i think you would like some of gerhard richter works(one of the most important artist in the twentieth and twenty-first centuries)   ( the quality of the pics on your website could be better)     http://www.gerhard-richter.com

בעיני השאלה היחידה הרלוונטית היא האם צייר מצייר מתוך האמת שלו, או את האמת שלו.

כי מה זה מודעות, ומה הערך של מודעות כדבר בפני עצמו?

אפשר לראות, ואפשר להיות 'מודעים'; ואפשר ולגיטימי גם להיות 'לא-מודעים' (לפעמים זה אפילו טוב, אבל גם זה לא ערך בפני עצמו...). אבל זה לא הדבר העיקרי. כי אם אין בנו את ההכרה העמוקה שאנו מוציאים לאור אמת - מהותית, יסודית, בסיסית, עמוקה, מתוכנו - לא עשינו כלום. אנחנו יכולים להתהדהד בתוך קליפת המוח שלנו שנים, להתפתל במילים ולהתפלפל במושגים. שנים. נצח. לא עשינו כלום.

ותודה על השאלה.

צטט: udi.s 2009-04-18 17:11:42

צחי ידיד

זה כבר הפוסט השלישי או הרביעי שבו אתה מנתב דיון על נושא כללי לדיון פרטי על אישיותך, אמנותך, כישרונך, ורגישותך לביקורת, שמלכתחילה בכלל לא ניכתבה אליך או עליך.

אמנם לקאן מעמיד את הנרקיסיזם כאבן פינה לתאוריות הפסיכולוגיות שלו, אבל לי מעולם לא היתה הערכה רבה אליו ואל פועלו,  במקרה הטוב אני רואה אותו כפרשן שרלטן של פרויד, במיקרה הרע הוא סתם נודניק.

נרקיסזם אפריורי הוא פועל יוצא של יצר המין.

אז אולי נתחיל להתרכז בעיקר, ונמפסיק עם העלאת הגירה של הטפל.

איך אמן יהיה מודע אם כאדם הוא לא מודע??

מסכים עם כול מילה של אודי.

צחי, אולי זה נראה לך מוזר, אבל העולם אינו סובב סביבך.

  אתה בוודאי חושב שאתה אדם מאד מעניין, אבל אתה ממש לא.

  לא כול דיון חייב להיות עמוס בפוסטים הטרחניים שלך, בהם אתה מפרט באריכות, בפעם המי יודע כמה, מה אמר פלוני או אלמוני על העבודות שלך.

  לאחר מכן, כמו שעון שוויצרי, מגיעה ההיעלבות הילדותית על פגיעות מדומות בכבודך, וההתקפות אישיות וגסות הרוח, על כול חבר, הפוגע באגו השברירי שלך.

  פעם זו דבי, פעם זה שי, פעם זה איצו, ועוד רבים אחרים אותם הקפדת להעליב, חברים שלכולם יש רקורד הרבה יותר רציני ומרשים משלך.

  בקיצור, ההתנהלות האינפנטילית שלך נמאסה.

 

1

צטט: ב נ י 2009-04-19 02:29:12

צטט: udi.s 2009-04-18 17:11:42

צחי ידיד

זה כבר הפוסט השלישי או הרביעי שבו אתה מנתב דיון על נושא כללי לדיון פרטי על אישיותך, אמנותך, כישרונך, ורגישותך לביקורת, שמלכתחילה בכלל לא ניכתבה אליך או עליך.

אמנם לקאן מעמיד את הנרקיסיזם כאבן פינה לתאוריות הפסיכולוגיות שלו, אבל לי מעולם לא היתה הערכה רבה אליו ואל פועלו,  במקרה הטוב אני רואה אותו כפרשן שרלטן של פרויד, במיקרה הרע הוא סתם נודניק.

נרקיסזם אפריורי הוא פועל יוצא של יצר המין.

אז אולי נתחיל להתרכז בעיקר, ונמפסיק עם העלאת הגירה של הטפל.

איך אמן יהיה מודע אם כאדם הוא לא מודע??

מסכים עם כול מילה של אודי.

צחי, אולי זה נראה לך מוזר, אבל העולם אינו סובב סביבך.

  אתה בוודאי חושב שאתה אדם מאד מעניין, אבל אתה ממש לא.

  לא כול דיון חייב להיות עמוס בפוסטים הטרחניים שלך, בהם אתה מפרט באריכות, בפעם המי יודע כמה, מה אמר פלוני או אלמוני על העבודות שלך.

  לאחר מכן, כמו שעון שוויצרי, מגיעה ההיעלבות הילדותית על פגיעות מדומות בכבודך, וההתקפות אישיות וגסות הרוח, על כול חבר, הפוגע באגו השברירי שלך.

  פעם זו דבי, פעם זה שי, פעם זה איצו, ועוד רבים אחרים אותם הקפדת להעליב, חברים שלכולם יש רקורד הרבה יותר רציני ומרשים משלך.

  בקיצור, ההתנהלות האינפנטילית שלך נמאסה.

 

נו טוב. תודה. אשפר דרכי. :)

 

 

 

 לרפי התשובות הם בחום בתוך המלל שלך,

 

צטט: רפי פרץ 2009-04-18 21:40:58

היי אמילי בעקבות דברייך :

"אותה מודעות לעבוד מהבטן לא קיימת אצל אדם שלא למד , זה דבר נרכש"

לעיתים יצירה ויוצר מוצלח הם אמנים שעובדים מהבטן

אך ישנם גם אמנים מוצלחים רבים שלא עובדים מהבטן

אין דבר כזה לא לעבוד מהבטן ...

אמן שנאמן לדרך שלו ,עובד מתוך עצמו,

 

עבודה מהבטן היא לא הפרמטר היחיד לבחינה של יצירה ויוצר טוב

נכון , בדיעבד היצירה היא נבחנת רק ע"י צפיה בה שהיא כבר קיימת בפני עצמה.

זה מכלול שלם של דברים

גם תינוק בן 2 כשנותנים לו נייר וצבע עובד מהבטן האים זה הופך אותו לאמן בשל

באותה שעה שהוא בוחש במכחול הוא מבטא את רגשותיו , שמחתו , עצביו וכו

 

רפי לביא שיש לי הערכה ליצירתו עבד מהבטן כאשר צייר כמו ילד בן  4-5 ועסק שם בשאלות של ספונטניות

של אדם מבוגר כאשר הוא ניגש ליצור כמו ילד   .

 

 

לצערי  בחרת בחירה לא מתאימה עבורי הדוגמא של רפי לביא לא מתאים לשאול אותי , כי עבורי רפי לביא הוא קלישאה , הוא עבד והשפריץ ציורים שבעיני הם לא מבטאים דבר חוץ מאותו תסכול  שעובדים עלי ,

 הכריזמה שלו ואישיותו והשטלתנות שלו גרמה לדור שלם ללכת אחריו בעיוורון הוא היה בעמדת מפתח שרבים רצו את קירבתו ,

הוא גרם להרס רב לאמנות הישראלית  בעיני, אנחנו הדור שצריכים להתנער מהתופעה ללכת קדימה ולשאוף ליותר.

ובאותה נשימה ראיתי שהיצירות הטובות שלו והמרשימות הוא עשה ממש בשנים האחרונות לפני מותו , נוכחתי לראות את כשרונו ברגע שהוא עבד מתוך מודעות.    

 ראה יצירות  שהם מעניינות .

 

 

עבודה של רפי לביא. באדיבות גלריה גבעון 

"כתב יד חדש ומקומי"

"צייר בשמן מחנות טמבור"

הוא היה  מודע באופן שכלתני למשמעות של ההחלטה הסגנונית שלו , בזמנו גם היתה לזה חדשנות להצליח להכניס

את זה למרחב של הממסד האמנותי .

השאלות שיצירתו מבחנתי שאלו היו גם : משמעות של זיכרון של לצייר כמו ילד.

העיסוק בחיקוי לצייר כמו ילד בן 5.

הקלישאה שלו שילד בן 5 הוא חסר חוש כישרון וצבע, אז רפי פרץ , ילד מגיל 5-6 מגיע לשיא הם מבחינת אירגון חלל בתוך ציור והן מבחינת צבע, אח"כ כל חיינו אנחנו מנסים לשחזר את אותו תהליך , הציורים ה"ענים"שלי רפי לביא אולי מבטאים ילד מגיל 2-3

ובעיקר היחסים שאופן כזה של יצירה יצור עם תגובות הקהל .

ראו מבחר עבודות למטה של רפי לביא

רפי לביא פתח לאמנים עכשווים רבים את הדלת ליצור בסגנון מתיילד , אינפאנטילי או איך שקוראים לזה היום

 הרבה מתלמידיו של רפי לביא כמו גרבוז מיכל נאמן , אפרת נתן , ועוד , היו כנראה מספיק אינטליגנטים בכדי לקחת את הדברים הטובים מהתורה שלו וללכת עם זה קדימה,   כי אין להשוות את את היצירה ה"כלום" של רפי לביא לאותם אלא שהזכרתי.

זה כמו אמן בוגר שיחליט מהיום באופן מודע להסתובב ברחוב עם טיטול  ( חיתול) גדול ולעשות שם את צרכיו

פיפי וככי ולבחון את תגובות הציבור להתנהגותו

כן נכון , הוזכר באיזה מקום שרפי לביא כתב על ואמר שהוא מצייר זה כמו לעשות פיפי או קקי.

והדור הזה אכל ומאכיל אותנו עכשיו בתענוג רב את אותו סירחון.

Quote: a#mili 2009-04-18 11:55:58

ומי קהל היעד."  דורית

---

חברים יקרים מה זה המושג "קהל יעד"  לי כאמנית ,שמדובר באמנות חזותית, פלסטית ? 

סליחה מראש על הבורות .

אני לא מצלם ללא הגדרה מראש של "קהל יעד"

אני לא רואה אפשרות שהתבונן בתמונה -

http://www.notes.co.il/burstein/11573.asp

ולהנות ממנה ללא רקע במיתולוגיה היונית ,

אני לא רואה אפשרות להנות מצילום כמו

אנדרומדה

 אם זה לא מתקשר לך ליפו, להמתנה לדרקון - או למי שיציל אותך ממנו ,

לפחות בצילום אם אין את זה - אז כל מה שנישאר זה קיטץ'

אני זוכר שאני ואחי התאום היינו מבריזים הביתה בימי ראשון וחמישי מהקורסים העייוניים בבצלאל. זה שיעמם אותנו.

אני יכול להגיד שקרוב לשלוש שנים אני די תקוע אני לא אומר שזה בגלל שהברזתי כי כשמשהו לא מעניין אז הוא לא מעניין אין מה לעשות אבל נוצר חסך שהוביל לחוסר עניין.

לפעמים כדי להגיע למצב של שחרור וזרימה, צריך מאגר של נסיון (עבודה ולמידה) ככה שאתה מרגיש משהו ואתה רוצה ליצור, תדע איזה מגירות לפתוח, מה לשלוף ובאיזה מינון.נראה לי יותר נכון ליצור בכלים ובידע מודע משהו מהבטן.

לא כל מה שנכון לי נכון לכולם זה די אינדיבידואלי.

צטט: shby 2009-04-19 11:01:30

Quote: a#mili 2009-04-18 11:55:58

ומי קהל היעד."  דורית

---

חברים יקרים מה זה המושג "קהל יעד"  לי כאמנית ,שמדובר באמנות חזותית, פלסטית ? 

סליחה מראש על הבורות .

 

אני לא מצלם ללא הגדרה מראש של "קהל יעד"

אני לא רואה אפשרות שהתבונן בתמונה -

http://www.notes.co.il/burstein/11573.asp

ולהנות ממנה ללא רקע במיתולוגיה היונית ,

אני לא רואה אפשרות להנות מצילום כמו

 

אנדרומדה

 

 

 אם זה לא מתקשר לך ליפו, להמתנה לדרקון - או למי שיציל אותך ממנו ,

לפחות בצילום אם אין את זה - אז כל מה שנישאר זה קיטץ'

 

לשבי אין תמונה , ולא ירדתי לסוף דעתך , מקווה שתוסיף את התמונה שאוכל להבין , קראתי חלק להלינק .

מסקרן אותי מאוד להבין יותר מה מאחורי דבריך .מחכה להסברים.

יש תמונה - בדקתי שנית

עולה לאט כנראה

חיכוכים במשחק כדורגל.

ריבים בין אמנים.

מילא... אמניות ואמנים נצחתי ואנצח.

יופי אמר את הכל. אבל הנה חידוש זה הכל ביד.

בקשר ללינק אם יפתח

יאללה כפיים !!!