ובלכתה הותירה אחריה ענן מבושם. ואותי מרוסק. צפיתי בה מתרחקת. לרגע סובבה ראשה והגניבה בי מבט אחרון, עיניה זועקות את אותו העצב שנטף מעיניי. וכך נותרתי, לבד, ניצב בלב ההמולה ומניח לקולות השמחה לנגח בכוח את העצב העצום שמילא ...

ממוסמר לכיסא הגבוה, לבטח חלפתי על פניה עשרות פעמים. הנחתי לעיניי לנדוד בעקבותיה, להנעץ בבשרה בכוח ולנקב בה חורים דרכם לא השכלתי לראות שום דבר. ניחוחות בושם זרים עלו באפי, מצחינים את שהותי ועטורים חיוך אבוד שמבקש ולו רגע ...

הדלקתי עוד סיגריה והבטתי במה שנשאר ממנה. טופפה סביבי בהליכה מגושמת, חיננית באופן שרק אני רואה. זולגת בין כולם במבוכה אשר הולמת את שארית זכרונותיי ממנה, מכה בארובות עיניי וחושפת בי פלחי עצב שקיוויתי שנמוגו. מפעם לפעם התגנ...