בנוסף על שאלת חשיפת בלוגרים לאחריות בגין לשון הרע של תוכן צד שלישי שפרסמו בבלוג שלהם (לאחריות בלשון הרע של צד שלישי אצל מי שאינם בלוגרים), פעמים עולה שאלת החסיון החל על מקורותיהם של בלוגרים.

פרשה זו עלתה למשל בעבר בארה"ב בעניין אפל, שהפסידה בערעור (אחרי שנצחה בבית משפט הראשון) בבקשתה לחייב בלוגרים שחשפו מידע אודותיה לחשוף את מקורותיהם. באותו עניין נפסק במפורש שבלוגרים כמוהם כעיתונאים ועל כן ההגנה על מקורותיהם תוענק גם להם. 

אלא שבסוגיה זו ישנה מחלוקת רבה. מצד אחד - האם אנחנו באמת רוצים להגן הגנה מפוורשת על "בלוגריות" כשלעצמה ולמנוע חשיפת מקורות? ומאידך - הרי בפועל בלוגרים רבים אכן ממלאים את תפקידה של העיתונות הקלאסית אצל רבים מאיתנו, ולפחות מצטרפים אליה ופוסעים לצידה. 

ועידת הקונגרס אמריקאית הצביעה בעד הצעה לתיקון חוק חופש זרימת המידע להגן על עיתונאים מחשיפת מקורותיהם (הצעה שתובא לאישור בית הנבחרים בהמשך הדרך). "עיתונאים" בהצעה זו כוללים גם בלוגרים המפיקים רווח כלכלי למחייתם.

כלל זה חל גם על בלוגרים שקיבלו ולו סכומי כסף זעומים, אך הוא אינו חל על כאלו שאינם מקבלים תמורה מהכתיבה בבלוג (ומה עם בלוגרים כמוני שאינם מפיקים הכנסה ישירה מהבלוג שלהם, אך אין ספק שיש בו תועלת כלכלית עבורם?).

הצעת התיקון מגדירה "עיתונות" מוגדרת כאיסוף, הכנה, צילום, תיעוד, כתיבה, עריכה, דיווח או פרסום של דבר חדשות או מידע שעניינו ארועי מקומיים, לאומיים או בינלאומיים וכן עניינים אחרים בעלי עניין ציבורי. אין ספק שחלקים גדולים מהבלוגרים נכללים בהגדרה זו

הצעה זו מגיעה לכדי איזון מסויים ומקנה הגנה לא רעה לבלוגרים מפני חשיפת מקורותיהם, אלא שאיני מצליח להבין דבר מה אחד. מדוע התמורה הכספית היא המכרעת? האם האלמנט המכריע לא היה צריך להיות מידת ה"חדשותיות" בהודעה בבלוג?

אתם מוזמנים לאתר שלי לקרוא מאמרים על משפט ואינטרנט.