געגוע נוטף צל אהבהבא אל חדרי ליבי,מהפעם ההיא שהיכתה ביציון אושר אחד ויחידלמלא גפני מחשבתי אהבתה.   מילים נוטפות דמע אחרוןכענני שיר מעורפל זמנואיה מילות כוח הננילבשר תקומת נפשי רכהלמלא פרי אהבתי,נגיעה אחרונה.

בורא מילים לצורך עמידת פני חזקת נפש, אל מול חלונות רוח סוערי מחלפות אור בראשי כפתיונות חיים, לצורך קיומי האחד בעולם משתנה.

ואפיח אור לפיד נשמה עת מצא ליבי, רעם ברוח שובלים, עת תקיץ החמה לאביביה בארץ אהבה.