ישבתי על אבן עם משטח שהתאים לישבן, מתחת שיח בוגונבילה שהקיף אותי כמו צדפה פתוחה, ולכן במידה מסוימת הייתי נסתר. משמאלי אורות הרחוב, מימיני חורשת אורנים של הקרן הקיימת, משובצת בשיחי פרא שהגיעו לשם על דעת עצמם, ולפניי מעבר...

הצלצול נמשך ונמשך ולא הראה סימני רגיעה. שילכו לעזאזל, הם תמיד ממתינים עד שהמחשבה מתחילה לצלול לתוך עצמה וכמעט נבלעת, ואז קופצים ומפוררים אותה עד שלא נשאר ממנה זכר. התעלמות לא תמיד עוזרת. הרמתי את השפופרת. "הלו, אתה קלמן?...

זה עוד לא קרה, אף פעם לא חלמתי חלום מצחיק, ולא סתם, היה ברור שהדמויות עושות שטויות ומשחקות בקומדיה בכוונה להצחיק אותי, מה שלא כל כך הצליח כי ניחשתי מראש את שורת המחץ בסוף כל תנועה, אז חייכתי אבל לא צחקתי, ואולי אפילו הרג...