האמן הוא מעין מהפכן מתמיד של טרמינולוגיות, חדשן בלתי נלאה, שלא לומר כפייתי, שחששו הגדול ביותר הוא להיות מתואר בטרמינולוגיה  שאיננה פרי יצירתו שלו, או שאיננה  יצירה חדשה בכול רגע נתון.

רעיון האמת כיצירה הוא זה הפותח את אפשרות הדבקות באמונות וערכים ללא בסיס בלתי תלוי, אולם הוא גם זה המעמיד את החידוש כמבחן לאמת, ובכך נפתחת גם האפשרות המתמדת לערער על כול אמונה וערך כמיושנים וכבני תחליף.

תכליתו הבסיסית של האמן היא לגלות את עצמו  ביצירותיו כדמות שונה לחלוטין מכל מה שקדם לו.

חובה עליו ליצור שיטה פן ישתעבד לשיטתו של האחר...

(בעקבות ריצ'רד רורטי).

צטט: udi.s 2009-04-21 22:06:10

רוצה לומר שכל יצירה אנושית שנוצרה על מנת לבטא או לתאר את המציאות היא אמנות.

במידה והמניפולציה שביצירה הצליחה ואימצנו בעקבותיה שינוי כלשהו בתודעה שלנו ובתפיסתנו את המציאות, זה מה שהופך אותה לחשובה ומשמעותית.

אודי יפה כתבת!

רוצה לאמר האמנות היא גן, וירוס, סמלי תרבות המשכפלים את עצמם כ-Meme, ומופיעים 

"בצורת רעיונות, ביטויים שגורים, נעימות, אופנות ביגוד, שיטות בקדרות או בבניין קשתות. ה"ממים" הנישאים על-גבי ערוצי המדיה, מתרבים ומתפשטים במרחב האלקטרוני. כל אימת שמתהווים תנאים שבהם יכול סוג חדש של משכפל ליצור עותקים של עצמו, בהכרח עתיד אותו משכפל להתבסס ולפתוח באבולוציה מסוג חדש לעצמו. "

לאחר שהחלה האבולוציה הזאת, אין שום צורך כלל שהיא תהיה משועבדת לקודמתה. האבולוציה הישנה של ברירת הגנים, שהביאה להיווצרות המוח, מספקת את ה"מרק" שבו קמו ונהיו הממים הראשונים (אמנות) . לאחר שהופיעו ממים המעתיקים את עצמם, נפתח תהליך האבולוציה שלהם, המהיר יותר" (דוקינס  הגן האנוכי 1991, 204-205)...

צטט: avimedia 2009-04-21 22:22:48

האמן כתחליף למדען ולפילוסוף.

אני פה רק בשביל להבין מה אתה אומר:

האמן הוא מעין מהפכן מתמיד של טרמינולוגיות כלומר, כל מונח קיים בשפה צריך להתבטל ברגע שהאמן הניח עליו את מבטו; כלומר, ביטולה המוחלט של כל אפשרות לתקשר, חדשן בלתי נלאה, שלא לומר כפייתי, שחששו הגדול ביותר הוא להיות מתואר בטרמינולוגיה  שאיננה פרי יצירתו שלו, או שאיננה  יצירה חדשה בכול רכע נתון.

רעיון האמת כיצירה כלומר: לא זו בלבד שאין אמת,אלא שכל אחד יכול ליצור את האמת שלו. כלומר לא-עוד "ראשומון", שבו האמת תלויה בנקודת המבט (=התצפית), אלא, האמת תלויה בגחמה (?)  הוא זה הפותח את אפשרות הדבקות באמונות וערכים ללא בסיס בלתי תלוי, אז עם איזה בסיס, ועל מה הוא כן תלוי? אולם הוא גם זה המעמיד את החידוש כמבחן לאמת, ובכך במה: בחידוש, במבחן, באמת, בדבקות בערכים (מה? כאילו, יש עוד ערכים שאפשר לדבוק בהם אחרי הפוסטמודרניזם?)נפתחת גם האפשרות המתמדת לערער על כול אמונה וערך כמיושנים וכבני תחליף.

 

תכליתו הבסיסית של האמן היא לגלות את עצמו  ביצירותיו כדמות שונה לחלוטין מכל מה שקדם לו. ואיך הוא יגלה שהוא שונה באמת מכל מה שקדם לו, אם הצעד הראשון שלו הוא לערער על הכל?

 

חובה עליו ליצור שיטה פן ישתעבד לשיטתו של האחר...

 

(בעקבות ריצ'רד רורטי).

 

 ועוד הערה אבי ידידי (הקיברנטי בינתיים):

רורטי חזר בו בסוף ימיו מהרבה מהאידאולוגיות הסופר קפיטליסטיות והכמעט אנטי הומניסטיות שחלקן בא לידי ביטוי בספרון - המרתק - הזה.

צטט: עמי 8 2009-04-21 22:50:11

צטט: avimedia 2009-04-21 22:22:48

האמן כתחליף למדען ולפילוסוף.

אני פה רק בשביל להבין מה אתה אומר:

האמן הוא מעין מהפכן מתמיד של טרמינולוגיות כלומר, כל מונח קיים בשפה צריך להתבטל ברגע שהאמן הניח עליו את מבטו; כלומר, ביטולה המוחלט של כל אפשרות לתקשר, חדשן בלתי נלאה, שלא לומר כפייתי, שחששו הגדול ביותר הוא להיות מתואר בטרמינולוגיה  שאיננה פרי יצירתו שלו, או שאיננה  יצירה חדשה בכול רכע נתון.

רעיון האמת כיצירה כלומר: לא זו בלבד שאין אמת,אלא שכל אחד יכול ליצור את האמת שלו. כלומר לא-עוד "ראשומון", שבו האמת תלויה בנקודת המבט (=התצפית), אלא, האמת תלויה בגחמה (?)  הוא זה הפותח את אפשרות הדבקות באמונות וערכים ללא בסיס בלתי תלוי, אז עם איזה בסיס, ועל מה הוא כן תלוי? אולם הוא גם זה המעמיד את החידוש כמבחן לאמת, ובכך במה: בחידוש, במבחן, באמת, בדבקות בערכים (מה? כאילו, יש עוד ערכים שאפשר לדבוק בהם אחרי הפוסטמודרניזם?)נפתחת גם האפשרות המתמדת לערער על כול אמונה וערך כמיושנים וכבני תחליף.

 

תכליתו הבסיסית של האמן היא לגלות את עצמו  ביצירותיו כדמות שונה לחלוטין מכל מה שקדם לו. ואיך הוא יגלה שהוא שונה באמת מכל מה שקדם לו, אם הצעד הראשון שלו הוא לערער על הכל?

 

חובה עליו ליצור שיטה פן ישתעבד לשיטתו של האחר...

 

(בעקבות ריצ'רד רורטי).

 

 

 ועוד הערה אבי ידידי (הקיברנטי בינתיים):

רורטי חזר בו בסוף ימיו מהרבה מהאידאולוגיות הסופר קפיטליסטיות והכמעט אנטי הומניסטיות שחלקן בא לידי ביטוי בספרון - המרתק - הזה.

עמי ידידי,

כלומר האמן (כולנו) מצוי ב"משך" בוא הוא שואל שאלות חתרניות לגבי אמיתות, כל קביעה ואמת היא בסיס לעירעור... אחרת האמנות הייתה סטטית ולא משתנה, לאחר שהגיעה ל"סוף חיפוש"... האם זהו המצב לדעתך? האם כל האמנים מתכנסים לאיזה אמת ציורית אחת?

הערך של האמנות הוא היכולת לשאול שאלות, כיוון שהתודעה שלך משתנה תמיד (כל ידע חדש משנה את קישוריות הסינפסות במוח, לכן הוא יתפוס את העולם בצורה אחרת), כך גם ה"אמת" תשתנה ב"משך" בהתאם, אכן רשומון, המשתנה מרגע לרגע בהתאם ל"אמת" שמשתנה...

באמת (?), טוב שהוספת מרכאות לחזרה-בו של גליליאו: הוא, בניגוד לג'יורדנו ברונו, העדיף את החיים (אפילו אם בכליאה) על פני, האמת, אולי? בטוח שעל פני המוקד...

חוץ מזה, שבאמת (!) לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.

צטט: עמי 8 2009-04-21 23:41:08

באמת (?), טוב שהוספת מרכאות לחזרה-בו של גליליאו: הוא, בניגוד לג'יורדנו ברונו, העדיף את החיים (אפילו אם בכליאה) על פני, האמת, אולי? בטוח שעל פני המוקד...

חוץ מזה, שבאמת (!) לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.

עמי,

הפוסט הוא הגדרה של מהו  אמן (כמובן שכול אחד יוכל להגדיר זאת שונה, שאם הייתה הגדרה ברורה, לא היו בעיות:-))...

תנסה אולי לבדוק את הקביעה הנ"ל לגבי עצמך ...

האם היצירה שלך מכוונת לאיזה "אמת", כאשר תגיע אליה יתגלה האור, או שהאמת חמקמקה, ולעולם לא תגיע אליה...

נאמר והגעת אליה באחד הציורים שלך, האם בזה מיצית את היותך אמן? האם לא נותר דבר?

האם אתה מחפש אמת זו בדרכך הייחודית, או בדרכיהם של אחרים? האם הם הגיעו ל"אמת" ביצירותיהם?

לפי התיאוריה הייקום מתפשט, האמת (והאמנות) "מאיצה" מאיתנו והלאה במהירות הולכת וגדלה...

אגב, גם איינשטיין חזר בו מכמה אמיתות שקבע בחייו (קבוע קוסמי)... ואחר כך חזר בו שוב...

האמנות, המדע והפילוסופיה הן דרכים שונות של האדם לנסות לתאר את המציאות.

יש בינהם קשרים והשפעות אך הם אינם תחליף אחד של השני.

צטט: דורית ב. 2009-04-22 00:24:29

האמנות, המדע והפילוסופיה הן דרכים שונות של האדם לנסות לתאר את המציאות.

יש בינהם קשרים והשפעות אך הם אינם תחליף אחד של השני.

נכון דורית,

האמנות היא תוצר של שילוב הדיסציפלינות הנ"ל. כיוון שהמדע והפילוסופיה אינם קבועים, והאמיתות סופן להשתנות, עם התפתחות הידע, הרי שאמנות, החתרנית השואלת שאלות, ומטילה ספק באמיתות, תואמת  "משך" של המציאות המשתנה.

צטט: avimedia 2009-04-22 00:14:10

צטט: עמי 8 2009-04-21 23:41:08

באמת (?), טוב שהוספת מרכאות לחזרה-בו של גליליאו: הוא, בניגוד לג'יורדנו ברונו, העדיף את החיים (אפילו אם בכליאה) על פני, האמת, אולי? בטוח שעל פני המוקד...

חוץ מזה, שבאמת (!) לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.

עמי,

הפוסט הוא הגדרה של מהו  אמן (כמובן שכול אחד יוכל להגדיר זאת שונה, שאם הייתה הגדרה ברורה, לא היו בעיות:-))...

תנסה אולי לבדוק את הקביעה הנ"ל לגבי עצמך ...

האם היצירה שלך מכוונת לאיזה "אמת", כאשר תגיע אליה יתגלה האור, או שהאמת חמקמקה, ולעולם לא תגיע אליה...

נאמר והגעת אליה באחד הציורים שלך, האם בזה מיצית את היותך אמן? האם לא נותר דבר?

האם אתה מחפש אמת זו בדרכך הייחודית, או בדרכיהם של אחרים? האם הם הגיעו ל"אמת" ביצירותיהם?

לפי התיאוריה הייקום מתפשט, האמת (והאמנות) "מאיצה" מאיתנו והלאה במהירות הולכת וגדלה...

אגב, גם איינשטיין חזר בו מכמה אמיתות שקבע בחייו (קבוע קוסמי)... ואחר כך חזר בו שוב...

 עכשיו אני מבין על מה אתה מדבר:

1. אינני יכול להגדיר שום דבר חיצוני (שלא בנפש/רוח שלנו), ודאי שאינני יכול להגדיר מהו אמן. אבל אני מוכן לעיסקת-חליפין: מי שיתן לי הגדרה מספקת (שאין אחריה צורך בשום שינוי ו/או תוספת),של כסא, למשל, אני מתחייב לספק לו בתמורה הגדרה לכל מושג (אחד) שיבחר. פייר?

2. היצירה שלי תמיד מכוונת לאיזו שהיא אמת. תמיד יש באמת הזו יסוד אובייקטיבי, שאם לא כן, לא הייתי יכול לתבוע ממך להכיר ולו בחלק הקטן ביותר שלה, ואז היא היתה הופכת למחווה ריקה, במקרה הטוב, או לסתם קישקוש.

3. לא הגעתי ולא אגיע, ואף אחד בהיסטוריה לא הגיע ולא יגיע לאמת המוחלטת. איזה מין שטויות זה, אבי? אם הייתה אמת אחת, היינו בני-אדם?

4. אני אמוצה כשבניי (ה' ישמור עליהם) ישלימו על פרטי הירושה שלא כתבתי בצוואה. או, לחילופין, כשיגמרו לפרק את גופתי שתרמתי למדע. מה זה "למצות"? מה אנחנו יפ-אורה?

5. זו שאלה נהדרת: אני כמי שבא מהמדבר, למדתי מהבדואי: השביל חכם מן ההולך בו. אם אין שביל, אתה נופל לתהום (ואתה יכול להגדיר אותה לעצמך: תהום הנשיה, תהום האבדון, תהום ממשית של נקיקי הסלע, וכו'). אבל, אני, ההולך בשביל, כובש אותו מחדש בקצב-מדרך-רגלי, בצמח שקטפתי בעיקול, באבן שדירדרתי אל התהום, בעקבות-המדורה על השביל. סליחה, נסחפתי אחרי זכרונות ההליכה במדבר: כל צעד הוא בעצם חדש וייחודי, ומגלה-עולם. מי שלא חווה, לא יידע: הגילויים של כל מי שעבר לפני, מאפשרים לי את הגילויים שלי.

6. אני (שאני קצת אנאכרוניסט, שמרן ומרובע, וגם קצת זקן), לא שמעתי שהסכימו על זה שהיקום מתפשט או מתכווץ. האמת להוותנו, שומרת על מרחק קבוע של בלתי-ניתנת-להשגה. זה אולי הקבוע היחיד בחיים שלנו...

7. אינשטיין חזר בו באמת (לא כמו גלילאו, שאני גם מכבד וגם מעריץ אותו: בסוף הוא יצא יותר חכם מג'יורדנו ברונו, ויותר אמיץ מהפולני הזה, נו, קופרניקוס)

8. נמשיך בקרבות האלה, אולי מחר? כשאתה מדבר ברור ובהגיון, כיף להתאבק אתך. 

צטט: avimedia 2009-04-21 23:18:27

צטט: עמי 8 2009-04-21 22:50:11

צטט: avimedia 2009-04-21 22:22:48

האמן כתחליף למדען ולפילוסוף.

אני פה רק בשביל להבין מה אתה אומר:

האמן הוא מעין מהפכן מתמיד של טרמינולוגיות כלומר, כל מונח קיים בשפה צריך להתבטל ברגע שהאמן הניח עליו את מבטו; כלומר, ביטולה המוחלט של כל אפשרות לתקשר, חדשן בלתי נלאה, שלא לומר כפייתי, שחששו הגדול ביותר הוא להיות מתואר בטרמינולוגיה  שאיננה פרי יצירתו שלו, או שאיננה  יצירה חדשה בכול רכע נתון.

רעיון האמת כיצירה כלומר: לא זו בלבד שאין אמת,אלא שכל אחד יכול ליצור את האמת שלו. כלומר לא-עוד "ראשומון", שבו האמת תלויה בנקודת המבט (=התצפית), אלא, האמת תלויה בגחמה (?)  הוא זה הפותח את אפשרות הדבקות באמונות וערכים ללא בסיס בלתי תלוי, אז עם איזה בסיס, ועל מה הוא כן תלוי? אולם הוא גם זה המעמיד את החידוש כמבחן לאמת, ובכך במה: בחידוש, במבחן, באמת, בדבקות בערכים (מה? כאילו, יש עוד ערכים שאפשר לדבוק בהם אחרי הפוסטמודרניזם?)נפתחת גם האפשרות המתמדת לערער על כול אמונה וערך כמיושנים וכבני תחליף.

 

תכליתו הבסיסית של האמן היא לגלות את עצמו  ביצירותיו כדמות שונה לחלוטין מכל מה שקדם לו. ואיך הוא יגלה שהוא שונה באמת מכל מה שקדם לו, אם הצעד הראשון שלו הוא לערער על הכל?

 

חובה עליו ליצור שיטה פן ישתעבד לשיטתו של האחר...

 

(בעקבות ריצ'רד רורטי).

 

 

 ועוד הערה אבי ידידי (הקיברנטי בינתיים):

רורטי חזר בו בסוף ימיו מהרבה מהאידאולוגיות הסופר קפיטליסטיות והכמעט אנטי הומניסטיות שחלקן בא לידי ביטוי בספרון - המרתק - הזה.

 

עמי ידידי,

כלומר האמן (כולנו) מצוי ב"משך" בוא הוא שואל שאלות חתרניות לגבי אמיתות, כל קביעה ואמת היא בסיס לעירעור... אחרת האמנות הייתה סטטית ולא משתנה, לאחר שהגיעה ל"סוף חיפוש"... האם זהו המצב לדעתך? האם כל האמנים מתכנסים לאיזה אמת ציורית אחת?

הערך של האמנות הוא היכולת לשאול שאלות, כיוון שהתודעה שלך משתנה תמיד (כל ידע חדש משנה את קישוריות הסינפסות במוח, לכן הוא יתפוס את העולם בצורה אחרת), כך גם ה"אמת" תשתנה ב"משך" בהתאם, אכן רשומון, המשתנה מרגע לרגע בהתאם ל"אמת" שמשתנה...

על "מות המחבר" כבר דיברנו כאן... מה שנותר זה אתה והקריאה הבלתי פוסקת והחתרנית שלך את המציאות והיצירה...זו האמת!

ועוד הערה עמי,

גם גלילאו "חזר" בו בסוף ימיו מהרבה מהאידאולוגיות:-(

רק בשנות ה-60 של המאה שעברה, הכנסיה חזרה בה מנידויו :-)

 

אהלן אבי - מה קרה בסופ"ש - לקחת חופש? סבבה - אני חושב שזה בריא :)

לגבי ה-"משך" - אחת ההגדרות המעניינות שאני לומד עכשיו היא של ברגסון DURATION.

לילה טוב

צטט: עמי 8 2009-04-22 00:51:12

צטט: avimedia 2009-04-22 00:14:10

צטט: עמי 8 2009-04-21 23:41:08

באמת (?), טוב שהוספת מרכאות לחזרה-בו של גליליאו: הוא, בניגוד לג'יורדנו ברונו, העדיף את החיים (אפילו אם בכליאה) על פני, האמת, אולי? בטוח שעל פני המוקד...

חוץ מזה, שבאמת (!) לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.

עמי,

הפוסט הוא הגדרה של מהו  אמן (כמובן שכול אחד יוכל להגדיר זאת שונה, שאם הייתה הגדרה ברורה, לא היו בעיות:-))...

תנסה אולי לבדוק את הקביעה הנ"ל לגבי עצמך ...

האם היצירה שלך מכוונת לאיזה "אמת", כאשר תגיע אליה יתגלה האור, או שהאמת חמקמקה, ולעולם לא תגיע אליה...

נאמר והגעת אליה באחד הציורים שלך, האם בזה מיצית את היותך אמן? האם לא נותר דבר?

האם אתה מחפש אמת זו בדרכך הייחודית, או בדרכיהם של אחרים? האם הם הגיעו ל"אמת" ביצירותיהם?

לפי התיאוריה הייקום מתפשט, האמת (והאמנות) "מאיצה" מאיתנו והלאה במהירות הולכת וגדלה...

אגב, גם איינשטיין חזר בו מכמה אמיתות שקבע בחייו (קבוע קוסמי)... ואחר כך חזר בו שוב...

 

 עכשיו אני מבין על מה אתה מדבר:

1. אינני יכול להגדיר שום דבר חיצוני (שלא בנפש/רוח שלנו), ודאי שאינני יכול להגדיר מהו אמן. אבל אני מוכן לעיסקת-חליפין: מי שיתן לי הגדרה מספקת (שאין אחריה צורך בשום שינוי ו/או תוספת),של כסא, למשל, אני מתחייב לספק לו בתמורה הגדרה לכל מושג (אחד) שיבחר. פייר?

2. היצירה שלי תמיד מכוונת לאיזו שהיא אמת. תמיד יש באמת הזו יסוד אובייקטיבי, שאם לא כן, לא הייתי יכול לתבוע ממך להכיר ולו בחלק הקטן ביותר שלה, ואז היא היתה הופכת למחווה ריקה, במקרה הטוב, או לסתם קישקוש.

3. לא הגעתי ולא אגיע, ואף אחד בהיסטוריה לא הגיע ולא יגיע לאמת המוחלטת. איזה מין שטויות זה, אבי? אם הייתה אמת אחת, היינו בני-אדם?

4. אני אמוצה כשבניי (ה' ישמור עליהם) ישלימו על פרטי הירושה שלא כתבתי בצוואה. או, לחילופין, כשיגמרו לפרק את גופתי שתרמתי למדע. מה זה "למצות"? מה אנחנו יפ-אורה?

5. זו שאלה נהדרת: אני כמי שבא מהמדבר, למדתי מהבדואי: השביל חכם מן ההולך בו. אם אין שביל, אתה נופל לתהום (ואתה יכול להגדיר אותה לעצמך: תהום הנשיה, תהום האבדון, תהום ממשית של נקיקי הסלע, וכו'). אבל, אני, ההולך בשביל, כובש אותו מחדש בקצב-מדרך-רגלי, בצמח שקטפתי בעיקול, באבן שדירדרתי אל התהום, בעקבות-המדורה על השביל. סליחה, נסחפתי אחרי זכרונות ההליכה במדבר: כל צעד הוא בעצם חדש וייחודי, ומגלה-עולם. מי שלא חווה, לא יידע: הגילויים של כל מי שעבר לפני, מאפשרים לי את הגילויים שלי.

6. אני (שאני קצת אנאכרוניסט, שמרן ומרובע, וגם קצת זקן), לא שמעתי שהסכימו על זה שהיקום מתפשט או מתכווץ. האמת להוותנו, שומרת על מרחק קבוע של בלתי-ניתנת-להשגה. זה אולי הקבוע היחיד בחיים שלנו...

7. אינשטיין חזר בו באמת (לא כמו גלילאו, שאני גם מכבד וגם מעריץ אותו: בסוף הוא יצא יותר חכם מג'יורדנו ברונו, ויותר אמיץ מהפולני הזה, נו, קופרניקוס)

8. נמשיך בקרבות האלה, אולי מחר? כשאתה מדבר ברור ובהגיון, כיף להתאבק אתך. 

איש יקר - אתה קודם תקיים את ההבטחה לחלופת ביקורים בסטודיו - שלחתי לך מסר עם טלפון - לא ענית - זאת אומרת.... תבוא יש אחלה שמלות כלה חדשות :))))))))))))))))))))) 

אני יצרתי יצירה שאני קורא לה - "זו עשוייה להיות המונה ליסה וזו עשוייה להיות עליסה בארץ הפלאות". אני חושב שאני קורא תיגר על הרבה שאלות. בין היתר זה ההפך מהאסלה של דושא והרדי מייד. זה מחזיר לגוף האוניברסאלי.

אגב - סתם בצחוק אבל מעניין - האם יתכן זרם חדש באמנות שיקרא פאשוניזם? בעיברית - אופנתיזם?

אבי אשמח לתגובה. זה מעניין כי זו סופרפוזיציה מושגית - נניח - והיא עונה על השאלה מהו חפץ - אולי?

http://cafe.themarker.com/view.php?t=994702&p=0

לילה טוב

צטט: עמי 8 2009-04-22 00:51:12

צטט: avimedia 2009-04-22 00:14:10

צטט: עמי 8 2009-04-21 23:41:08

באמת (?), טוב שהוספת מרכאות לחזרה-בו של גליליאו: הוא, בניגוד לג'יורדנו ברונו, העדיף את החיים (אפילו אם בכליאה) על פני, האמת, אולי? בטוח שעל פני המוקד...

חוץ מזה, שבאמת (!) לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.

עמי,

הפוסט הוא הגדרה של מהו  אמן (כמובן שכול אחד יוכל להגדיר זאת שונה, שאם הייתה הגדרה ברורה, לא היו בעיות:-))...

תנסה אולי לבדוק את הקביעה הנ"ל לגבי עצמך ...

האם היצירה שלך מכוונת לאיזה "אמת", כאשר תגיע אליה יתגלה האור, או שהאמת חמקמקה, ולעולם לא תגיע אליה...

נאמר והגעת אליה באחד הציורים שלך, האם בזה מיצית את היותך אמן? האם לא נותר דבר?

האם אתה מחפש אמת זו בדרכך הייחודית, או בדרכיהם של אחרים? האם הם הגיעו ל"אמת" ביצירותיהם?

לפי התיאוריה הייקום מתפשט, האמת (והאמנות) "מאיצה" מאיתנו והלאה במהירות הולכת וגדלה...

אגב, גם איינשטיין חזר בו מכמה אמיתות שקבע בחייו (קבוע קוסמי)... ואחר כך חזר בו שוב...

 

 עכשיו אני מבין על מה אתה מדבר:

1. אינני יכול להגדיר שום דבר חיצוני (שלא בנפש/רוח שלנו), ודאי שאינני יכול להגדיר מהו אמן. אבל אני מוכן לעיסקת-חליפין: מי שיתן לי הגדרה מספקת (שאין אחריה צורך בשום שינוי ו/או תוספת),של כסא, למשל, אני מתחייב לספק לו בתמורה הגדרה לכל מושג (אחד) שיבחר. פייר?

2. היצירה שלי תמיד מכוונת לאיזו שהיא אמת. תמיד יש באמת הזו יסוד אובייקטיבי, שאם לא כן, לא הייתי יכול לתבוע ממך להכיר ולו בחלק הקטן ביותר שלה, ואז היא היתה הופכת למחווה ריקה, במקרה הטוב, או לסתם קישקוש.

3. לא הגעתי ולא אגיע, ואף אחד בהיסטוריה לא הגיע ולא יגיע לאמת המוחלטת. איזה מין שטויות זה, אבי? אם הייתה אמת אחת, היינו בני-אדם?

4. אני אמוצה כשבניי (ה' ישמור עליהם) ישלימו על פרטי הירושה שלא כתבתי בצוואה. או, לחילופין, כשיגמרו לפרק את גופתי שתרמתי למדע. מה זה "למצות"? מה אנחנו יפ-אורה?

5. זו שאלה נהדרת: אני כמי שבא מהמדבר, למדתי מהבדואי: השביל חכם מן ההולך בו. אם אין שביל, אתה נופל לתהום (ואתה יכול להגדיר אותה לעצמך: תהום הנשיה, תהום האבדון, תהום ממשית של נקיקי הסלע, וכו'). אבל, אני, ההולך בשביל, כובש אותו מחדש בקצב-מדרך-רגלי, בצמח שקטפתי בעיקול, באבן שדירדרתי אל התהום, בעקבות-המדורה על השביל. סליחה, נסחפתי אחרי זכרונות ההליכה במדבר: כל צעד הוא בעצם חדש וייחודי, ומגלה-עולם. מי שלא חווה, לא יידע: הגילויים של כל מי שעבר לפני, מאפשרים לי את הגילויים שלי.

6. אני (שאני קצת אנאכרוניסט, שמרן ומרובע, וגם קצת זקן), לא שמעתי שהסכימו על זה שהיקום מתפשט או מתכווץ. האמת להוותנו, שומרת על מרחק קבוע של בלתי-ניתנת-להשגה. זה אולי הקבוע היחיד בחיים שלנו...

7. אינשטיין חזר בו באמת (לא כמו גלילאו, שאני גם מכבד וגם מעריץ אותו: בסוף הוא יצא יותר חכם מג'יורדנו ברונו, ויותר אמיץ מהפולני הזה, נו, קופרניקוס)

8. נמשיך בקרבות האלה, אולי מחר? כשאתה מדבר ברור ובהגיון, כיף להתאבק אתך. 

עמי בקר טוב!

מסכים עם כל מילה שכתבת, מנגד אין זה סותר דבר ממה שכתבתי.

1.    איננו יכולים להגדיר שום דבר חיצוני, הכול פנימי גם השביל בו אתה הולך וסולל, אם זאת השביל משתנה בזמן כיוון שהתודעה משתנה. אם לה היה צורך בשינוי כאמור היה שביל אחד, מילון מילים מצומצם וקבוע ,  ולא היה צורך יותר ללכת בשביל כיוון שהמוצא והמטרה ברורים וסגורים, אז למה לטרוח...

2.    אגב זה המצב במהירות הסופית (בינתיים) של האור, בה רגע היציאה למסע הוא גם רגע ההגעה ליעד!

3.    כיוון שהמוח והתודעה אינם קבועים "מתפתחים" לא נגיע לאמת מוחלטת... אם כלי מדידה אלסטי קשה למדוד מרחקים .

4.    אם אנחנו מסכימים שכל צעד הוא חדש לגמרי וייחודי, הרי האמן המרדן לפחות המודע לזאת "מורד" בכול יצירה ויצירה, נלחם לא לעשות את הצעד של מישהו אחר רק שלו.

5.    היקום מתפשט! אפילו אם אינו, הוא כן מעכשיו בפוטנציאל, כיוון שאתה מודע לאפשרות ה"בלתי הגיונית" הזו.

ההיאבקות עושה טוב לתאים האפורים במוח