אולם הבונים החופשיים (צילום: רון פלד)

הירידה במערה מובילה לאולם הגדול
המכונה "אולם הבונים החופשיים".

האנגלים האמינו
שמכאן לקח שלמה המלך אבנים
לבניית המקדש הראשון,
ולכן כונתה המערה בפיהם "מחצבות המלך שלמה"
(King Solomon Quarries).

מאחר שחברי אגודת הסתר הבינלאומית "הבונים החופשיים"
מאמינים בין השאר
כי שלמה היה גדול וראשון הבנאים (ומכאן שם האגודה),
הם ראו בה אתר הולם לביצוע טקסיהם הסודיים
והחלו בכך עוד בשנת 1854,
לאחר שקיבלו אישור מהשלטונות העות'מניים.

אחד מהמשתתפים בטקסים אלה היה קפטן צ'רלס וורן,
מגדולי חוקרי ירושלים במאה ה-19,
שהיה גם הראשון למפות אותה בשרטוט מדוייק,
ואף מצא בה ציור קיר שהא ייחס
לתקופה האשורית (מאות 7-8 לפנה"ס).

וורן, נאלץ לעזוב את הטקסים ואת ירושלים משנקרא חזרה ללונדון,
שם התמנה למפקד המשטרה המטרופולונית
והופקד על פענוח פרשיית ג'ק המרטש.

הלאה במורד המערה נובע מעיין צדקיהו.
המעיין הפועם (שאסור לשתות ממימיו)
מכונה "מעיין דמעות צדקיהו המלך"
בשל בכיו של המלך על בניו.

בהמשך, בימין המורד,
מחכה לב המערה וחלקה היפה ביותר לטעמי.
כאן ניתן להבחין בסימני חציבה מכל עבר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3270321,00.html