יום אחד כשתבוא אוכל סוף סוף לומר לך... כמה כמהתי לנוכחותך... כמה ימים ולילות... שעות... דקות... חיים. חיכיתי. שתופיע. שתתבצר כאן איתי איתן ויציב כאן. לא בדימיון, לא במחשבה. מוחשי ואמיתי. בלי פחדים, ללא חומות רק להיות כאן...

יש לי בקצה החוט בלון, ואני מחזיקה בחוט חזק חזק... לא מרפה, לא עוזבת -מנסה לקרב את הבלון אלי. לפעמים אני קצת מצליחה... -אפילו מצליחה לשלוח יד אל תוכו... ובפעמים מועטות ממש, מצליחה להציץ פנימה לחדור אליו קצת ולהרגיש את חומ...

בתוך השקט הזה אני חיה בין מחשבה למחשבה נשימה לנשימה. לפעמים נשימות עמוקות, והאוויר עובר חלק לפעמים קצרות... מידי קצרות. והאוויר, בקושי נכנס, בקושי יוצא... -אז, כשכאב צורב מתפשט, ומציף בחזה. דממה מחרישת אוזניים מנגנת לי ב...