בואו בהמונכם ב-10 לאוקטובר דיון במחוזי אצל חיים טובי שם מנהלת אגף תקנים ונהלים תשפט הכיצד היא נהנית מדירה בשקל בגבעתים ברחוב וייצמן 54 פינת עברונה - איך פיברקה מכר בינה לבין המתים ע"מ להנות מדירה שבמיקרה נשארה על שמם...תעשו סוכה בבימ"ש ...איך אזרחים גרים באהל ומנהלת אגף תקנים ונהלים בעריית ראשל"צ גוזלת חופשי?

דיון פתוח

 

 

 

סדרי לי פה חותמת?

הוספת תגובה

מה לעשות שיבוש הליכי משפט וניצול כוח השפיטה לרעה זה לא עבירה אתית...בימינו אנו?

 

הוספת תגובה

K

האם את

היית עותרת לבימ"ש

כנגד חברה מחוסלת ומבצעת פס"ד נגדה

וטוענת כי המצאת לה זימון בדרך

של הדבקה על דלת.


ברור שלא?


את הרי יודעת שזה בלתי אפשרי.


האם את היית עותרת למתן פס"ד

בניגוד לפס"ד חלוט.

הוספת תגובה

הוספת תגובה

מתכון לדירה בשקל

עו"ד שפטלוביץ המערער

מעשה פסול.

צטט: SHAKEDADIV@YAHOO.COM 2011-01-06 08:29:50

• ראו מה אומר בימ"ש על העורך דין שלדעתי הוא מסוכן—

שופט צבאי ומומחה לדין זר של בימ"ש..זהירות
לקרוא בעיון

המערער :ב עו"ד נתן שפטלוביץ
- נ ג ד -
המשיב:ו האפוטרופוס הכללי
טענו :נ עו"ד שפטלוביץ המערער
עו"ד פולוס למשיב

ערעור על החלטה של בימ"ש לענייני משפחה
(כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד)
מיום 21.11.99 בתמ"ש 35300/96 בש"א 4632/99.ו
פסק דין
1. המערער הוא מנהל עזבונו של מנוח שאשתו-

אלמנתו חסויה והמערער נתמנה כאפוטרופוס עליה.נ

במסגרת פעולות המערער כמנהל עיזבון המנוח וכאפוטרופוס על החסויה,

הוא מימש דירה שמחציתה ע"ש המנוח ומחציתה ע"ש המנוחה,

ומשהשלים את המכירה פנה לביהמ"ש לענייני משפחה

בבקשה לפסוק לו שכר כאפוטרופוס.

בבקשה ביקש שכר בגובה 6%

משווי מכירת מחצית הדירה

.ובבקשה יש פרוט מתומצת ביותר של פעולות האפוטרופוס בקשר לחסויה,

וכן הוסיף כי לגבי השכר של 6% הסכימו בניה של החסויה.נ

ביהמ"ש הבהיר למערער בישיבת 21.11.99

כי השכר שהוא מבקש חורג מהכתוב בתקנות,

אין מקום להשוואה בין השכר שנפסק לו למערער כמנהל עיזבון לבין השכר שמגיע לו כאפוטרופוס,

ואם הוא יעמוד על דרישתו וידרוש הנמקה לאותה החלטה,

הבקשה תדחה והדרישה תגרור חיוב בהוצאות.ב

המערער לא ויתר אלא המשיך בטיעונו וביהמ"ש הוסיף והחליט

כי הוא מפסיק את טיעון המערער ומודיע לו כי אם הוא מבקש

שכר בגין פעולות נוספות שבוצעו על ידו מעבר למכירת הדירה

הרי פתוחות בפניו שתי דרכים:

ב האחת, לתקן את הבקשה ולפרט את הפעולות שבגינן מבוקש שכה"ט,

והאחרת היא להסתפק בפסיקת שכר עבור המכירה,

ולהגיש בקשה נוספת ונפרדת לפסיקת שכר עבור הפעולות שלא נכללו בבקשה.ו

המערער לא פעל לפי הצעת ביהמ"ש

והמשיך לעמוד על שלו,

ולמעשה מחה על האפשרות שיפסקו לו רק 2%

ככתוב בתקנות, וכי השכר האחר יפסק לפי סעיף אחר. לחילופין,

הודיע שביהמ"ש יפסוק 2% כפי שהסכימה ב"כ האפוטרופוס הכללי,

אין צורך בהסכמה שלו לצורך זה, הוא מסכים ל- 2% ושיוכל להגיש בקשה נוספת.נ

ביהמ"ש הבין את טיעונו של המערער בכך שהוא עומד על פסיקת 6%

והחלופה שטען היתה רק בבחינת מחאה. פרוש זה הוא נכון וראיה לכך,

הערעור הנוכחי.ב
בהתאם לזאת, פסק ביהמ"ש שכר בשיעור 2% על מכירת הדירה, בהחלטה מנומקת,

וחייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה,

לפי תקנה 514 מתקנות סד"א בסך של 750 ש"ח.ו
החלטה זו משמשת נשוא הערעור.נ

ערעור זה מוטב היה לו משלא היה מוגש מאשר הוגש, 2.

הוא למעשה הטרדה ואין לו שום שחר

.בבהמשך הדברים אפרט ואנמק את דבריי.ו

3. משך שנים נהג ביהמ"ש שלא לפסוק שכר לאפוטרופסים

עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962,

מהטעם שמי שמתמנה אפוטרופוס לחסוי עושה זאת שלא על מנת לקבל שכר

אלא כחסד של אמת. לימים,

משרבו המינויים לעורכי דין,

שונה הנוהג והותקנו תקנות בשנת 1988 לקביעת שכר לאפוטרופסים

וזאת בתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

(כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים) התשמ"ט – 1988.

נהשכר נמוך מהשכר שנקבע לכונסי נכסים

עפ"י חוקים שונים ולמנהלי עיזבון והטעם הוא ברור לחלוטין:ו

עדיין קיים הנימוק העקרוני כי אפוטרופוס לחסוי פועל בין היתר בהתנדבות,

אולם אם אינו פועל בהתנדבות,

השכר יהא נמוך מהשכר שמקבל מי שפועל למעשה כ"עסק מסחרי",

והרי כונסי נכסים,

מפרקים, נאמנים, מנהלי עיזבון וכיו"ב כולם ממלאים את תפקידם רק ודווקא על מנת לקבל שכר

ללא שום אלמנט של התנדבות. גם אין שום סיבה שכל אותם ממלאי תפקידים

יעשו חסד עם חברה או פושט רגל או עם יורשים שאת רכושם או עיזבונם הם מנהלים.ב
לכן, ההשוואה בין סדרות התקנות השונות כדי להגיע לאחידות

של שכר היא אינה השוואה נכונה, היא השוואה בין סוגיות שונות ובלתי שוות.ו

4. שיטת קביעת השכר עפ"י התקנות מפורטת בתקנה 5 והיא מפרידה בין השכר שאפוטרופוס

יכול לקבל עבור הטיפול בחסוי והפעילות סביב מינויו

כאפוטרופוס ושכר זה נקבע עפ"י בסיס חודשי,

קבוע, שניתן להעלות אותו אם הטרחה שבעבודה היא יתרה,

כפי שהדברים מפורטים בתקנה 6(ב).נעל פעולות אלה ורק על פעולות אלה,

אפשר לקצוב גם שכר נוסף אם האפוטרופוס הוא איש מקצוע,

וביצע עבודה בעד שירותים מקצועיים. למשל:נ

אפוטרופוס שהוא עו"ד ומשכיר נכס של החסוי ולצורך זה נותן את שרותיו המשפטיים

בעריכת חוזה השכירות,

יוכל לקבל בנוסף לשכר על ההכנסות לפי תקנה 5(ב), גם שכר על השירותים המקצועיים לפי תקנה 6.ב

5. קבוצה אחרת של שירותים עבורם ניתן לבקש שכר,

מנויה בתקנה 5(ב) והיא שכר על ניהול שיש עמו הכנסה תקופתית.

במקרה שכזה ניתן לקבוע שכר ניהולי בשיעור שלא יעלה על 5% מההכנסה ברוטו.ו
קבוצה שלישית של שירותים מנויה בתקנה 5(ג)

והיא מתייחסת לעסקה במקרקעין שביצע האפוטרופוס,

כגון:ב פעולת מכירה שהיא הפעולה עבורה מבוקש השכר בהליך הנוכחי.

שכר על פעולה שכזאת הוא בגבול של 2%.

נחשוב לציין כי האפשרות של הגדלת שכר או מתן שכר על שירותים מקצועיים,

אינה חלה לגבי השכר שנקצב באחוזים על שכר ניהול או שכר עבור עסקה במקרקעין,

משום שתקנה 6 המאפשרת שכר חריג או שכר על פעולות מקצועיות,

מתייחסת רק לקבוצת השירותים שבתקנה 5(א).ב
6. המערער מתעקש לקבל 6% על פעולת המכירה,

ובו הוא כנראה מבקש להביא לידי ביטוי גם את הפעילות הנוספת שעשה ואשר נכללת במסגרת השכר

שהוא זכאי לו עפ"י תקנה 5(א).

ואלא שבבקשה שהוגשה לביהמ"ש העתירה

היא לקבל 6% ואין פרוט של ממש לגבי עבודות שונות

בניהול רכושה של החסויה, למעט פרוט עבודה שגרתית

שלכאורה אין בה שום דבר מיוחד

או סבוך שלא קיים בניהול רגיל ומקובל של נכסי חסוי.

אין שום פרוט אשר יצדיק תוספת שכר בגבול של 4% מערך המכירה

כדי לשקף שכר עבור שירותים לפי תקנה 5(א).נ
עפ"י הכתוב בבקשה נתמנה האפוטרופוס ב- 12.5.96.

לא ברור אם במשך הזמן קיבל שכר זמני אם לאו,

לא ברור עבור כמה חודשי עבודה מבוקש השכר. לכן,

בצדק המליץ והציע ביהמ"ש למערער להגיש בקשה נפרדת

ובה יפרט את הפעילות עבורה הוא מבקש שכר שניתן לקבל עפ"י תקנה 5(א),

אלא שהמערער, כאמור,

התעקש ועמד על כך ששכרו יגולם באחוז הכולל של 6%.ב

7. בנסיבות אלה צדק לחלוטין ביהמ"ש כאשר פסק 2% בלבד

מערך המכירה של מחצית הדירה. זאת ועוד,

חסד עשה עם המערער בכך שאישר את הוצאות

המכירה מחוץ ל- 2% שכן עפ"י התקנה

לא חריג הוא לכלול את הוצאות המכירה בתוך 2%.

8. לכן, הערעור הנוכחי הוא טורדני,

אין בו שום ממש, גם אם הוא נתלה באילנות גבוהים של שיוויון,

צדק וכיו"ב שבינם לבין נושא העניין אין ולא כלום.ו

הבקשה נעוצה ברצון לקבל כסף וכסף בלבד,

ואין לכך שום קשר עם זכויות קונסטיטוציונליות, סבירות של חקיקה,

שיוויון וכיו"ב סיסמאות שלא מתאימות לעניין זה.נ
9. אני מבהיר כי הסכום של 750 ש"ח שפסק ביהמ"ש קמא

לטובת אוצר המדינה אינו סכום שהאפוטרופוס

רשאי לכלול בהוצאות שלו כאפוטרופוס

ואינו זכאי לשלם שכר זה מתוך רכוש החסויה.

זהו אינו שכר שנפסק לחובת החסויה

אלא שכר שנפסק אישית לחובת האפוטרופוס

על טיעוני סרק ובזבוז זמן.

כך אנהג גם בערעור הנוכח

י בפסיקת ההוצאות ואני מבהיר כי השכר

הוא מחשבונו האישי של האפוטרופוס

ולא מחשבונה של החסויה.ב

10. הטיעון כי בניה של החסויה מסכימים לשכר המבוקש,

גם הוא טיעון שמוטב שלא היה נטען משנטען:ו

החסויה היא בחיים ואין לבנים שום זכות לשלוט על כספיה

ולהסכים או לא להסכים על מה שיעשה בכספיה.

לשם כך מונה האפוטרופוס

ולכן הסתייעות בבנים כדי לגבות שכר נוסף מרכוש החסויה,

הוא מעשה פסול.

הבנים הם היורשים של המנוח ומבחינה זו

כאשר הם מסכימים או לא מסכימים לשכר של מנהל עיזבון,

הם למעשה מסכימים לתשלום מכספם. לגבי כספי החסויה,

הם אינם יורשים, אין להם שום זכות לכספים הללו ולכן להסכמתם אין שום ערך.ו

זאת ועוד, קיימת פסיקה כי אסור לו לאפוטרופוס לקבל שכר מאדם זולת השכר שנפסק לו

ע"י ביהמ"ש,

ולכן ההיתלות בהסכמת בני החסויה פסולה

גם מבחינה זו:נ אסור לו לאפוטרופוס לקבל שום שכר על תפקידו

כאפוטרופוס לחסויה,

מעבר למה שפוסק ביהמ"ש,

וממילא הסכמתם לשכר גבוה יותר אינה בעלת תוקף כלשהו.נ

11. אשר על כן נפסק כדלקמן:ב

א. הערעור נדחה.ב

ב. המערער ישלם אישית לטובת אוצר המדינה

את הוצאות הערעור ושכ"ט בסך 1,500 ש"ח.ו

ניתן היום, י"א בניסן תש"ס, (16 באפריל 2000), במעמד הצדדים.נ

חיים פורת, שופט סגן נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב
•

 

• ראו מה אומר בימ"ש על העורך דין שלדעתי הוא מסוכן—שופט צבאי ומומחה לדין זר של בימ"ש..זהירות
לקרוא בעיון
המערער :ב עו"ד נתן שפטלוביץ
- נ ג ד -
המשיב:ו האפוטרופוס הכללי
טענו :נ עו"ד שפטלוביץ המערער
עו"ד פולוס למשיב
ערעור על החלטה של בימ"ש לענייני משפחה
(כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד)
מיום 21.11.99 בתמ"ש 35300/96 בש"א 4632/99.ו
פסק דין
1. המערער הוא מנהל עזבונו של מנוח שאשתו-אלמנתו חסויה והמערער נתמנה כאפוטרופוס עליה.נ
במסגרת פעולות המערער כמנהל עיזבון המנוח וכאפוטרופוס על החסויה, הוא מימש דירה שמחציתה ע"ש המנוח ומחציתה ע"ש המנוחה, ומשהשלים את המכירה פנה לביהמ"ש לענייני משפחה בבקשה לפסוק לו שכר כאפוטרופוס. בבקשה ביקש שכר בגובה 6% משווי מכירת מחצית הדירה.ובבקשה יש פרוט מתומצת ביותר של פעולות האפוטרופוס בקשר לחסויה, וכן הוסיף כי לגבי השכר של 6% הסכימו בניה של החסויה.נ
ביהמ"ש הבהיר למערער בישיבת 21.11.99 כי השכר שהוא מבקש חורג מהכתוב בתקנות, אין מקום להשוואה בין השכר שנפסק לו למערער כמנהל עיזבון לבין השכר שמגיע לו כאפוטרופוס, ואם הוא יעמוד על דרישתו וידרוש הנמקה לאותה החלטה, הבקשה תדחה והדרישה תגרור חיוב בהוצאות.ב
המערער לא ויתר אלא המשיך בטיעונו וביהמ"ש הוסיף והחליט כי הוא מפסיק את טיעון המערער ומודיע לו כי אם הוא מבקש שכר בגין פעולות נוספות שבוצעו על ידו מעבר למכירת הדירה הרי פתוחות בפניו שתי דרכים:ב האחת, לתקן את הבקשה ולפרט את הפעולות שבגינן מבוקש שכה"ט, והאחרת היא להסתפק בפסיקת שכר עבור המכירה, ולהגיש בקשה נוספת ונפרדת לפסיקת שכר עבור הפעולות שלא נכללו בבקשה.ו
המערער לא פעל לפי הצעת ביהמ"ש והמשיך לעמוד על שלו, ולמעשה מחה על האפשרות שיפסקו לו רק 2% ככתוב בתקנות, וכי השכר האחר יפסק לפי סעיף אחר. לחילופין, הודיע שביהמ"ש יפסוק 2% כפי שהסכימה ב"כ האפוטרופוס הכללי, אין צורך בהסכמה שלו לצורך זה, הוא מסכים ל- 2% ושיוכל להגיש בקשה נוספת.נ
ביהמ"ש הבין את טיעונו של המערער בכך שהוא עומד על פסיקת 6% והחלופה שטען היתה רק בבחינת מחאה. פרוש זה הוא נכון וראיה לכך, הערעור הנוכחי.ב
בהתאם לזאת, פסק ביהמ"ש שכר בשיעור 2% על מכירת הדירה, בהחלטה מנומקת, וחייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה, לפי תקנה 514 מתקנות סד"א בסך של 750 ש"ח.ו
החלטה זו משמשת נשוא הערעור.נ
2. ערעור זה מוטב היה לו משלא היה מוגש מאשר הוגש, הוא למעשה הטרדה ואין לו שום שחר.בבהמשך הדברים אפרט ואנמק את דבריי.ו
3. משך שנים נהג ביהמ"ש שלא לפסוק שכר לאפוטרופסים עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, מהטעם שמי שמתמנה אפוטרופוס לחסוי עושה זאת שלא על מנת לקבל שכר אלא כחסד של אמת. לימים, משרבו המינויים לעורכי דין, שונה הנוהג והותקנו תקנות בשנת 1988 לקביעת שכר לאפוטרופסים וזאת בתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים) התשמ"ט – 1988.נהשכר נמוך מהשכר שנקבע לכונסי נכסים עפ"י חוקים שונים ולמנהלי עיזבון והטעם הוא ברור לחלוטין:ו עדיין קיים הנימוק העקרוני כי אפוטרופוס לחסוי פועל בין היתר בהתנדבות, אולם אם אינו פועל בהתנדבות, השכר יהא נמוך מהשכר שמקבל מי שפועל למעשה כ"עסק מסחרי", והרי כונסי נכסים, מפרקים, נאמנים, מנהלי עיזבון וכיו"ב כולם ממלאים את תפקידם רק ודווקא על מנת לקבל שכר ללא שום אלמנט של התנדבות. גם אין שום סיבה שכל אותם ממלאי תפקידים יעשו חסד עם חברה או פושט רגל או עם יורשים שאת רכושם או עיזבונם הם מנהלים.ב
לכן, ההשוואה בין סדרות התקנות השונות כדי להגיע לאחידות של שכר היא אינה השוואה נכונה, היא השוואה בין סוגיות שונות ובלתי שוות.ו
4. שיטת קביעת השכר עפ"י התקנות מפורטת בתקנה 5 והיא מפרידה בין השכר שאפוטרופוס יכול לקבל עבור הטיפול בחסוי והפעילות סביב מינויו כאפוטרופוס ושכר זה נקבע עפ"י בסיס חודשי, קבוע, שניתן להעלות אותו אם הטרחה שבעבודה היא יתרה, כפי שהדברים מפורטים בתקנה 6(ב).נעל פעולות אלה ורק על פעולות אלה, אפשר לקצוב גם שכר נוסף אם האפוטרופוס הוא איש מקצוע, וביצע עבודה בעד שירותים מקצועיים. למשל:נ אפוטרופוס שהוא עו"ד ומשכיר נכס של החסוי ולצורך זה נותן את שרותיו המשפטיים בעריכת חוזה השכירות, יוכל לקבל בנוסף לשכר על ההכנסות לפי תקנה 5(ב), גם שכר על השירותים המקצועיים לפי תקנה 6.ב
5. קבוצה אחרת של שירותים עבורם ניתן לבקש שכר, מנויה בתקנה 5(ב) והיא שכר על ניהול שיש עמו הכנסה תקופתית. במקרה שכזה ניתן לקבוע שכר ניהולי בשיעור שלא יעלה על 5% מההכנסה ברוטו.ו
קבוצה שלישית של שירותים מנויה בתקנה 5(ג) והיא מתייחסת לעסקה במקרקעין שביצע האפוטרופוס, כגון:ב פעולת מכירה שהיא הפעולה עבורה מבוקש השכר בהליך הנוכחי. שכר על פעולה שכזאת הוא בגבול של 2%.נחשוב לציין כי האפשרות של הגדלת שכר או מתן שכר על שירותים מקצועיים, אינה חלה לגבי השכר שנקצב באחוזים על שכר ניהול או שכר עבור עסקה במקרקעין, משום שתקנה 6 המאפשרת שכר חריג או שכר על פעולות מקצועיות, מתייחסת רק לקבוצת השירותים שבתקנה 5(א).ב
6. המערער מתעקש לקבל 6% על פעולת המכירה, ובו הוא כנראה מבקש להביא לידי ביטוי גם את הפעילות הנוספת שעשה ואשר נכללת במסגרת השכר שהוא זכאי לו עפ"י תקנה 5(א).ואלא שבבקשה שהוגשה לביהמ"ש העתירה היא לקבל 6% ואין פרוט של ממש לגבי עבודות שונות בניהול רכושה של החסויה, למעט פרוט עבודה שגרתית שלכאורה אין בה שום דבר מיוחד או סבוך שלא קיים בניהול רגיל ומקובל של נכסי חסוי. אין שום פרוט אשר יצדיק תוספת שכר בגבול של 4% מערך המכירה כדי לשקף שכר עבור שירותים לפי תקנה 5(א).נ
עפ"י הכתוב בבקשה נתמנה האפוטרופוס ב- 12.5.96. לא ברור אם במשך הזמן קיבל שכר זמני אם לאו, לא ברור עבור כמה חודשי עבודה מבוקש השכר. לכן, בצדק המליץ והציע ביהמ"ש למערער להגיש בקשה נפרדת ובה יפרט את הפעילות עבורה הוא מבקש שכר שניתן לקבל עפ"י תקנה 5(א), אלא שהמערער, כאמור, התעקש ועמד על כך ששכרו יגולם באחוז הכולל של 6%.ב
7. בנסיבות אלה צדק לחלוטין ביהמ"ש כאשר פסק 2% בלבד מערך המכירה של מחצית הדירה. זאת ועוד, חסד עשה עם המערער בכך שאישר את הוצאות המכירה מחוץ ל- 2% שכן עפ"י התקנה לא חריג הוא לכלול את הוצאות המכירה בתוך 2%.
8. לכן, הערעור הנוכחי הוא טורדני, אין בו שום ממש, גם אם הוא נתלה באילנות גבוהים של שיוויון, צדק וכיו"ב שבינם לבין נושא העניין אין ולא כלום.ו
הבקשה נעוצה ברצון לקבל כסף וכסף בלבד, ואין לכך שום קשר עם זכויות קונסטיטוציונליות, סבירות של חקיקה, שיוויון וכיו"ב סיסמאות שלא מתאימות לעניין זה.נ
9. אני מבהיר כי הסכום של 750 ש"ח שפסק ביהמ"ש קמא לטובת אוצר המדינה אינו סכום שהאפוטרופוס רשאי לכלול בהוצאות שלו כאפוטרופוס ואינו זכאי לשלם שכר זה מתוך רכוש החסויה. זהו אינו שכר שנפסק לחובת החסויה אלא שכר שנפסק אישית לחובת האפוטרופוס על טיעוני סרק ובזבוז זמן. כך אנהג גם בערעור הנוכחי בפסיקת ההוצאות ואני מבהיר כי השכר הוא מחשבונו האישי של האפוטרופוס ולא מחשבונה של החסויה.ב
10. הטיעון כי בניה של החסויה מסכימים לשכר המבוקש, גם הוא טיעון שמוטב שלא היה נטען משנטען:ו החסויה היא בחיים ואין לבנים שום זכות לשלוט על כספיה ולהסכים או לא להסכים על מה שיעשה בכספיה. לשם כך מונה האפוטרופוס ולכן הסתייעות בבנים כדי לגבות שכר נוסף מרכוש החסויה, הוא מעשה פסול.הבנים הם היורשים של המנוח ומבחינה זו כאשר הם מסכימים או לא מסכימים לשכר של מנהל עיזבון, הם למעשה מסכימים לתשלום מכספם. לגבי כספי החסויה, הם אינם יורשים, אין להם שום זכות לכספים הללו ולכן להסכמתם אין שום ערך.ו
זאת ועוד, קיימת פסיקה כי אסור לו לאפוטרופוס לקבל שכר מאדם זולת השכר שנפסק לו ע"י ביהמ"ש, ולכן ההיתלות בהסכמת בני החסויה פסולה גם מבחינה זו:נ אסור לו לאפוטרופוס לקבל שום שכר על תפקידו כאפוטרופוס לחסויה, מעבר למה שפוסק ביהמ"ש, וממילא הסכמתם לשכר גבוה יותר אינה בעלת תוקף כלשהו.נ
11. אשר על כן נפסק כדלקמן:ב
א. הערעור נדחה.ב
ב. המערער ישלם אישית לטובת אוצר המדינה את הוצאות הערעור ושכ"ט בסך 1,500 ש"ח.ו
ניתן היום, י"א בניסן תש"ס, (16 באפריל 2000), במעמד הצדדים.נ
חיים פורת, שופט סגן נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב
• אדיב אמנון כתב/ה
דצמבר 20, 2009 בשעה 10:08 am
1
0


Rate This
הגשתי בקשה לרשמת שהפכה לשופטת, מירה דהן, לפיה המצאתי כתבי בית דין לאפוטרופוס הכללי, לבקשה צרפתי שני אישור מסירה,אחד בדאר רשום עם אישור מסירה והשני במסירה ידנית.
נחשו מה ההחלטה.
שעלי להמציא במסירה אישית ולהמציא אישואי המצאה …מה דעתכם.
• אדיב אמנון כתב/ה
ינואר 7, 2010 בשעה 8:22 am
1
0