -

אני אצור קשר ואני הופך את זה לפומבי כי זה סותר את הבוז שלי - אני אבוא אלייך - אתרשם ואם תרצה תבוא אליי. בכל זאת לפי מה שנראה על פניו יש לך כאן קהל של אנשים שמאוד מכבד אותך - ומי אני שאסתור זאת. אני אצור קשר ודגש אני מכבד את היותך מורה. איך - זו כבר שאלה אחרת שתתברר במפגש. מה שברור שיש מגבלות נוראיות לקהילה - כשראיתי אנשים בתערוכה של פרדי פביאן - מתגלה האמת ואולי לא אבל מתגלה האדם.

כל טוב

 

 

היי אמילי בעקבות דברייך :

"אותה מודעות לעבוד מהבטן לא קיימת אצל אדם שלא למד , זה דבר נרכש"

לעיתים יצירה ויוצר מוצלח הם אמנים שעובדים מהבטן

אך ישנם גם אמנים מוצלחים רבים שלא עובדים מהבטן

עבודה מהבטן היא לא הפרמטר היחיד לבחינה של יצירה ויוצר טוב

זה מכלול שלם של דברים

גם תינוק בן 2 כשנותנים לו נייר וצבע עובד מהבטן האים זה הופך אותו לאמן בשל

באותה שעה שהוא בוחש במכחול הוא מבטא את רגשותיו , שמחתו , עצביו וכו

 

רפי לביא שיש לי הערכה ליצירתו עבד מהבטן כאשר צייר כמו ילד בן  4-5 ועסק שם בשאלות של ספונטניות

של אדם מבוגר כאשר הוא ניגש ליצור כמו ילד   .

הוא היה  מודע באופן שכלתני למשמעות של ההחלטה הסגנונית שלו , בזמנו גם היתה לזה חדשנות להצליח להכניס

את זה למרחב של הממסד האמנותי .

השאלות שיצירתו מבחנתי שאלו היו גם : משמעות של זיכרון של לצייר כמו ילד.

העיסוק בחיקוי לצייר כמו ילד בן 5.

ובעיקר היחסים שאופן כזה של יצירה יצור עם תגובות הקהל .

ראו מבחר עבודות למטה של רפי לביא

רפי לביא פתח לאמנים עכשווים רבים את הדלת ליצור בסגנון מתיילד , אינפאנטילי או איך שקוראים לזה היום

 

זה כמו אמן בוגר שיחליט מהיום באופן מודע להסתובב ברחוב עם טיטול  ( חיתול) גדול ולעשות שם את צרכיו

פיפי וככי ולבחון את תגובות הציבור להתנהגותו