אריק טרופאז, המחצרץ האגדי (זו לא מילה שלי, לקחתי את המחצרצץ מהגשש), באחד מהשירים הקלאסיים שלו, לא משנה מאיזה אלבום (כי אני לא זוכר).

היה לי העונג לראות את המאסטרו ולהקתו הבופעה בזאפה לפני כמה שנים, וזו הייתה בין ההופעות המקוריות והיצירתיות ששמעתי. גם ג'אז עם מספיק נשמה למלא את המאגרים של ניו אורלינס, וגם מקוריות מוזיקלית מדהימה.
בשלב מסויים המתופף לקח מגאפון מחובר למכשיר הקלטה וסמפול. כל פעם הוא הקליט חלק שחזר על עצמו, והוסיף לו עוד חלק, שינה לו את המקצב ואת גובה הטון, עד שהחלקים הפכו לקטע מוזיקלי יפיפה (רק מגהפון והקלטות), ומשם התפשטו לישות מוזיקלית משתנה.
כמו שאמרתי, מקוריות מדהימה. אני כל כך שמח שיצא לי לחלוק את התרחשותה של גאונות יצירתית וחדשנות, שקצת חסרה לי כאן בלבנט.