מָה שֶׁאָמַרְתִּי נָשַׁר וְאַחַר, דָּבַק בְדִבְרֵי קְרוֹבַי וּדְבָרַי, בְּעִקְּשׁוּת שֶׁל צָהֹב שֶׁל בֵּיצָה שֶׁנִּכְרָךְ, בְּעֶצֶם הָעֶצֶב                 שֶׁל אַרְבַּע

מִן הַגַּגּוֹת נִשְׁקֶפֶת מִלְחָמָה. בִּשָׁעוֹת הַחֹשֶׁךְ, תּוֹתָחִים נִמְשִׁים מִמַּרְתֵפִים לַמִּרְצָפוֹת, וּמְטִיּלִים אֶל הַאֵינְסוֹף רִכּוּז מַתַּכְתִּי גָּבוֹהַּ. עֲלִילוֹת הַלָּיְלָה מִתְחַלְּקוֹת בֵּין הַקְּלִיע...

  אֵין גְּבוּלוֹת וְלָכֵן אֵין גְּדֵרוֹת אוֹ רוּחוֹת אוֹ נָהָר שֶׁלּוֹ גַּדוֹת מוּעֲדוֹת לְחֵרוּק צִפָּרִים לְאָרְכּוֹ, וּבִכְלָל לֹא הֻבְטְחָה נַחֲלָה וְלֹא נִקְבַע מָקוֹם שֶׁבּוֹ חַלּוֹנוֹת פְּעוּרִים לְהֵקַלָּה.