האם החוקר והמדען הטוב הוא גם מרצה טוב למדעים?

מדוע כל כך חשוב להיות מרצה טוב ולהיות מורה טוב למדעים וכך לחנך את דור העתיד במדעים?

למטה קטע שלם כולל תמונות ששחזרתי מדיון ותגובות של המרענן הרשמי שפורסמו בקיץ בקהילת השכלה גבוהה שנסגרה. להלן:

נא ראו לדוגמא את המורה האקדמי הטוב ביותר ב-ארה"ב (לא החוקר הטוב ביותר או המנהלן האקדמי הטוב ביותר) אלא מורה נפלא שזכה פעם אחר פעם בפרסים על טיב הוראתו ושיעוריו הוסרטו לטלביזיה הכללית (גם ל-PBS).

שמו הוא: Prof Walter Lewin והוא פיזיקאי המלמד ב-MIT.

אנא צפו לדוגמא בקורס שהוא מעביר בפיזיקה בסיסית (שעור 11 הוא הכי מרתק):

 

 

או קראו עליו בויקי.

 

כיצד מלמדים ב-MIT קורס שנה ראשונה בפיזיקה. כך בהרצאה 10 בקורס פיזיקה בסיסית (קורס מס' 8.01 ב-MIT: מכניקה קלאסית) מדגים המרצה, פרופ' לוין (בן 60+) את תנועת המטוטלת ואת משך התנודה על ידי כך שהוא יוצר מטוטלת אנושית (קושר עצמו לכבל הרתום לתקרת אולם ההרצאות) ומדגים לסטודנטים, על ידי שעון העצר, שמודד כמה זמן חולף עד אשר הוא יבצע 10 תנודות מולו... את הדיוק שבנוסחת גליליאו...

 

וכך בהרצאה 11, באותו קורס, "מסכן את חיו" פרופ' לוין שנית. הפעם (התמונה התחתונה)הוא עושה כך, בעומדו עם הגב אל הקיר (כך שאינו יכול לסגת אחורה) ובשחררו משקולת כבדה (כ-15.5 ק"ג) כ-1 ס"מ מסנטרו, במצב מנוחה. המשקולת המשתחררת (הקשורה בכבל לתקרה), נופלת למטה ומהירותה גדלה (בהמרת אנרגיה פוטנציאלית לקינטית), עד אשר היא מתחילה לטפס ולהעצר מהצד השני של אולם ההרצאות (המרת אנרגיה קינטית לפוטנציאלית). עתה, ממצב מנוחה, היא מתחילה בתנועה לעבר הצד, השני, בו מחכה לה פרופ' לוין (הלכוד לקיר). כך שאם חוק שימור האנרגיה לא יתקיים במדויק, המשקולת תחזור אליו, למקום גבוה יותר ממנו שוחררה ותתנגש בסנטרו ובפניו ותרסק אותם (קודם הוא הדגים כיצד המשקולת מתנגשת בלוח זכוכית עבה ומרסקת אותו כליל)

 

יש הטוענים שהוא מזכיר את סגנון הוראתו של פרופ' ריצארד פיינמן המנוח.

ואם תרצו להתמוגג על הוראה בבתי ספר נמוכים יותר (חטיבה ראשונה עד עליונה), אנא המשיכו לקרוא הלאה, הוא כותב.

ב-ארה"ב החלה בחורה בוגרת פרינסטון, Wendy Kopp, בהקמת ארגון בשם "למד/חנך/ הרצה למען אמריקה (אם אני מתרגם נכון את -Teach for America) - ששם לו למטרה לגרום לכך שלפחות 10% מבוגרי בתי הספר הטובים ביותר (הרווראד, ייל וכיו"ב) יפנו להוראה בבתי ספר (נחשלים בעיקר) לפחות לשנתיים (ורצוי יותר), כמו מין שירות לאומי, בטרם יפנו לקריירות אחרות (בפיננסים, רפואה וכיו"ב). נא צפו בראיון עימה, (במסגרת הסדרה של ראיונות גוגל).

וכן נא ראו את עבודתו של מורה ביסודי, Jason Kamars, מוסמך בי"ס למנהל עסקים בפרינסטון, שהתמקד בשיפור הוראת המתמטיקה בחטיבה ראשונה, במסגרת אותה תוכנית (ונבחר ל"מורה השנה 2002).
 

סוף הקטעים מהדיון של המרענן הרשמי.

 

עתה, מה דעתכם? מה דעתכם על מצב המרצים ומצב מקצוע ההוראה? האם המחקר בא על חשבון ההוראה ועל חשבון ההשקעה בהוראה ובטיב ההוראה? והאם המרצים והמורים שלנו אכן טובים?

אין מחלוקת. מורה טוב יוצר תלמידים טובים, המתקדמים במקצועם יותר מאשר תלמידים למורה מצוי.

שתי בעיות:

1. אנשים טובים הם נדירים, בכל מקצוע. מורה טוב, כמו מנהל טוב, כמו מכונאי טוב - יבלוט על הרקע.

2. לא ידוע לי שאלה המתמנים כמרצים לומדים כיצד להורות. ככל הידוע לי, כדי להתמנות פרופסור נדרשת כמות מסויימת של פרסומים ופוליטיקה ארגונית.  לא ידוע לי שכישורי ההוראה נבדקים.

מורה טוב, בכל שלב בלימודים מבי"ס יסודי ועד למוסדות ההשכלה הגבוהה, עושה את כל ההבדל. מורה טוב יוצר אצל תלמידיו התלהבות וסקרנות לנושא הנלמד. ההבדל בין מורה טוב למורה בינוני יכול להשפיע לא רק על הבנת הנושא, אלא בעיקר על העניין של התלמיד בנושאים הנלמדים, השפעה שנמשכת גם הרבה אחרי סיום הלימודים.

יכולת ההוראה אינה קשורה ישירות לא לרמת הידע בנושא ולא ליכולת המחקרית. יכול להיות חוקר מעולה, בעל ידע עצום, שלא מסוגל לעניין תלמידים ולהפך. היכולת ללמד הנה כישרון של יחידי סגולה. כפי שניתן ללמד טכניקות ציור, אבל צריך כישרון בשביל לישם אותן כראוי, כך גם ניתן ללמד שיטות הוראה, אבל רק הכישרוניים ביותר יוכלו להיות מורים טובים באמת.

אני יכול לספור ארבעה מורים בכל שנות לימודי שהיו שייכים לאותו זן נדיר. המעניין הוא שיש מעט משותף בינהם ולכל אחד מהם היו דרכים שונות ללמד ולהכניס עניין בחומר הנלמד.

הבעיה היא ששום מערכת חינוכית לא יכולה להסתמך רק על מורים כאלה. פשוט אין מספיק מהם. גם אם יהיה מהפך ומורים יתוגמלו כראוי, לא ימצאו מספיק כישרונות בשביל ללמד את כל התלמידים.

בטכניון במחלקה להוראת המדעים ד"ר אילת ברעם צברי החלה ללמד קורס "מדע ותקשורת". מטרת הקורס היא להכשיר מרצים טובים. אילת טוענת שלא נולדים עם כישרון להרצות, אלא שהדבר נרכש. ראו הכתבה של רועי צזנה.

והאתר של רועי צזנה.

מה דעתכם? האם ניתן להכשיר מרצה טוב?

באביב לא מזמן הייתה תחרות של פיימלאב, שבה אנשים ניגשו והתחרו במשך שלוש דקות כל אחד: מי יכול להרצות חומר מדעי בצורה הטובה והמרתקת ביותר מול קהל.

הנושא של קידום תקשורת מדעית: העברת חומר מדעי בפני קהל בצורה הטובה ביותר - מה דעתכם? האם חשוב לקדמו באקדמיה? האם באמת אפשר ללמד חוקרים להרצות, או שמא זהו כישרון מולד וזהו?

מה דעתכם על קורס שכל מטרתו היא אחת: ללמד אנשים איך להרצות ואיך להעביר הרצאות בפני סטודנטים?

אני בעד.

בהרצאותי אני משתדל להשתמש בהרבה שפת גוף והדגמות קונקרטיות על-מנת להמחיש ולפשט את הנושא המועבר.

לדוגמא:  שימוש באנלוגיה של זרימת מים -->> חשמל ועוד.

ברור שלימוד טכניקות הוראה והרצאה מוסיף. אבל אני בהחלט לא מסכים אם זה שאין כשרון שנולדים אתו. למשל, לספר בדיחה בהרצאה זה תמיד מעורר ומחזיר את ההקשבה. אבל יש כאלה שיספרו את בדיחה והקהל יתגלגל מצחוק, ואחרים שיספרו את אותה בדיחה והקהל יבהה בהם ברחמים. (שמעתם פעם את אבשלום קור מספר בדיחה?)

פוסט מעולה. תודה.

 

מרצה טוב אף פעם לא שוכחים, וגם את מה שלימד.

אני חושב שהתשובה היא מורכבת יותר משנדמה בתחילה. ראשית, מהי המטרה ומהו האמצעי? המטרה לדעתי היא שידע רב ככל הניתן ייקלט אצל הלומדים בהשקעה (של זמן ואמצעים) נמוכה ככל הניתן. אנו עוסקים כאן בידע שהלומדים זקוקים לו לצורך השכלתם ותעסוקתם, ובתחילת  התהליך לא קיים אצלם או שהוא חלקי ושגוי. הדיון מתרכז (כמו רבים אחרים, כי זה ויזואלי וברור) במרצים, אך תהליך הלימוד כולל הרבה אמצעים אחרים: (הפניה ל) לימוד מספרים או מקורות דיגיטליים, שימוש בתרגילים וסימולציות, התנסות בעבודה בשטח, ועוד. בואו נזכור כי הסיבה לקיומו של "המרצה" הוא היות המגילות עליהן היה אגור הידע בימי קדם יקרות ונדירות (ולרוב כתובות בשפה שלא הייתה נהירה למרבית הלומדים, למשל לטינית). מגבלה זו הוסרה כבר מזמן, והעולם מתפוצץ מאמצעים ודרכים מלהיבים ללמידה לאוכלוסיות מגוונות.

 

שנית, אנו נהנים לראות מרצה כריזמטי שמרתק קהל באולמות מלאים עד אפס מקום. אך תרומתו עלולה להישאר בגדר חוויה חושית אם לא יבטיח את קליטת החומר לאורך זמן! אני למשל נהנה לראות מרצים כאלה עד כדי כך שאני לא רושם דבר בהרצאה, ומופתע מהשוקת השבורה שאני פוגש בסוף הסימסטר. זה קרה לי עם פרופ' ברזניץ בקורס מבוא לפסיכולוגיה.

 

לשאלה עצמה:  אנו חושב שאנשים נולדים עם מידה נרכשת מסויימת של כריזמה ויכולת "שיווק" של רעיונות ודעות. על זה נדרש מלמד טוב (אני מעדיף לא להשתמש במושג "מרצה" שמרמז על פרונטליות) להוסיף מידה בריאה של שימוש בשיטות ואמצעים מגוונים (לעיל) כדי לסייע בקליטת החומר ולהוזיל את עלות התהליך. ואחרונה חביבה היא השכבה השלישית: המוטיבציה. היא הדלק שמניע את האדם שבצריח בשגרת יומו. אדם שלא מכיל את כל שלוש השכבות בשילוב בריא, יראה דהוי וימאיס בסופו של יום את עצמו על תלמידיו.

 

לסיכום, אני  רואה טעם ותומך בקורסים להכשרת ושיפור מלמדים. אין אדם שאי-אפשר לשפר את דרכי פעולתו, ויש אלה שהשיפור יהיה מדהים (מן הסתם אלה שהפוטנציאל היה חבוי אצלם זמן רב). אך יש לאבחן (גם לפני,גם בתהליך, וגם את התוצאות לאורך זמן) את מידת ההתאמה של מרכיבי הקורס והצלחתם בכל משתתף.

 

ובשלוש מילים: Life-Long-Learning.

יש לי ציטוט - בלי המקור\מטבע הדברים

"סטודנטים הם באגים שמפריעים למחקר,

כמו באג במחשב, תמיד מופיעים וכשנפטרים מהם מופיעים חדשים"

 

ציני אך משקף את רוב אנשי המחקר שלא התאמצו כדי ללמד אלא כדי להתקבל לאוניברסיטאות כחוקרים.

צטט: גלי וינשטיין 2009-07-19 15:40:46

מדוע חשוב כל כך להיות מורה טוב למדע

האם החוקר והמדען הטוב הוא גם מרצה טוב למדעים?

מה דעתכם על מצב המרצים ומצב מקצוע ההוראה? האם המחקר בא על חשבון ההוראה ועל חשבון ההשקעה בהוראה ובטיב ההוראה? והאם המרצים והמורים שלנו אכן טובים?

 

כמי שמתפרנס מפיתוח והדרכה של קורסים לסאונד, מקצוע שהוא מדעי ואומנותי בה בעת, אני יודע מקרוב שקיימת הפרדה טוטאלית ומוחלטת בין יכולת אישית לבין מיומנויות הדרכה. מדען מוכשר איננו בהכרח מורה מוכשר, ולהיפך. אין שום תלות בין השניים.

 

האם המרצים והמורים שלנו אכן טובים? אני חושב שזו לא שאלת מחקר תקפה, ואי לכך גם לא ניתן לענות עליה. יש מורים טובים יותר, ויש מורים טובים פחות. ובכלל, כיצד ניתן למדוד איכות הדרכה בקנה מידה ארצי, כדי שניתן יהיה לחוות עליה דעה? באותה המידה יכולנו לשאול "האם העוגות בישראל טעימות", או "האם אכילה באה על חשבון הבישול".

 

אז אם יורשה לי למקד - מהי מטרת הדיון הזה? על מה אנחנו מתדיינים, בעצם?

המקרה של פיטורי פרופ' גליל מנשיאות אונ' ת"א מראה שישנם מקריפ (כנראה לרוב) בהם חוקר טוב לא נתפס כמנהל טוב.

לגבי כישוריהם של החוקרים כמרצים - מנסיוני גם כאן זה נדיר למצוא גם וגם.

לגבי פיטורי נשיא אוניברסיטת תל אביב. הפיטורין חשפו בעיה במערכת ההשכלה הגבוהה ויחס לקוי מצד החברה והממשלה להשכלה ולמחקר בישראל.

אני כדוקטור בכירה לא מצאתי מקום במערך ההוראה בישראל ורק עובדה זו מראה שמערכת ההוראה בארץ מתמוטטת,

ושהיא בנויה על עסקנים, קשרים ופרוטקציות.

דיון חשוב. ההבחנה בין כישורים מדעיים "ריאליים" לבין כישורים "הומניסטיים" מקובלת ושימושית לפחות מגיל התיכון. למרצים טובים למדעים יש את שילוב הכישורים - והוא יקר מציאות. הכישורים ה"הומניסטיים" ניתנים ללמידה אך הלמידה דורשת מוטיבציה של המרצה ותנאים של המערכת.

 

אישית, נהניתי ולמדתי הרבה מקורס ההדרכה למתרגלים בטכניון (לפני כ-10 שנים...) וגם מקורס לכתיבה מדעית. המשותף לשניהם הוא הדגש על חווית הלומד והאחריות של המדען לשפר אותה. לדעתי - עידוד מרצים לכתוב ולעדכן חומר לימודי (רצוי עם פידבק של עמית / עורך מדעי) יכול לתרום הרבה לרמה האקדמית.