לנשום. יש לזה טעם של קיץ וריח שלך. ללטף. לטפטף. מנות קצובות של מילים כתחלופה זולה לרגש. ברגע שהפחד אוחז בכל הכוח נותר רק לשחרר ולאבד. ללכת רחוק, קדימה, לאיבוד. בלי מפה, בלי פניות, בלי מבט לאחור. להתעלם מסימני דרך, להסתוב...

אני כותבת תזכורות, כדי להעלות את הריח שלך בעוד שנים רבות. אני כותבת תזכורות, בנסיון עיקש לדחוס כמה שיותר פיסות ממך בין העמודים, ולה

רוח נושבת בחוזקה. נחשי שיער מתעופפים ונכרכים אחד סביב השני. בראש מורכן, עם ידיים מורמות – לקשור וגמרנו. תדהמה מקרית עבור אורח זר