באחד האירגונים שאני מלווה, פרויקט תוכנה לצורך העיניין, ישנו סיפור החוזר על עצמו: קובעים אבן דרך למסירה בחמישי, כלומר אנשי הפיתוח מורידים גירסה (Build) בחמישי, בד"כ בשעות המאוחרות של חמישי, הרבה אחרי שהיום הסתיים. אנשי ה –QA שכבר התכוננו  (מכונות,אנשים וכד') על מנת להתחיל בבדיקות כבר הלכו הביתה. מן הסתם ה- Build  יחכה ליום ראשון. וכשיום ראשון יגיע אנשי ה- QA יגלו שהוא שבור ולמעשה לא עובד – עיקוב במסירה.

 

זה מאוד מפתה לתזמן אבני דרך עיקריות למסירה, לקראת הסופ"ש – בימי חמישי.

בצורה כזו, כולם יכולים ללכת הביתה בידיעה שחלק משמעותי של העבודה נסתיים.

משום מה, החיים לא עובדים כך.

ככל שמחזור החיים של הפרויקט טורי (סיריאלי), כך הסיכון של התחלות בימי ראשון וסיום בימי חמישי גבוה. סיום בימי חמישי משמעו שאף אחד לא יבדוק מתי קרה הסיום האמיתי עד יום ראשון בבוקר, אף אחד גם לא יבדוק אם מה שסוכם כ"סיום" באמת התקבל ועובד. מסירה בחמישי -  מאפשר לאנשים לעבוד שעות מטורפות בסופ"ש על מנת לעמוד ביעד הסיום – העיקר לעמוד ביעד,סופ"ש. יתרה מזאת,בפרויקט טורי (סיריאלי) לעולם לא תוכל לדעת מתי העבודה הושלמה למעשה, עד שתגיע לשלב הבדיקות לקראת סוף הפרויקט.

אותה בעיה קורה גם כשעובדים באטרציות, אם איטרציה אמורה להסתיים בחמישי אחה"צ, הקבוצה תמיד יכולה לדחות דברים לתיקון לסופ"ש. אתה, מנהל הפרויקט, תמיד תרצה לדעת מה הקבוצה מסוגלת לעשות בטווח זמן הגיוני – לא בשעות הנוספות. סיום בימי חמישי נותן לקבוצה אפשרות לעבוד בסוף שבוע.

כשמתזמנים אבני דרך או איטרצית לאמצע שבוע, הכמות של העבודה שנשארה -  ברורה,  יותר קל לתמרן בזמן – מכיוון שקל לראות מה נעשה ומה לא. אם לא תוכל להבין מה נשאר לעשות, יכולת התמרן שלך – צרה מאוד.

בחר את ימי שלישי או רביעי לאבני דרך עיקריות. כך שתוכל לראות התקדמות אמיתית (או חוסר התקדמות), תוכל לקצר שעות נוספות ותוכל לתמרן את הפרויקט ולא תופתע מאירועים לא צפויים בסוף הפרויקט.

לדעת כמה זמן לקח זה נחמד אבל המטרה היא בסופו של דבר לעמוד בלו"ז. כשרוצים שהפעילות הבאה תתחיל יום אחרי שמסתיימת הפעילות הקודמת, אזי הבאפר של סופ"ש, מעניק עוד קצת סיכוי לכך שזה יתקיים. האופציה האחרת היא להכניס סתם באפרים, אבל אז מאבדים זמן.

דביר,

המטרה היא להביא לסיום מוצלח של הפרויקט,עבודה בסופ"ש היא בסדר כל עוד היא לא מתבצעת על בסיס קבוע, בכל זאת מדובר באנשים והרצון להשאירם רעננים ובעלי יכולת להגיע לסוף הפרויקט כשהם פחות סחוטים.

מה שלפעמים קורה, ה-BUILD שעבדו עליו כל הסופ"ש במרתון מטורף של שעות לא תמיד יורד מהפיתוח בצורה מסודרת ועובדת,כך שבעצם לא הרווחנו הרבה.

הרעיון הוא לדעת מה הקבוצה מסוגלת לעשות לעשות בטווח זמן הגיוני וע"פ זה לתת הערכות, ואולי גם לנסות לתמרן כשצריך.

כמובן, קורה שאין מה לעשות וצריך לעבוד בסופ"ש - לדעתי יש להשתמש בכלי הזה רק שאין ברירה ויש צורך בו ברור ומיידי.

 

באחד האירגונים שאני מלווה - הבינו את העיניין מאוד מהר, וראינו שהעברה שמתבצעת באמצע השבוע - מתבצעת ברמה ובאיכות הרבה יותר טובה, והקיוון של האנשים לסיים את העבודה ולא לדחות דברים לסופ"ש יותר אפקטיבית.

 

איתי

מה שאתה אומר נכון בעקרון אבל דה פקטו, בכל חברה שאני אי פעם עבדתי בה או איתה, כשקבעו מיילסטון ליום שלישי זה נתפס אצל העובדים הלא תמימים כשקר, כלומר הם מניחים שהמנהל מניח מראש שלאחר עיכובים ובלתמים הזמן שהדליברבל באמת יהיה מוכן זה סוף השבוע. מה לעשות שאנשים חושבים בבלוקים.

 

אותו כנ"ל כשאומרים שגרסא תשתחרר בעשרים לחודש של סוף רבעון (על כל המשתמע מכך) תמיד יש איזו הנחה נסתרת שאפשר לדחות כל עוד זה יגמר עד סוף החודש.