מעניין מאוד. תודה.

עיסוק באומנות כאמצעי תראפויטי הוא דבר מדהים. אגב, גם עבור אנשים שבחרו באומנות כאורח חיים ומקצוע, העיסוק עצמו צריך להוות סוג של תראפיה מעבר לרצון לחדש, להעביר מסרים ותחושות, להציג ןלהביע את עצמך בפומבי. ככה אולי יותר קל להתמוודד עם העשייה גם כשההצלחה הפומבית לא מתממשת. לעשות אומנות בשביל הנפש, זה הכי חשוב. לקבל את אצמך כאמן בלי ההכרה. הרבה פעמים זה מאוד קשה, אבל אם משנים את הגישה - מאומנות כחוויה אקזהיביציוניסטית לאומנות כחוויה תראפויטית - אפשר להתפתח, אולי אפילו יותר. לא?