לדעתי, לאט ובלי לשים לב הפכנו לצרכנים אובססיבים.

קונים כשעצובים, קונים כששמחים, אוגרים יותר מדי.

ממציאים אוספים מיותרים (למשל כובעים - כמה כובעים יש לי בבית?

כמה מזוודות יש לי בבית?

כמה בובות מיניאטוריות? כמה סוגי סרוויסים? כמה סוגי כוסות?

תרבות המערב שמסביבנו מעודדת אותנו לכך - לשמחת בעלי העסקים.

שמחתי לגלות את נחמיה שטרסלר כותב על הנושא :

פעם, לפני שנות דור, היינו מחכים בקוצר רוח לחג הפסח כדי לזכות לבגד חדש, שהיה מגיע רק פעם בשנה. היום נהפך פסח לחג הקניות הגדול, חג האוכל, חג המתנות, חג הבזבוזים, ומי שלא מבלה בקניונים כמה שעות טובות ולא ממלא את המקרר בכמויות אוכל פנטסטיות - לא יצא ידי חובת פסח כהלכתו.

הפרסומאים שיגעו אותנו. הם הצליחו לקשור בין קניות ומתנות לבין אושר. אם אתה קצת מצוברח, צא לקניות ותחזור מאושר. אם אתה במקרה שמח, ודאי שאתה צריך לחגוג במסע רכישות מפואר.

כן, זה המצב. לא רק בארץ אלה במרבית מדינות המערב.

אולי המשבר הכלכלי ישנה קצת את הגישה. אנשים יתחילו לערוך סדר עדיפויות בהוצאות שלהם, ויקנו את מה שהם צריכים ולא את מה שהם רוצים....

היי לימור

גם אם המשבר ישפיע עם אופן הצריכה שלנו, אנחנו ציבור מושפע מדי מכדי להשתנות.

עצלם היותנו חברה מערבית וקפיטליסטית מגדילה אצלנו צרכים שלא באמת קיימים ומציגה את תרבות הקניות כעונה על אותם צרכים.

זה יותר עמוק ממה שאנו יכולים להתמודד איתו כרגע. היישות הזאת שנקראת "חברה" השתלטה לנו לגמרי על החיים, וכמובם - על תרבות הקנייה שלנו.

צטט: רועי פרידמן 2009-04-19 11:28:00

היי לימור

גם אם המשבר ישפיע עם אופן הצריכה שלנו, אנחנו ציבור מושפע מדי מכדי להשתנות.

עצלם היותנו חברה מערבית וקפיטליסטית מגדילה אצלנו צרכים שלא באמת קיימים ומציגה את תרבות הקניות כעונה על אותם צרכים.  זה יותר עמוק ממה שאנו יכולים להתמודד איתו כרגע. היישות הזאת שנקראת "חברה" השתלטה לנו לגמרי על החיים, וכמובם - על תרבות הקנייה שלנו.

נכון, בחברה המערבית מוצרים שאדם קונה/משתמש מגדירים את הסטטוס החברתי שלו.
אנחנו חיים בחברה הזו, כך שכולנו בצורה כזו או אחרת, כאלה.

ובגלל זה ציינתי שיכול להיות שהמיתון יקטין את רכישת מוצרים/שירותים שהם בגדר מותרות, זה יקרה וקורה אצל חלק מהאנשים.

וסביר להניח שכשהמצב ישתפר כולם יחזרו לסורם

אל תשכחו שזה, בין היתר, מה שמניע את גלגלי הכלכלה. בקיצור, כולנו גם מתפרנסים מכל הקניות האלו.

אם כולנו נקנה פחות, כל היצרנים ייצרו פחות וימכרו פחות. ואז הם יתחילו לפטר, והמפוטרים יתחילו לקנות עוד פחות מאשר קודם, וכך זה יתגלגל למיתון. למעשה זה בערך מה שקורה עכשיו.

צטט: allong 2009-04-19 14:41:43

מלכודת הצריכה הגדולה

לדעתי, לאט ובלי לשים לב הפכנו לצרכנים אובססיבים.

קונים כשעצובים, קונים כששמחים, אוגרים יותר מדי.

ממציאים אוספים מיותרים (למשל כובעים - כמה כובעים יש לי בבית?

כמה מזוודות יש לי בבית?

כמה בובות מיניאטוריות? כמה סוגי סרוויסים? כמה סוגי כוסות?

תרבות המערב שמסביבנו מעודדת אותנו לכך - לשמחת בעלי העסקים.

שמחתי לגלות את נחמיה שטרסלר כותב על הנושא :

נחמיה שטרסלר | מלכודת הצריכה הגדולה

פעם, לפני שנות דור, היינו מחכים בקוצר רוח לחג הפסח כדי לזכות לבגד חדש, שהיה מגיע רק פעם בשנה. היום נהפך פסח לחג הקניות הגדול, חג האוכל, חג המתנות, חג הבזבוזים, ומי שלא מבלה בקניונים כמה שעות טובות ולא ממלא את המקרר בכמויות אוכל פנטסטיות - לא יצא ידי חובת פסח כהלכתו.

הפרסומאים שיגעו אותנו. הם הצליחו לקשור בין קניות ומתנות לבין אושר. אם אתה קצת מצוברח, צא לקניות ותחזור מאושר. אם אתה במקרה שמח, ודאי שאתה צריך לחגוג במסע רכישות מפואר.

לכתבה המלאה 

והמסקנה - שוב באופן שערוריתי - אני אשם !

 

תמד אני אשם !

 

אז מה יהיה?

 

יש דבר שאני קורא לו: מבחן הבועידם (בנ' או במם? לא יודע).

תפתחו את הבועידם/מחסן וכמה מגירות שבהם אתם רגילים לשים הרבה דברים שקניתם.

ביחרו כמה פריטים ונסו לחשוב מתי באמת נזקקתם לפריט הזה בפעם האחרונה.

מובטח לרובנו שנמצא כמה וכמה שפכטלים (מרית בעברית) וכמות נכבדה של דיבלים (עוגנים), שהרי בכל שיפוץ ולו הקטן ביותר אנו שמים פעמינו לאיזו טמבוריה או אייס וקונים את מה שצריך לשיפוץ כמעט באופן אוטומטי, בלי לנסות לראות קודם אם כבר יש אותו ברשותנו.

מובטח גם שנמצא פריטים 'מועילים' שהיינו "חייבים לקנות" מערוץ הקניות, אינטרנט...

מובטח לרובנו שגם נמצא כמות נכבדה של אביזרים למחשב, לסלולר (דיבוריות, אוזניות, נרתיקים...), ציוד קמפינג (זוכר את שק השינה שהפעם האחרונה בה השתמשת בו היתה בטיול של אחרי הצבא ומאז קנית עוד איזה  2-3 כי היה במבצע).

 

אחרי שסקרנו את המצאי, נסו לחשב: כמה עלו לנו כל הפריטים המיותרים האלה שכנראה ילכו לפח הזבל, אחרי שימוש מועט. 

אני מצאתי שהמדובר בסכומים נכבדים ביותר, שלפחות את חלקם יכולתי לחסוך ולהפנות לדברים שאני באמת צריך.

רגע לפני שקונים צריך לעצור לרגע ולחשוב: כמה אני הולך להשתמש במוצר? יש לוותר על הקניה אם זה לא ממש מועיל. 

זה גם מועיל לסביבה: פחות צריכה, פחות זבל, פחות נזק לסביבה.

צטט: avi840 2009-04-20 14:27:08

צטט: allong 2009-04-19 14:41:43

מלכודת הצריכה הגדולה

לדעתי, לאט ובלי לשים לב הפכנו לצרכנים אובססיבים.

קונים כשעצובים, קונים כששמחים, אוגרים יותר מדי.

ממציאים אוספים מיותרים (למשל כובעים - כמה כובעים יש לי בבית?

כמה מזוודות יש לי בבית?

כמה בובות מיניאטוריות? כמה סוגי סרוויסים? כמה סוגי כוסות?

תרבות המערב שמסביבנו מעודדת אותנו לכך - לשמחת בעלי העסקים.

שמחתי לגלות את נחמיה שטרסלר כותב על הנושא :

נחמיה שטרסלר | מלכודת הצריכה הגדולה

פעם, לפני שנות דור, היינו מחכים בקוצר רוח לחג הפסח כדי לזכות לבגד חדש, שהיה מגיע רק פעם בשנה. היום נהפך פסח לחג הקניות הגדול, חג האוכל, חג המתנות, חג הבזבוזים, ומי שלא מבלה בקניונים כמה שעות טובות ולא ממלא את המקרר בכמויות אוכל פנטסטיות - לא יצא ידי חובת פסח כהלכתו.

הפרסומאים שיגעו אותנו. הם הצליחו לקשור בין קניות ומתנות לבין אושר. אם אתה קצת מצוברח, צא לקניות ותחזור מאושר. אם אתה במקרה שמח, ודאי שאתה צריך לחגוג במסע רכישות מפואר.

לכתבה המלאה 

והמסקנה - שוב באופן שערוריתי - אני אשם !

תמד אני אשם !

אז מה יהיה?

יש דבר שאני קורא לו: מבחן הבועידם (בנ' או במם? לא יודע).

תפתחו את הבועידם/מחסן וכמה מגירות שבהם אתם רגילים לשים הרבה דברים שקניתם.

ביחרו כמה פריטים ונסו לחשוב מתי באמת נזקקתם לפריט הזה בפעם האחרונה.

מובטח לרובנו שנמצא כמה וכמה שפכטלים (מרית בעברית) וכמות נכבדה של דיבלים (עוגנים), שהרי בכל שיפוץ ולו הקטן ביותר אנו שמים פעמינו לאיזו טמבוריה או אייס וקונים את מה שצריך לשיפוץ כמעט באופן אוטומטי, בלי לנסות לראות קודם אם כבר יש אותו ברשותנו.

מובטח גם שנמצא פריטים 'מועילים' שהיינו "חייבים לקנות" מערוץ הקניות, אינטרנט...

מובטח לרובנו שגם נמצא כמות נכבדה של אביזרים למחשב, לסלולר (דיבוריות, אוזניות, נרתיקים...), ציוד קמפינג (זוכר את שק השינה שהפעם האחרונה בה השתמשת בו היתה בטיול של אחרי הצבא ומאז קנית עוד איזה  2-3 כי היה במבצע).

אחרי שסקרנו את המצאי, נסו לחשב: כמה עלו לנו כל הפריטים המיותרים האלה שכנראה ילכו לפח הזבל, אחרי שימוש מועט. 

אני מצאתי שהמדובר בסכומים נכבדים ביותר, שלפחות את חלקם יכולתי לחסוך ולהפנות לדברים שאני באמת צריך.

רגע לפני שקונים צריך לעצור לרגע ולחשוב: כמה אני הולך להשתמש במוצר? יש לוותר על הקניה אם זה לא ממש מועיל. 

זה גם מועיל לסביבה: פחות צריכה, פחות זבל, פחות נזק לסביבה.

 

 

אנחנו מזה שנות דור נתפסים בעיני החברות והתאגידים קודם כל כלקוחות פוטנציאליים ורק אח"כ כבני אדם.

אהבתי את המסקנה שלך. היא נכונה.

 

צטט: allong 2009-04-19 14:41:43

רגע לפני שקונים צריך לעצור לרגע ולחשוב: כמה אני הולך להשתמש במוצר? יש לוותר על הקניה אם זה לא ממש מועיל. 

זה גם מועיל לסביבה: פחות צריכה, פחות זבל, פחות נזק לסביבה.

נכון מאוד. ומוסיפה שרגע לפני הקניה צריך לחשוב האם אני צריך את זה או סתם רוצה שיהיה לי גם.