צטט: שטוטית 2009-04-24 02:10:47

דיון חשוב !

.

למרות שאני כלל וכלל לא קרובה לגיל המוות הרשמי:)

אולם בגלל שהורי נפטרו צעירים מאוד ונותרנו אחותי ואני לבד בעולם בגיל צעיר

ובגלל שנוכחתי  איך נוהגים בחפצי נפטרים

.

ערכתי צוואה אצל ידיד שלי עורך דין ומיניתיו מנהל עזבוני

את הנכסים הפיננסיים והנדלניסטיים השארתי כמובן לאחותי ו/או לצאצאיה

הדאגה שלי היתה קנייני הרוחני

שכולל שירה שאני כותבת, כתיבתי ההומוריסטית,  צילומים והמון ציורים.

למרות שאני לא ציירת מקצועית לא רשומה באגודת הציירים למרות כל זאת

מנהל העזבון יקבל את כל ציוריי (הוא אספן)

ומנהל העזבון ועוד 2 אנשים שמיניתי בצוואתי

ידאגו לאחר מותי להוציא ספר עם השירה שלי צילומים וציורים

המימון  ילקח מהכספים שלי.

.

עדיין לא בחרתי מצבה אבל גם זה רשום בצוואה

שהמצבה תהייה לפי עיצובי וגם הכיתוב כמובן...

יש לכם רעיונות למצבה מוצלחה ומיוחדה?

:)

אז את כבר מסודרת

צטט: adielba 2009-04-24 15:24:47

צטט: הילאי 2009-04-21 16:19:38

אני קוראת ומסכימה שעבודות טובות צריכות להיות על קירות ולא בסטודיו, בין אם מדובר במכירה, מתנה או תרומה לפני או אחרי המוות. אהבתי את הרעיון של רפי לצוות תרומות.

הגרועות צריכות להיות בפח בלי שום ספק.

מה שהיה קשה לי נפשית בבקור בסטודיו הנטוש ההוא, היתה החדירה לאינטמיות .

אני חושבת על כל מה שעצור בתיקים ובמגרות, המחשבות והרגשות הפרטיים.

לפעמים אנחנו שומרים משהו כי הוא נוגע באיזו נקודה רגישה אצלנו, אבל לא היינו רוצים שיחשף, אפילו לא ל"יורשים".

ואני לא אכחיש, המחשבה שמה שביליתי חיים שלמים ביצירתו, יגמור בפח בסופו של דבר, מעוררת חלחלה.

 

 

 

 

זה לא אמור להפחיד אותך אלא אם כן את את מרגישה שאת מקריבה את עצמך ליצרה במקום לחיים, אולי בוחרת בהתבודדות על פני חיים חברתיים.

 

לא מדובר בהקרבה, בטח לא בהתבודדות.

היצירה היא באופן טבעי חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, וחלק חשוב בהם.

לא חושבת שמישהו היה רוצה לראות משהו שהוא השקיע בו רגש, עבודה וזמן, מוטל בערמת זבל, ולא מדובר רק באמנות.

אני חושב שיש דברים שאדם צריך לשמור לעצמו, לא את הכל כולם צריכים לדעת. לפעמים הסודות שלנו הם הדברים הכי מענינים ומרגשים, הרבה יותר מהיצרות שלנו יש בהם אמת שמשתמעת אך ורק לכיוון אחד.

 

 

צטט: avimedia 2009-04-24 12:11:46

לאחר שאבי ינקל רוזין נפטר,

לא הייתה ברשותי ולו תמונה אחת מילדותו בפולניה (השואה...)

במקרה מצאתי אצל קרובי משפחה בארץ תמונה שנשלחה משם לפה בתחילת שנות ה-30 של המאה שעברה... שם ראיתי כמה היינו דומים בילדותנו :-)

מצאתי אוצר בלום! מזל שלא עשו סדר וזרקו ...

יש לי חבר שלמד איתי בבצלאל,

בסיום כל שנה היה חותך ומשמיד את העבודות שלו (טען שאינן ראויות).

מזל ששמרתי והצלתי אחת מהן אצלי...

אז מה אצם אומרים... לזרוק?  - זאת השאלה...?!

צטט: הילאי 2009-04-25 07:41:08

 

אז מה אתם אומרים... לזרוק?  - זאת השאלה...?!

"זו לא אני זו את"...

וכל רגע אני משתנה....

היום אני אוסף

מחר אני אזרוק

וחוזר חלילה....

תזרמי עם עצמך, תעשי מה שאת מרגישה, לא מה שהאחרים אומרים.

כמו בתערוכה בMOMA, אהבת משהו תשמרי,

נראה סתמי, זרקי.

אצלי הכול נשמר בסייברספייס :-)

מחר אם אשנה את דעתי, אוכל לשלוף את היצירות:-)

לדלל את העבודות ולשמור רק מה שאוהבים משלבים שונים של יצירה...

את השאר - לצלם ולתעד- ולתת כמתנות, או להשתמש כחומר גלם ליצירה אחרת...

בשום אופן לא לזרוק יצירה שמישהו יצר ואהב! בשבילי זה כמו לפגוע בנפש האמן.