יש יום וחצי בשנה שבו אני מסוגלת לדמוע מכל דבר קטן.

יש יום וחצי בשנה שבו אני נמשכת ללא שליטה למסך הטלויזה כאילו בכדי להוסיף לעצמי עוד כאב ועוד דמעות.

יש יום וחצי בשנה שבו אני מרגישה כל אימא. אבל במיוחד אני מרגישה את ליבן של האמהות ששכלו בנים כאילו אני מכירה כל אחת ואחת מהן באופן אישי. אני מרגישה את הכאב, הצער, אובדן חדוות החיים, שניבט מבעד לעיניים ...

לראות את התמונות הרצות על המסך ,רגעי האושר מונצחים, מי היה בכלל חושב שהאושר הזה ייגמר כל כך מהר...

ביום הזיכרון לחללי צה\"ל, אני מישירה מבט לתמונות שעל המרקע, מסתכלת לתוך הלבן של העיניים של החללים, בנים צעירים, חיוניים, ואני שואלת את עצמי- האם הם ידעו.. האם הם הרגישו.. את המוות דקה לפני שזה קרה...

תקשיבו טוב למילות השיר המצמרררר הזה שכתב החלל ארז שטרק ז\"ל.

שום דבר לא יפגע בי
כנסיית השכל
מילים: ארז שטרק
לחן: יורם חזן



שום דבר לא יפגע בי, שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים, שום דבר
כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים
ובכיתי בלילות ודאגתי בימים
כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים
וקולו של אבי מהדהד לי בראש כבר שנים

אם יקרה לך משהו
אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר
אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר

אם אתם עומדים כאן מעלי
כנראה שלא עמדתי בהבטחתי
מצטער, בחיי
מצטער, בחיי
מצטער, בחיי

אם יקרה לך משהו...

שום דבר לא יפגע בי
שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים
שום דבר