ביצוע מיוחד לקונצ'רטו דה ארנחואז ... מאת חואקין רודריגו


הקונצ'רטו דה ארנחואז הוא מהיצירות המפורסמות ברפרטואר לגיטרה. הוא מנוגן רק על ידי טובי הגיטריסטים והוא צבעוני, מלודי, גדול ואורירי - בדיוק כמו המוסיקה הספרדית שאותה הוא העביר לאולם הקונצרטים.
זוהי אחת היצירות הפופולאריות במוסיקה הקלאסית והביצוע של "מנואל ותזמורת ההרים" לקונצ'רטו הביאו בשנות השבעים של המאה העשרים לראש מצעדי המכירות והוא הקדים את תקליטי הפופ הנמכרים ביותר באותה תקופה.
בשביל הישג מדהים שכזה (אף יצירה קלאסית לא זכתה לו) צריך יותר מכשרון מוסיקלי.
היצירה הזו סוחפת והפרק השני שלה מרגש מאד.‏

בפרק הראשון כבר ניכר הסגנון הספרדי של הפלמנקו. חילופי המקצבים בו ‏(בסגנון הנקרא המיולה) מקנים את התחושה הסוחפת והכמעט ממכרת של קצב הפלמנקו. האוירה צבעונית ומזכירה חגיגת רחוב בספרד. ניחוחות מוסיקליים של ריקוד ונגינה עוברים כאן בכל צליל והקשה.‏

בפרק השני מגיעה המנגינה המפורסמת שנתנה השראה ליוצרים רבים במוסיקת הג'אז והפופ. המנגינה נותנת תחושה של זימרה נוגה (על ידי הקרן האנגלית) בליווי גיטרה. ריטה שלנו, העניקה פרשנות מרגשת בשיר המבוסס על מנגינה זו ואופי שירתה מעביר בדייקנות את האוירה המתאימה לנעימה.‏

פרק שלישי הומה ופעלתני מסיים את הקונצ'רטו היפה הזה ומעניק לגיטרה את אחת מיצירות המופת הסימפוניות הכה מעטות שלה.‏ רודריגו הוא ששיחרר את הגיטרה מבדידותה הרסיטלית והעבירה לאולם הקונצרטים בחן,‏ סגנון והתלהבות.‏