הבושה. האכזבה. הקושי להתבונן ולהכיל את עצמי. אני לא כותבת כי פשוט אין מה להגיד- שממה , ריק, מעגל של כשלונות , באסה. אני חוזרת לארץ שמנה-אולי אפילו יותר ממה שיצאתי ממנה מליון תובנות-אין סוף נסיונות ותקיעות אחת גדולה.

כשהייתי בצבא שירתתי בחיל חינוך בתור מש"קית הוראה-לימדתי הסטוריה ואזרחות חיילים בקורסי השכלת יסוד. אני זוכרת את היום שהכתה בי ההבנה שיש דברים שנטבעים בנו בלי שנשים לב.וברגע האמת זה פתאום יוצא. הסתובבתי ללוח לכתוב משהו ואז...

היום בארוחת הבוקר בזמן שאכלתי איזה "חבל" של הבת שלי,שארית בייגל עם גבינה ועגבניה,שחררתי לאוויר מין חיוך כזה.זה פרצוף ששמור באופן מיוחד לרגעים האלו-חלקו מבוכה,חלקו התנצלות,חלקו לנסות להסביר בלי מילים.אני תמיד עושה את זה א...