בחרתי לפרט ברשימה קצרה זו את 2 האתגרים העיקריים שלדעתי עומדים בבסיס כל תהליך של אימון, וכיצד אני בוחר להתמודד איתם.

אשמח לדעת אילו אתגרים אתם מוצאים בתהליך האימון, וכיצד אתם בוחרים להתמודד עימם?

העולם משתנה כל הזמן ואנחנו גם ביחד איתו. כך שכולנו עוסקים כל העת ביוזמה לשינוי (שינוי מבפנים) - או - בתגובה לשינוי (שינוי מבחוץ).

השינוי עצמו (שינוי חיצוני שצריך להתמודד עימו או שינוי פנימי שרוצים להגשים אותו...), יוצר תגובת התנגדות פנימית, שהינה תגובת 'הישרדות' טבעית, המעדיפה את תחושת הביטחון הנובעת מיציבות וקביעות על פני תחושת חוסר הוודאות שיוצר השינוי.

מכאן, שכל מי שמעוניין להצליח ביצירת שינוי, חיוני שיכיר את התגובה האוטומטית של ההתנגדות הפנימית וילמד כלים כיצד להתמודד ולנטרל אותה. עם זאת, מה יעשה אדם המעוניין ליצור שינוי באמת ובתמים, אך אינו מודע להתנגדויות הפנימיות אשר מונעות ממנו מלהצליח?

לשם כך (כנראה) התפתח תהליך האימון (coaching) אשר בסיסו מעולם הספורט, ומטרתו לאפשר למתאמן להתמודד עם נעילת ההישרדות המעדיפה קיבעון ויציבות, ולתמוך בו עד שיצליח ליצור שינוי. כמו בספורט, בצבא ובתחומים נוספים גם ב-coaching המאמן מסייע למתאמן לגלות ולזהות את הפרדיגמות אשר מתעתעות בו וגורמות לו לפעול מתוך העדפת הקיבעון על פני השינוי.

עם זאת, אני מאמין שכל מי שעוסק באימון, נתקל במתאמנים אשר במהלך הפגישה השבועית הפגינו מוטיבציה גדולה ורצון ליוזמה ולעשייה. אבל, מתום מועד הפגישה ובמהלך השבוע שעד למפגש האימון הבא לא מצליחים לעשות דבר, למעט פיתוח וטיפוח תחושה פנימית של חוסר הצלחה וכישלון. כפי שאני מבין את הדברים, תופעה זו נוצרת כתוצאה מהזדהות גדולה של המתאמן עם המאמן אשר חזקה ביותר במהלך פגישת האימון עצמה. הזדהות המושפעת מהכריזמה והביטחון של המאמן, ומסתירה את 'כיסי' ההתנגדות הפנימית שאצל המתאמן.

הנה כי כן, תהליך האימון שמטרתו יצירת שינוי, כולל 2 אבני נגף עיקריות. האחת - עצם האימון לשינוי גורם להתנגדות פנימית המפריעה ליצירת שינוי, והשנייה - עצם נוכחות המאמן יוצרת הסטה טבעית של תפיסת המתאמן (הסטה שמתאימה מאד לתפיסת העולם של המאמן ... אבל, בכלל לא בטוח שמתאימה לעולם המושגים של המתאמן).

על מנת להתמודד עם האתגרים הללו של תהליך האימון, אני מקפיד להזכיר לעצמי לעשות סוויץ' בכל תהליך שאני שותף לו משום ש-אני מתאמן (מונחה / מודרך) בדיוק כפי ש-אני מאמן (מנחה / מדריך). זאת מאחר ועצם הגדרת מאמן, מנחה או מדריך כוללת בתוכה הנחה סמויה (ושגויה לדעתי) שבידיו מידע על הדרך הנכונה ליצירת שינוי, ואילו הקהל שמולו אינו יודע דבר ובא ללמוד ממנו. בדרך זו אני מרגיש כי אני עושה כמיטב יכולתי (כבן אדם בעל אגו הישרדותי מפותח) כדי לצמצם את הסטת המתאמן מדרכו האישית שמתאימה לו. דרך אישית, אשר לרוב אינה ידועה למתאמן בתחילת תהליך האימון ולכן הוא חשוף ורגיש לסטיות והשפעות.

בנוסף, ועל מנת לסייע למתאמן להתמודד עם תגובת נעילת ההישרדות (התנגדות פנימית לשינוי ואפילו לעצם המחשבה על שינוי), אני מעדיף להציג בפניו את תוצאות תגובת ההתנגדות ואת היכולת האנושית הקיימת בכל אדם לראות את המציאות משתי זוויות מבט (לכל הפחות). באמצעות חוויה אישית/רגשית זו אותה אפשר לתרגל באמצעות תעתועי ראייה (סוויץ' כמפתח לשינוי - קישורית). תרגול זה מקנה למתאמן יכולת לשנות תפיסת מציאות חייו (כפועל יוצא של התמדה בתרגול מתגבשת אצל המתאמן אמונה פנימית ביכולתו העצמית לשנות ולהחליף את זווית הראיה בין הישרדות להגשמה ולהפך).

כפי שפתחתי רשימה זו, הרי שהדרך המפורטת בה היא שלי ומבוססת על ניסיון אישי. אין לי ספק כי ישנם אתגרים נוספים, וגם דרכים נוספות להתמודדות עם אותם אתגרים.

אשמח ללמוד עוד ביחד עמכם.

עפר

שלום עופר,

מבחינתי האתגר הגדול ביותר באימון הוא כיצד לקרב את המתאמן להלימה בין הערכים שלו לעשייה שלו.
כל עשייה שהיא במתאם להוויה הופכת להיות מבורכת. להביא מתאמן לראות מי מנהל אותו בכל סיטואציה ואיטראקציה בחייו, זה אתגר. אני לא מחפשת פעולות ועשייה באימון היות ואני יודעת (גם מנסיון אישי) שעשייה מרובה ופעולות מרובות לא תמיד מספקות את התוצאות הרצויות.
האם אתה מכיר את נוסחת have do be?
דוגמא: כשיהיה לי אופנוע ים (have) אצא לגלוש בים (do) ואהיה מאושר (be)
אני חוקרת את ה be. מתחילה משם, זו חקירה פנימית לגמרי שחושפת רבדים ועומקים שהמתאמן לא רואה אותם בכוחות עצמו.
וכשזו נקודת המוצא יכול להיות שבהמשך הכל משתנה והוא  יורד מהמטרה  ויכול להיות שהמטרה  נשארת כפי שהיא.
דבר נוסף מאתגר הוא להישאר מה שנקרא "טפלון" - מצד אחד ברור לי שכל מתאמן שלי משקף לי משהו עלי ועל חיי ומצד שני אני מגיעה נקייה לחלוטין משיפוטים, דיעות ואבחנות לגבי המתאמן. להגיע לאימון ללא השיחות הפנימיות שלי זו מיומנות ואתגר נפלא ויש שיטות להשתיק את הקול הפנימי שלי כמאמנת בזמן אימון, כך שהאימון הופך לשיחה מרתקת שמתגלגלת בעוצמה רבה. 
אני חושבת שכל מתאמן מביא למאמן אתגרים חדשים בחזון שלו, במטרות שלו ובמי שהוא. 
יופי שפתחת את הדיון הזה, הוא מעורר מחשבה ובטח יגיעו עוד דיעות מענינות,

תודה

אורלי כהן מבורך

WOW מדהים, תודה על הקישור שהוספת.

היה מדהים עבורי לגלות על המעברים מההסתכלות על הרקדנית ממוח ימין לשמאל וחזרה.

לדעתי בדיון אתה מרמז גם על הסכנה שנתאהב בדמות שלנו המצטיירת בעיני המתאמן העלול להפוך למעריץ. 

לפעמים המתאמן הופך לחומר ביד היוצר של המאמן והאתגר הוא להפוך אותו לאישיות חזקה ולא לתלותי במאמן. 

בתרבות הזן היפנית, יש אימרה:

אם תפגוש את הבודהה בדרך, הרוג אותו.

זה מרמז בין היתר לשמירה על ערנות ולא להאמין ביצורים מושלמים וגם לא ליפול שבי בדמות שלך.

בקיצור שפיות ואיזון. 

צטט: orlycm 2009-04-22 11:50:49

שלום עופר,

מבחינתי האתגר הגדול ביותר באימון הוא כיצד לקרב את המתאמן להלימה בין הערכים שלו לעשייה שלו.
כל עשייה שהיא במתאם להוויה הופכת להיות מבורכת. להביא מתאמן לראות מי מנהל אותו בכל סיטואציה ואיטראקציה בחייו, זה אתגר. אני לא מחפשת פעולות ועשייה באימון היות ואני יודעת (גם מנסיון אישי) שעשייה מרובה ופעולות מרובות לא תמיד מספקות את התוצאות הרצויות.
האם אתה מכיר את נוסחת have do be?
דוגמא: כשיהיה לי אופנוע ים (have) אצא לגלוש בים (do) ואהיה מאושר (be)
אני חוקרת את ה be. מתחילה משם, זו חקירה פנימית לגמרי שחושפת רבדים ועומקים שהמתאמן לא רואה אותם בכוחות עצמו.
וכשזו נקודת המוצא יכול להיות שבהמשך הכל משתנה והוא  יורד מהמטרה  ויכול להיות שהמטרה  נשארת כפי שהיא.
דבר נוסף מאתגר הוא להישאר מה שנקרא "טפלון" - מצד אחד ברור לי שכל מתאמן שלי משקף לי משהו עלי ועל חיי ומצד שני אני מגיעה נקייה לחלוטין משיפוטים, דיעות ואבחנות לגבי המתאמן. להגיע לאימון ללא השיחות הפנימיות שלי זו מיומנות ואתגר נפלא ויש שיטות להשתיק את הקול הפנימי שלי כמאמנת בזמן אימון, כך שהאימון הופך לשיחה מרתקת שמתגלגלת בעוצמה רבה. 
אני חושבת שכל מתאמן מביא למאמן אתגרים חדשים בחזון שלו, במטרות שלו ובמי שהוא. 
יופי שפתחת את הדיון הזה, הוא מעורר מחשבה ובטח יגיעו עוד דיעות מענינות,

תודה

אורלי כהן מבורך

 אהלן אורלי ותודה על החמימות

אני מכיר את נוסחת be-do-have ואני מסכים איתך שזהו המקום הנכון להגיע אליו ולהכיר אותו. לעיתים הקושי הוא בהסכמה של האדם לקבל את ה be שלו משום שהוא עסוק מאד בהיכן הוא נמצא ב have שלו. לדעתי הקושי הזה יכול להתגבר ככל שהתרבות שלנו מתמקדת יותר במה שיש לנו ובמה אנו יכולים להרשות לעצמנו ... ואז נוצר מעין מעגל קסמים של התמכרות לתחושת ה have.

ברגע שמתחברים ל be באמת קורה לפעמים שהמטרות יכולות להשתנות במהלך התהליך

לגבי מצב הטפלון אני מסכים שחיוני שכל מאמן או מטפל לפני כניסה לתהליך ידאג שלא 'להתחבר' מידי עם האיש שמולו. מאידך, אני סבור כי גם חשוב לשמור על הקול של התחושה הפנימית אשר מוביל אותנו בתהליך, ותחושה זו לדעתי מחוברת בדרך כזו או אחרת לתחושה של מי שנמצא מולנו.

מה דעתך?

צטט: בנך 2009-04-22 18:03:27

WOW מדהים, תודה על הקישור שהוספת.

היה מדהים עבורי לגלות על המעברים מההסתכלות על הרקדנית ממוח ימין לשמאל וחזרה.

 

לדעתי בדיון אתה מרמז גם על הסכנה שנתאהב בדמות שלנו המצטיירת בעיני המתאמן העלול להפוך למעריץ. 

לפעמים המתאמן הופך לחומר ביד היוצר של המאמן והאתגר הוא להפוך אותו לאישיות חזקה ולא לתלותי במאמן. 

 

בתרבות הזן היפנית, יש אימרה:

אם תפגוש את הבודהה בדרך, הרוג אותו.

 

זה מרמז בין היתר לשמירה על ערנות ולא להאמין ביצורים מושלמים וגם לא ליפול שבי בדמות שלך.

בקיצור שפיות ואיזון. 

 

 אהלן יהודה

תחושת הwow נובעת בין היתר ככל הנראה מגירוי באזור האונה הקודקודית שלנו בני האדם. לדעת מומחים האזור קרוב לאזור בו אנו חווים אורגזמה ... אז בגדול אפשר לומר שכאשר עושים סוויץ' עם הרקדנית אנו חווים מיני אורגזמות

אכן תמיד חשוב לשים לב שהאגו לא ישתלט ונהנה מתפקיד האלוהים (היוצר) בתהליך. כיוון זה יכול להיות הרסני לשני הצדדים. 

אני מכיר את האמרה מתרבות הזן ... אבל איני בטוח שאני יורד לסוף משמעותה ... מה שבטוח שגם אם הייתי הורג את בודהא בסוף, הייתי מוציא לו את המיץ לפני כן בשיחות אין סופיות

תרגיל הסוויץ' למעשה משחרר את נעילת ההישרדות הטבעית שגורמת למרבית האנשים לבחון את המציאות מתוך משקפיים של היגיון. נעילה זו הינה כאמור טבעית. אך, התרבות המודרנית והחשיפה הרבה כיום לנתונים כה רבים, יוצרים נעילה אוטומטית שחלק מאיתנו כלל אינו שם לב אליה ... ומי ששם לב מתקשה לשנותה (משום שהיא מצוייה על גבול המודעות שלנו ... מודעות אשר עמוסה לעייפה בעשרות אלפי נתונים מיותרים שכל אמצעי התקשורת היום מביאים אליך ישירות למוח).

התרגיל מבוסס את שימוש בתעתוע ראיה משום שתעתוע הראיה מאפשר למתבונן בו ליצור שינוי מיקוד של התפיסה ולהחליף בין האונות. התרגיל גם משמש כמוניטור למתבונן באמצעותו הוא יכול לדעת בוודאות שהוא עושה כעת סוויץ' במוח.

תודה רבה על ההתלהבות ... זה מחמם את הלב

עפר 

מעתיק ומדביק מהבלוג המקורי שלי על מנת להציג את גישת הטאי צי' בהקשר של השינוי התמידי :

מאת: gn64ו   17/04/03 | 19:32

תמיד הגדרנו אמנות לחימה בתור הכוח להשתנות, להגיב נכון לשינוי, לראות את הבעיות האופן מרחבי, להיות חלק מהבעיה ובצורה זאת לפתור אותה. אמנות לחימה מספקת לאדם די חומר לימוד כדי שיהיה תמיד תלמיד וימשיך להשתנות כל הזמן. שינוי הוא לא דבר נצרך או נדרש, אלא הוא חלק מיידי בחיי כל אדם - רוצה או לא רוצה...מי שאינו מוכן להשתנות מקובע במצב שאינו לחימתי, במילים אחרות- מי שאינו מוכן להלחם מסתגר בתוך שריון. מי שיצליח להתייחס נכון לשינוי ולהשתנות עם החיים בתזמון הנכון, כשהחיים דורשים זאת, הוא לא זייפן ולא אטום - הוא לוחם. עם זאת, גם בדרכו של הלוחם קיים עיקרון הסטייה (DEVIATION) מן התנועה הנכונה. מטרתנו היא לתקן סטייה זו במידת האפשר. במערכות ארוכות טווח מתקבעים על מצב קיים ואז אין נכונות לשינוי (אם כי רוב האנשים יאמרו שהם מוכנים לשינוי), האדם עצמו לא רוצה להשתנות ולא מתקן את מה שמפריע לו לראות דברים כהווייתם. כתוצאה מכך יגיע למצב "תקוע" שבו הסירוב להשתנות הולך וגדל. אומנות הלחימה מאפשרת לנו לזהות ולנטרל את ההפרש בין מה שצריך לעשות נכון, לבין מה שמפריע לעשות את התנועה נכון. זיהוי זה יאפשר בפעם הבאה להגיב נכון יותר : במשפחה ,בעסקים ובכל מערכת שהיא .

 

צטט: עושה סוויץ' 2009-04-22 18:52:59

צטט: בנך 2009-04-22 18:03:27

WOW מדהים, תודה על הקישור שהוספת.

היה מדהים עבורי לגלות על המעברים מההסתכלות על הרקדנית ממוח ימין לשמאל וחזרה.

 

לדעתי בדיון אתה מרמז גם על הסכנה שנתאהב בדמות שלנו המצטיירת בעיני המתאמן העלול להפוך למעריץ. 

לפעמים המתאמן הופך לחומר ביד היוצר של המאמן והאתגר הוא להפוך אותו לאישיות חזקה ולא לתלותי במאמן. 

 

בתרבות הזן היפנית, יש אימרה:

אם תפגוש את הבודהה בדרך, הרוג אותו.

 

זה מרמז בין היתר לשמירה על ערנות ולא להאמין ביצורים מושלמים וגם לא ליפול שבי בדמות שלך.

בקיצור שפיות ואיזון. 

 

 אהלן יהודה

תחושת הwow נובעת בין היתר ככל הנראה מגירוי באזור האונה הקודקודית שלנו בני האדם. לדעת מומחים האזור קרוב לאזור בו אנו חווים אורגזמה ... אז בגדול אפשר לומר שכאשר עושים סוויץ' עם הרקדנית אנו חווים מיני אורגזמות

 

  זה בהחלט מסביר את הסיבה שבגללה חזרתי לקליפ מספר פעמים היום

 

אכן תמיד חשוב לשים לב שהאגו לא ישתלט ונהנה מתפקיד האלוהים (היוצר) בתהליך. כיוון זה יכול להיות הרסני לשני הצדדים. 

 

אני מכיר את האמרה מתרבות הזן ... אבל איני בטוח שאני יורד לסוף משמעותה ... מה שבטוח שגם אם הייתי הורג את בודהא בסוף, הייתי מוציא לו את המיץ לפני כן בשיחות אין סופיות

 

אפשר לראות שתי משמעויות:

1. יש נטיה של אנשים ללכת שבי אחר מנהיגים ואנשים כריזמטים, שיודעים את התשובות (מנהיגי כתות  וכוהני דת), וישלהזהר מאנשים כאלה ומהכוח המשחית שעלול לסחוף אותם.

2. כל אחד שמגיע להארה או לרמה רוחנית גבוהה עלול להתאהב בחוכמתו ובהשגיו ולטעות לחשוב שהוא מורם מעם ולהשחית את עצמו. 

עלינו להזהר ולא להסחף אחרי מנהיגים ולא להסחף אחרי האגו שלנו. הדרך היא להרוג את בודהה ולהשאר בן אנוש המודע גם לחולשותיו.

 

 

תרגיל הסוויץ' למעשה משחרר את נעילת ההישרדות הטבעית שגורמת למרבית האנשים לבחון את המציאות מתוך משקפיים של היגיון. נעילה זו הינה כאמור טבעית. אך, התרבות המודרנית והחשיפה הרבה כיום לנתונים כה רבים, יוצרים נעילה אוטומטית שחלק מאיתנו כלל אינו שם לב אליה ... ומי ששם לב מתקשה לשנותה (משום שהיא מצוייה על גבול המודעות שלנו ... מודעות אשר עמוסה לעייפה בעשרות אלפי נתונים מיותרים שכל אמצעי התקשורת היום מביאים אליך ישירות למוח).

 

התרגיל מבוסס את שימוש בתעתוע ראיה משום שתעתוע הראיה מאפשר למתבונן בו ליצור שינוי מיקוד של התפיסה ולהחליף בין האונות. התרגיל גם משמש כמוניטור למתבונן באמצעותו הוא יכול לדעת בוודאות שהוא עושה כעת סוויץ' במוח.

 

תודה רבה על ההתלהבות ... זה מחמם את הלב

 

הלו, אל תשכח שההתלהבות זה מהרקדנית והאורגזמות...  

 

עפר 

 

צטט: shall we dance 2009-04-22 19:38:27

מעתיק ומדביק מהבלוג המקורי שלי על מנת להציג את גישת הטאי צי' בהקשר של השינוי התמידי :

 

מאת: gn64ו   17/04/03 | 19:32

תמיד הגדרנו אמנות לחימה בתור הכוח להשתנות, להגיב נכון לשינוי, לראות את הבעיות האופן מרחבי, להיות חלק מהבעיה ובצורה זאת לפתור אותה. אמנות לחימה מספקת לאדם די חומר לימוד כדי שיהיה תמיד תלמיד וימשיך להשתנות כל הזמן. שינוי הוא לא דבר נצרך או נדרש, אלא הוא חלק מיידי בחיי כל אדם - רוצה או לא רוצה...מי שאינו מוכן להשתנות מקובע במצב שאינו לחימתי, במילים אחרות- מי שאינו מוכן להלחם מסתגר בתוך שריון. מי שיצליח להתייחס נכון לשינוי ולהשתנות עם החיים בתזמון הנכון, כשהחיים דורשים זאת, הוא לא זייפן ולא אטום - הוא לוחם. עם זאת, גם בדרכו של הלוחם קיים עיקרון הסטייה (DEVIATION) מן התנועה הנכונה. מטרתנו היא לתקן סטייה זו במידת האפשר. במערכות ארוכות טווח מתקבעים על מצב קיים ואז אין נכונות לשינוי (אם כי רוב האנשים יאמרו שהם מוכנים לשינוי), האדם עצמו לא רוצה להשתנות ולא מתקן את מה שמפריע לו לראות דברים כהווייתם. כתוצאה מכך יגיע למצב "תקוע" שבו הסירוב להשתנות הולך וגדל. אומנות הלחימה מאפשרת לנו לזהות ולנטרל את ההפרש בין מה שצריך לעשות נכון, לבין מה שמפריע לעשות את התנועה נכון. זיהוי זה יאפשר בפעם הבאה להגיב נכון יותר : במשפחה ,בעסקים ובכל מערכת שהיא .

 

תודה גיא ... לפני שנים רבות הייתי סייף תחרותי ואת תעודת המאמן שלי קיבלתי בכלל בוינגייט בשנות ה 80 ... אבל אך זה לא מכבר התחלתי ללמוד קראטה ואני מתחבר מאד לניתוח שלך.

על עיקרון הסטייה (דיוויאציה) למדתי בקורס חובלים, ויש טכניקות שונות לתיקון הסטייה הקבועה שנוצרת במצפן המגנטי של הספינה (סטייה אשר נגרמת כתוצאה מכל החפצים המתכתיים המרכיבים את הספינה). בתקופת המלחמה כתבתי פוסט - מפרש הגיוני של תקווה (קישורית), בו אני מתאר את מציאות החיים כהפלגה באוקיאנוס כאשר כל בן אדם הוא ספינה המפליגה ליעד מסויים. התיאור שתיארת תואם בדיוק את נעילת מנגנון מפרשי ההיגיון כפי שכתבתי בפוסט.

בהשאלה מעולם הספנות, הרי שאי אפשר לתקן את הסטייה באופן מוחלט. אפשר לתקן אותה 'כמידת האפשר', ולצד זאת חיוני לזכור שתמיד קיימת סטייה. זיכרון זה הוא שגורם לנו לבדוק מידי פעם במפות ובאמצעי ניווט אחרים של הספינה כי אנחנו אכן על הנתיב שהגדרנו ובחרנו להפליג בו.

הגם שאני רק מתחיל את דרכי בעולם אומנות הלחימה, אני מרגיש שיש צדק רב בדבריך כי אומנות לחימה מאפשרת לנו לזהות ולנטרל את ההפרש בין מה שצריך לבין מה שרוצים.

תודה רבה על הצעדים החדשים שהוספת לריקוד המשותף שמתפתח בדיון זה.

עפר

תודה יהודה על התוספות וההבהרות

אני מסכים לגמרי שבתהליך האימון כמו גם בכל תהליך של הדרכה הנחיה או טיפול, חשוב לשמור על ענווה (לא צניעות אשר נגזרת משורש צ.נ.ע. ... ואף אחד אינו מעוניין לחזור לתקופה זו), ולהימנע מלתת למתאמן/מטופל לקשור כתרים לראש המאמן/מטפל (סוג של גורואיזם). כמו כן, כפי שהיטבת להסביר, חשוב שלא לצלול לעולם נרקיסיסטי של אהבה והתלהבות עצמית מחוכמתנו כבעלי ניסיון.

מאחר והזכרת את בודהא אצטט משהו שאני אוהב מדבריו ... ובמידה מסויימת הם גם משמשים לו הגנה מפני חברה שפוגשים אותו בדרך ומעוניינים להרוג אותו:

"אל תאמין בדבר רק מפני ששמעת אותו. אל תאמין בדבר רק מפני שרבים מדברים עליו ומפיצים אותו. אל תאמין בדבר רק מפני שהוא כתוב בספרי הדת. אל תאמין בדבר אך ורק על-פי דברם של מוריך ואבותיך. אל תאמין במסורות כיוון שנמסרו מדור לדור. אבל אחרי צפייה וניתוח, לאחר שתגלה כי דבר כלשהו תואם את ההיגיון ומוביל לטוב ולתועלת של היחיד והכלל, קבל אותו והגשם אותו במעשיך" [הנסיך גאוטמה סידהרטה]

.... מקור ההתלהבות שלך טמון אצלך ... השפעת ההתלהבות והחמימות שלך היא כבר משהו אצלי ...

שוב תודה

שלום לכולם

וואו - איזה דיון מדליק, חשוב וברמה.

נדון מרוב הזויות האפשריות וניראה שאין לי זוית נוספת, אולי קצת מהפרגמטיזם שלי ומישהו יקבל מזה ערך.

אנו יודעים שהתנגדויות המתאמן יגיעו מסביבת הפרדיגמות הטבועות בו, דעות שלו, שיפוטיות, ניתוח "קר והגיוני" (הפילטרים), הצדקות וכהנה וכהנה.

אהבתי את הביטוי, עופר, "נעילת ההשרדות" המתאר את הנ"ל ואני מאמץ אותו כהבחנה להשתמש בה באימון.

לא פעם עולה "ההתנגדות" שלי אבל מוסוואת כהלכה - לבטויי ההתנגדות של המתאמן. מאחר ואני יודע שאני יודע את המקור לכך קל לי מאד לרדת מזה ולטפל בזה שוב.

מכאן גם שאינני רואה כבעייה את האמירה שלך בקטע הדן בהזדהות גדולה עם המתאמן בעת חוסר מעש מצידו, אי קיום הבטחות, אי הכנת שיעורי בית, כשלונות שלו וכאלו מין נגטיביים לאימון.

להפך הוא זה - אני מקבל זאת כחלק אינטגרלי באימון כמצבים אפשריים באימון, כסביר שהמתאמן לא יוכל להתמיד בכל פעיליותיו והצלחות כמו בקו ליניארי.

זה עניין של נקודת מבט כנראה, ציפיות (אני אמון על ההבחנה - ציפייה שאינה מתממשת הינה נקודת שבר כלשהי).

לא שהנושא שהעלית בקטע הנ"ל לא נכון בעקרון שבו - לא זה העניין הוא נכון אלא שאני רוצה לקוות שמאמנים מנוסים לא יפלו לפח יקוש זה.

יש מיקרים בהם המתאמן מוקיר ומחמיא לי (בזכותך....., לולא אתה......, היית בשבילי......)- לרגע קט יש תחושת אלוהים , הרגשת high - אבל מבלי לתת לכך את הדעת אני יורד גם מזה. במודע אני יודע שזה חולף, כך הוא מרגיש עכשיו, זה ביטוי רגעי לאושר / הגשמה /אהבה שמקומה כאן ועכשיו ולא יותר (אהבה והערכה תוכל להמשך אבל לא כמו ברגע ה- high), אני גם משנן לי שעם המתאמן הבא זה יכול להיות אחרת.

יש לי על השולחן צב גדול מעץ חום המזכיר לי תדיר להשאר צמוד לקרקע, יציב ומישהו לסמוך עליו שכן אני מהווה דוגמא אישית למתאמן בהתנהגויות שלי, בהתייחסות האישית, בהקשבה, בקיום הבטחות, בטיפול בהתנגדויות וגם באיך לקבל מחמאה להשאר בהתלהבות ולא "ליפול" לתוכה.

לבסוף כלי מאד אפקטיבי ויעיל - אני מתאמן כמעט כל הזמן, יש לי מאמנת קבועה, אני משתתף בצוותי דיון ומפגשים מקצועיים של מאמנים, יש עם מי לחלוק ולהתייעץ לגבי סוגיות, התנגדויות, ו דאון אישי  ויש מי שיציע דרכים.........

 בברכה בבט

עופר,

על יפלא בעיניך תגובתי בשלב זה וכשהדיון הסתיים למעשה

שכחתי לציין , שנעדרתי כחודש מסביבת הקהילה ולפיכך אני משלים תגובות והתייחסויות לכל החומר שנערם אצלי ומתייחס לאלו שבין כה הייתי עושה זאת בעיתו.

(נשאר לי לעבור על עוד  שבוע )

בבט

שלומות בבט

תודה על הדברים ... ואתה מוזמן להשתמש בביטוי 'נעילת הישרדות' בכל עת ... כעו"ד בדימוס אני יכול להבטיח לך שאי אפשר לרשום עליו שום זכויות יוצרים ... הוא של כולנו

אין לי מחלוקת איתך בנוגע להתייחסותו של המאמן לתהליך וקבלת אפשרות של חוסר התמדה אצל המתאמן. מה שהתכוונתי לומר הוא שחוסר ההתמדה נובע מהתנגדות (תגובת נעילה) אשר לעיתים קרובות בכלל לא מודעת.

הרעיון של הסוויץ' הוא שבאמצעות תרגול טכני המבוסס על תעתועי ראייה, תגובת ההתנגדות הפנימית האוטומטית מתחילה להשתחרר, ומה שמדהים זה שהאפקט קורה מתרחש בתוך זמן קצר (כתלות ביכולת להתמיד בתרגול של מס' דקות ביום).

מסכים כמוך שתחושת השמחה בתהליך אימון חשוב שתהיה ממוקדת לתהליך האימון ושלא 'תעלה לראש' ... אבל, אני תמיד משתדל למקד את עצמי גם בסוף פגישת אימון מוצלחת מאד ... באמצעות האפשרות שהפגישה הבאה יכולה להיות טובה ואולי יותר

השיתוף שאתה עושה בתהליך אימון אישי, ובדיונים וירטואליים יותר או פחות ... הוא גם הדלק ... וגם מסנן התודעה ... שמאפשרים לך להתמלא ולהתנקות בד בבד.

אם תרשה לי ... אני הייתי ממליץ להשאיר את החומר שנערם להשלמת התגובות ... ונמנע מלהשקיע עליו אנרגיה רבה ... בסופו של דבר אלו פחות עניינים של כאן ועכשיו ... ויותר עניינים של שם ואחר כך (קישורית)

תגובותיך תתקבלנה בברכה תמיד ... יהיה תזמון הופעתן אשר יהא