השיר איצקדאנה מלווה אותי מילדות .
אני זוכרת את עצמי ילדה קטנה בת 4 או 5 יושבת בפינה וצופה באימי וחברותייה במפגש חברות אצלנו בבית.
גרנו אז בערד , עיירת פיתוח צעירה ,.
בצריף הקטן שלנו , בשעות הערב המוקדמות היו מגיעות חברותיה של אימי וביחד הן היו מאזינות לתקליטים הודים.
לפעמים הן היו קמות ורוקדות, וכל זה על תה חם ועוגיות שאימי הייתה אופה לקראת האירוע.

שנים רבות אחרי , במסע הראשון שלי למזרח הרחוק , הגעתי להודו , לכלכתא, המפגש עם התרבות ההודית הרב גונית , היה מדהים , הרגשתי כאילו אני חוזרת הביתה ,למקום מוכר (מהסרטים) בעוד שמטיילים אחרים אשר פגשתי , היו מזועזעים ,מהחולי, העוני והעושר הצבעוני - אני הייתי מאושרת עד לגג.!!
הדבר השני אשר עשיתי בהודו ,אחרי מנוחה היה ללכת לקולנוע .
ההליכה לקולנוע ההודי ,היא חוויה מדהימה בפני עצמה.
הגעתי לקולנוע , בעקבות שלטי חוצות ענקיים , בה מצולמים גבר ואישה רוקדים על רקע הרים מושלגים .
עמדתי בתור ארוך של אנשים מכל שכבות האכלוסייה, עניים , עשירים, זעיר בורגניים, אימהות ,ילדים,אבות , גברים צעירים ,נערות מצחקקות.

אח\"כ בתוך האולם ,על כיסא רעוע , כשמסבבי אלפי הודים מצקצקים בלשונם, החל הסרט ......
מיד כולם החלו למחוא כפיים ולאורך כל הסרט , הצופים, השתתפו בשירים , חלק רקדו עם השחקנים , בכו , צחקו , כעסו , מופע שלם בפני עצמו.
חוויה מדהימה .
.............................................................................................

את המסע שלי , ערכתי ברכבת ,מעיר לעיר ,חווית הנסיעה ברכבת , הייתה חוויה מכווננת בטיול , פגשתי שם
אנשים מכל הסוגים והמינים , משפחות ,אנשי עסקים, סתם נוסעים , ילדים , קבצנים ועוד.
בנסיעה הראשונה שנערכה 12 שעות , מכלכתא לכיוון וורנסי (כמדומני)
באחת מהתחנות שבדרך הרכבת עצרה , ואני התחלתי לשיר את השיר איצקדנה ,ולמרבית הפלא , כל יושבי הקרון , התאספו סביב חבריי וסביבי ומחאו כף , אנשים אשר ישבו בתחנה התאספו ע\"י החלון ,לצפות במופע , אנשים קפצו אחד על השני , דחפו בכדי להגיע
אלינו לקרון .
זו היתה חוויה מרגשת ומדהימה , גם להודים שראו אישה לבנה שרה בהודית ,שיר ישן של ראג קאפור ולחבריי ולי , זה היה קטע מהסרטים ,בו אני הייתי הכוכבת והם היו הניצבים.