ט\"ו באב. שירי אהבה יפהפיים מבשמים את האוויר, שלאחרונה הפך במחוזותינו לעכור במיוחד; משרטטים בו קרן אור צלולה.

את השאלה שהתפרצה לי לראש - איזה שיר הוא הכי-הכי מבין כולם - מחקתי עוד בטרם הספקתי לומר: נו, באמת.
כי איך באמת אפשר לבחור אחד מתוך אינספור שירי האהבה הנפלאים שנכתבו כאן.

הנה אחד ששמעתי היום והעליתי לכאן, אולי כי במיוחד עכשיו הוא נוגע בי עמוק. אבל תמיד אהבתי את השיר הזה, היפהפה-באופן-על-זמני, שאומנם עצב יש בו, אבל גם תקווה בסופו. הלחין אותו מירון מינסטר למלותיה של לאה גולדברג. ואין עליה, על לאה. אין!

המוזיקה המופלאה וקולה המרגש של נורית גלרון רק מעצימים את היופי הזה.

נפרדנו כך / לאה גולדברג

נפרדנו כך,
היטב היטב חרה לי
הערפל בינינו כחומה
זאת הטיפה
שעל ידי נותרה לי
טיפת סגריר ודאי היא,
לא דמעה.

לדור הזה
הבכי הוא כלימה
הוא לא יבכה
על אהבה גוססת
ביום הדין
ובלילות החסד
אדיש וגא
הוא לא יוריד דמעה.

נפרדנו כך:
הרחוב המה המה
דחפני איזה הלך
ומנגד הערפל תלוי כהינומה.

מאין בליבי חדווה חוגגת,
אולי בכל זאת
זו היתה דמעה.