מתוך נסיונכם, כמה מקום אתם נותנים להכרות עם המתאמן (כלומר, סיפור חייו לפני תחילת האימון). האם משהו נקודתי, או כל סיפור החיים, (שיכול לעזור לזהות ערכים, סגנון תקשורת וכו? ).
האם אתם עוצרים/מזרזים אותו, או נותנים לו לומר הכל? (כמובן עם שאלות, ועצירה כשהסיפור לא מתמקד בו).

המון מקום. הקשבה הקשבה הקשבה - ראשון ואחרון בארגז הכלים של המאמן. הרי ממה שיאמר  - משם בא כל מה שאני יודע עליו, כל המידע שנחוץ לי כדי לעשות את העבודה.

 

אנחנו אף פעם לא יודעים הכל. גם בסוף אימון עשוי להופיע משהו שעדיין לא עלה בעבר. האמון של המתאמן בנו גדל (אני מקווה...) לאורך הזמן, הוא מוכן להיפתח יותר, בתהליך הוא חושב ונזכר בדברים, מקשר דברים שאולי לא חשב עליהם בתחילה. תמיד נכון להקשיב למתאמן. תמיד.

 

לא תמיד צריך לעשות משהו עם מה שאמר. קורה לעתים שמתאמן נכנס לעומק משהו, גולש לאיזה סיפור או מחשבה אשר לדעתי אינם מקדמים אותנו כרגע. גם אז - אף פעם לא אקטע אותו (קודם כל, כי זה האימון שלו, וגם כי זה שאני חושב שזה לא מקדם משהו מתברר לעתים כטעות, וייתכן שזה כן רלוונטי, רק שלוקח לו קצת זמן להגיע לנקודה). אם אני משתכנע שזה באמת לא מביא לשום דבר, אמתין לנקודה הנכונה ואציע לעבור לכיוון אחר מבלי להוסיך ולדון באותו הדבר.

צטט: נורית לרנר 2009-04-24 10:25:13

הכרות
מתוך נסיונכם, כמה מקום אתם נותנים להכרות עם המתאמן (כלומר, סיפור חייו לפני תחילת האימון). האם משהו נקודתי, או כל סיפור החיים, (שיכול לעזור לזהות ערכים, סגנון תקשורת וכו? ).
האם אתם עוצרים/מזרזים אותו, או נותנים לו לומר הכל? (כמובן עם שאלות, ועצירה כשהסיפור לא מתמקד בו).

היי נורית,

שאלה נהדרת,

כמו שציין coachmaster בתשובתו

הקשבה חשובה ובעלת ערך וחשוב לתת לה מקום (והרבה!)

אך יחד עם זאת, תלוי מה הכוונה "לסיפור  חייו",

וכמה זמן  מתאמן יכול לשבת ולספר ..

ואם הוא גולש וגולש..וגולש..

 אפשר בעדינות להוביל את המתאמן

ולאמר לו שהסיפור שלו חשוב מאד והסיפור זה מי שהוא,

וכדי להפיק תועלת מירבית למפגש ההיכרות,

אנחנו ניתן מקום וזמן לסיפור שלו עוד בהמשך

 לא עוצרים או  מזרזים..בחדות!

כדי לא לתת למתאמן תחושה לא נוחה.

לדעתי  זה גם נותן למתאמן הרגשה של  פוקוס, מיקוד..

 

נורית

 

כבר בשיחה הראשונה ,עוד לפני מפגש ההכרות אני מבהיר

 

שמפגש אימון נמשך כשעה בעוד שיחת ההכרות יכולה להמשך עד שעה וחצי,

 

ובכך שם גבול מוגדר למתאמן.

 

לפעמים זה גולש אבל זה מבחירתי,כי המתאמן לבד מבין מה גבול הזמן המוקצב.ה

 

 

בהצלח

הי נורית,

למרות שהדיון נסגר וכן בגין מיעוט התגובות - אוסיף מעט משלי;

קודם כל - התיחסותו של שמעיה במקום וכדאי להפנימה ברוב קשב.

שיחת ההכרות , אצלי, נמשכת כמה שצריך ללא הגבלת זמן (אני מפנה שעתיים ונוהג לעשות זאת בבית קפה שקט - יש לי כמה כאלה), השיחה מתחלקת ל- 2 , החלק השני יותר טכני - כללי האימון, השפה , מה שידרש ממנו,  התקשורת בינינו, יצירת בסיס האמון וכד'.

 החלק הראשון ההכרות, סיבת האימון, המקום שרוצה להגיע אליו וכו' הכלל שלי שאני נותן לו לדבר ולספר בדרך שלו ואת מה שהוא מעוניין להשמיע, גם אם מפליג למקומות אחרים או רחוקים -אני מאפשר זאת,

אני מפגין "סופר" הקשבה ומנסה להקנות תחושת בטחון שיש לו על מי לסמוך. (בשפת הגוף, מדגיש משפטים חיוניים שאמר, מחייך במקום הנכון וכד').

אם יש עצירה או אני מרגיש שאמר את שרצה אני שואל, כמו באימון, שאלה פתוחה ומעודדת כמו: ספר קצת על איך בעבודה, אישתך יודעת מה תגובתה או למה לא הבאת לידיעתה, מה אתה עושה בזמן הפנוי שלך  ועוד ערימה גדולה של כאלה מין שאלות המאפשרות קבלת מיידע רחב שישרת את התהליך.

העיקר חשוב

לא לתת תחושה חודרנית ומאיימת.

להיות קשוב ואמפטי.

יש שאלת "חובה" שאני נוהג לנסח אותה עפ"י תחושת הבטן בשיחה;- מה אתה חושב (או רוצה) שאני אתן לך או שתשיג / תקבל באימון ? ה"סיכון" שהאיש יחזיר לך את השאלה כמו: קיוותי לשמוע ממך ושאתה תגיד לי.

לא לחשוש - פשוט להתכונן לשאלה מאחר ופרט לכימיה שנוצרת במפגש התשובה תקבע הרבה אם יתאמן אצלך או לאו.

זהו מעט על קצה המזלג,  בבט

 

צטט: coachmaster 2009-04-24 10:25:13

המון מקום. הקשבה הקשבה הקשבה - ראשון ואחרון בארגז הכלים של המאמן. הרי ממה שיאמר  - משם בא כל מה שאני יודע עליו, כל המידע שנחוץ לי כדי לעשות את העבודה.

 

אנחנו אף פעם לא יודעים הכל. גם בסוף אימון עשוי להופיע משהו שעדיין לא עלה בעבר. האמון של המתאמן בנו גדל (אני מקווה...) לאורך הזמן, הוא מוכן להיפתח יותר, בתהליך הוא חושב ונזכר בדברים, מקשר דברים שאולי לא חשב עליהם בתחילה. תמיד נכון להקשיב למתאמן. תמיד.

 

לא תמיד צריך לעשות משהו עם מה שאמר. קורה לעתים שמתאמן נכנס לעומק משהו, גולש לאיזה סיפור או מחשבה אשר לדעתי אינם מקדמים אותנו כרגע. גם אז - אף פעם לא אקטע אותו (קודם כל, כי זה האימון שלו, וגם כי זה שאני חושב שזה לא מקדם משהו מתברר לעתים כטעות, וייתכן שזה כן רלוונטי, רק שלוקח לו קצת זמן להגיע לנקודה). אם אני משתכנע שזה באמת לא מביא לשום דבר, אמתין לנקודה הנכונה ואציע לעבור לכיוון אחר מבלי להוסיך ולדון באותו הדבר.

 

מסכימה מאד עם ההקשבה ,וגם כי זה שאני חושבת...אולי אני טועה וזה כן רלוונטי?

אני רוצה להוסיף, שהמקום היחיד בשיחת ההיכרות בו אני כן ממקדת ולפעמים קוטעת, ואני מקפידה לפני תחילת השיחה לבקש מראש את רשות המתאמן לעשות זאת (בעיקר כי הוא חדש לי ואני חדשה לו, וזה חלק מבניית מערכת היחסים בינינו) -

המקום היחיד הוא במידה והמתאמן מתחמק מתשובה ישירה לשאלה שלי, למשל באמירה מעורפלת כמו:

בדרך כלל כולנו...

או יש אנשים...

למדתי שהמתאמנים מעריכים מאד את היכולת שלי למקד אותם ולא לאפשר להם להתחמק משאלות פחות נוחות, וזה מאפשר לאימון כבר מתחילתו להיות עוצמתי ,ולשיחה להיות כנה, פתוחה ומכילה הכל.

ועוד משהו-שיחת ההיכרות וסיפור החיים הם כבר חלק אינטגרלי מהאימון.... ולא לפני תחילת אימון.

ועוד משהו-שיחת ההיכרות וסיפור החיים הם כבר חלק אינטגרלי מהאימון.... ולא לפני תחילת אימון.

 

 אפרת

 

לא תמיד לאחר שיחת הכרות יש אימון ,לפעמים מחליט אחד

 

הצדדים שזה לא מתאים לו.

 

אם אכן יש אימון השיחה נחשבת חלק מהאימון.

 

 

צטט: amicar 2009-05-19 18:49:24

ועוד משהו-שיחת ההיכרות וסיפור החיים הם כבר חלק אינטגרלי מהאימון.... ולא לפני תחילת אימון.

 

 אפרת

 

לא תמיד לאחר שיחת הכרות יש אימון ,לפעמים מחליט אחד

 

הצדדים שזה לא מתאים לו.

 

אם אכן יש אימון השיחה נחשבת חלק מהאימון.

 

 

 נכון. התכוונתי שאת שיחת ההיכרות אני מנהלת כשיחת אימון לכל דבר, ובכך מאפשרת לאדם לחוות מה זה אימון, ואז יותר קל לו להחליט על סמך החוויה שחווה אם זה מתאים לו והוא הולך על זה.