צטט: טובסדר 2011-07-02 13:46:44

חיבור מושלם שמסביר את Starry שבדבר, האחד שבאומנות מתפזר אל כולם, כדרכה של אומנות.

האחד שבאומנות מתפזר אל כולם

כדרכה של אומנות.

איזה ניסוח שלם, איזה ביטוי מדוייק.

כל כך הרבה זמן לא קראתי משהו כל כך ממוקד, מכוייל, על אומנות

ועל כוכב

ועל אחד.

איזה מבט יפהפה הענקת לי כאן

תודה - - -

תודת דרכה של אומנות.

צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-05-31 18:06:27

לפעמים אני לא מבינה למה צריך לדעת הכול. מדוע אי-אפשר להניח לנשמת הצבע לחיות את חייה ולמות בעת מיצויים באבחת הרגע האחד. וקראתי מחקרים על אהבה. בחיי. רבים מדי. ועל המחזוריות של הפרשות חומרי האהבה במוח, ועל התפוגגותם והתחדשותם והיעלמם והחלפתם באחרים ו... אני לא מבינה איך ייתכן שהמחקרים הללו מצביעים על הכלל, עלי? עלייך? עליך? בהחלט. שעתוק ושכפול ואדפטציות של צבע או נשמה משוטטים ביקום, אולם, ברם אולם תמיד יהיה האחד או האחת שיימצא בהם כשל, חסר, פגם. והדפוס הגורס להתניית המחקר במציאות יקרוס. כן. באבחת הרגע האחד. והרגעים? האבחה? גם הם לא ? או כן? או ש........ ------------- כתבת שיר סיפור, אהבתי כל כך ונפלתי . איני מתיימרת להיות הקוראת האחת. צריך לשיר כזה הרבה קוראים.

נצנוץ דרכי,

כשאת כאן, בהיותך, עם מילותייך -

אני מתבוננת דרך החלון, ויכולה לראות, לגעת - בעולם שנאלם.

הוא מפנה את מקומו, את כל מקומו, כדי לתת את המרחב לחכמתך

לאותיותייך.

או אז,

בשקט שנוצר מבורא העולמות

מהלכות אותי מילותייך, אחת אחת, כולן באחת, כוליותן.

אני קוראת אותך, נגלית כמו מָרום, צפונה כמו חלום, לוטפת כמו גשם.

אחר-כך,

אני קוראת עוד.

ושוב.

ורק אז, אני תועה להשיב לך.

וכי איך משיבים לך, נצנוץ דרכי  -

פתאום הפסיקים, הנקודות, מחווירים. דלותם היא גְנוּת.

אזי, אחר-כך, אני נושאת תפילה

מנסה לפרוש אותה עד אלייך

שתדעי,

שהיותך איתי, 

שתרגישי

שמילותייך אליי

הן פעימת היותי.

בממש כך.

כמו מרום. כמו חלום. כמו גשם.

אני להיות לך תודה.

צטט: מצב זמני 2011-05-19 10:07:36

אחח... השיר הזה (וזה מקסים בעיני שהם לא גילו את הכחול)

הנה את גם כאן, 

(<וזהו, אני לא יכולה עוד, ואני קוראת לך יקרה

כי זה כך>)

וגם השיר הזה, חופן לתוכו הדהוד אחד.

נצחי.

(<אני כל הזמן מתעדכנת שם,

לא. הם לא גילו אותו.

והרי, זה בדיוק הפלאי. הקסום.>)

תודה שהגעת גם לכאן.

תודה שאת רואה

תודה שאת עושה אליי מקום -

בתבונה שאת.

תודה, יקרה.

צטט: milina 2011-05-17 20:32:40

הכחול ה-האחד של ואן גוך ,בעצם כל העבודות

ב-דיוק שכך, מילינה.

כל היצירות.

ה-אחד.

תודה על רגישות המבט.

תודה שהגעת, שנגעת.

צטט: פרומיתאוס 2011-05-15 12:20:10

תמצית יופי מזוכך כל כך

כתבת את הכוליות בתמצית נשגבת.

יופי מזוכך. חד פעימה.

הסגוליות המחוננת של ואן גוך, להיות ה-מה של ציוריו

ההתמזגות שהייתה לו עם ה-הכל של המנעד

של המשרעת

בפעימת הלב

הפכה אותו לאחד עם היצירה.

האחד.

תודה, פרומיתאוס.

צטט: ינואר??? 2011-05-15 03:13:49

צ'ארמינג.

זהו הרז של הקסום, יקירה.

היכולת האלוהית שלו, של ואן-גוך

לקחת את החומר ולצייר את הרוח של ה-היות.

ודון מקלין, שהיה יכול לכתוב זאת, כל כך מדוייק

לתת את התווים המכווננים.

ולהביא את הקול.

האחד.

תודה, יקירה.

'כי הם לא יכלו לאהוב אותך,
העולם לא נכון לאדם עם יופי
כמו היופי שלך, וינסנט'.

ליל זרוע כוכבים -
פרשת כאן, אירית
המילים שלך הם רקיעים מרצדים ביופיים.
החברוּת איתך
מבורכת בי.
זכיתי.
ה-אחד. איננו צריכים ליותר.
תודה לחברותך האחת
תודה שאת, כך,
יפת-מבט ואצילת לב.