על עצמי

ככה זה. מאז ומעולם. גם אם בהתחלה אני מתמנגל, בסוף אני מוצא את עצמי עומד בצד ומסתכל. להתחככות ולהתחברות יש מחיר שאותו כבר בתור ילד לא הייתי מוכן לשלם.
העמידה מהצד אינה בהכרח ניתוק, אלא יותר התעקשות להביט היטב, לא להיכנע למוסכמות חברתיות ולעשות את הדברים כפי שאני חושב לנכון.
ההימנונים שלי? "את חרותי" ו "I did it my way".

אנשים שאשמח להכיר