איוול ניין, הרכב ברייקביט מעולה, באחד מהטראקים הכי מהפנטים שיש.
אני זוכר שהם באו להופיע בסופהביט ז\"ל (מועדון ומקלט לכל אוהבי המוזיקה האלקטרונית שהיא לא בהכרח טכנו או האוס). אני חושב שהם נתנו את אחד מהסטים הטובים ששמעתי.
היה במוזיקה יסוד היפנוטי מחד ומשלהב מאידך, קשה להסביר את זה. אני זוכר שבשלב מסויים בו רקדתי, ראיתי שכל האנשים שרוקדים, נעים כמו עשבים ברוח. זה לא היה באמת, אבל זו הייתה אחת מההתרשמויות החזקות שהיו לי, כאילו צפיתי בסרט בסלואו מושן. האווירה היתה בוערת, כולם היו מחוברים למוזיקה באופן טוטאלי.
לאחר כמה שעות, המסיבה הסתיימה. השעה היתה אולי שבע בבוקר, ואחרי שרקדתי שבע שעות, וכולם גמורים ועייפים, היה פתרון אחד.
ג'חנון.
הכי עייפים היו הצמד איוול ניין, אבל זה לא עזר להם, כולנו אכלנו ג'חנון בג'חנון של אמא באלנבי. איזה זכרון מתוק. נתנו להם אירוח מעולה.
כשאני שומע את השיר הזה ועוד שירים שאהבתי בזמנו, אני נזכר בריחות ודברים שראיתי. ריחות הסיגריות שאפפו את המועדות, טעימות של בירה זהובה, האורות המתחלפים על קירות המועדות, הרצפות השחורות של פנים המועדות, השירותים השחורים עם המראות הנסתרות הנשלפות בשביל אלה שרצו "לפדר את האף" (לא אני), הזיעה שאפפה אותי, תחושות ההתעלות כאשר המוזיקה וההנאה, מתערבבים עם הכאבים ברגליים ותחושת ה"היי" שיכלתי להרגיש גם בלי לשתות טיפת בירה.