צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-05-30 15:44:10

ככה ישר אגרוף בבטן. אין שפה למורא ואין מילים לאֵימה הפעם של כל הפעמים היא פעימה לא בכדי בשפת נקבה, נקובה, חלולה בחבקים של געגוע לתפארת הקיום.......

נצנוץ דרכי, אהובה,

הנה כי כן, אך סיימתי תשובתי לך ב-'כחול האחד'

ואני, שימים רבים לא הייתי כאן,

עוברת על פני הכרטסת המוזרה שאצלי

לראות, האם נותרו כאן מילים - שלא נגעתי בהן

ומגלה אותך, בתוך חלוליי.

ואת, שיודעת אותי למן בראשית התוואי

ובכל אחריותיו

מותירה בי ליטופים על קמטים פעורי דם ודממה.

את מילותייך הייתי מניחה כאן,

ומוחקת את כל האלו שכתבתי אני.

לקרוא אותך, זה לדעת איך התכוון אלוה

לצליל הצלול של כל אות ואות, בכל הפעמים שהיא הפעם האחת

נקובה כדין מלא חמלה.

אלה יפי-אישוני ליבך, 

אלה - האצילים בתבונתם

מרכינת פעימה אני לך -

בהיותי.

אהובה - - -

תודה - - -

צטט: חופשיה לרוח 2011-05-23 00:15:15

קשה השואה הזאת.

תודה, חופשיה.

תודה שהגעת עד לכאן

שהתבוננת, שנגעת, שכתבת.

תודה עמוקה.

צטט: shabat shalom 2011-05-22 18:23:41

אז נעו כל אמות הסיפים. והסערה היכתה. ואחר כך חזרו השרגים ועשו עץ שח חלש שמשחק את החזק. (כמו כל קורבן). הסרטון - מדהים, המילים חודרות.

שבת שלום, ידידי,

מה שכתבת כאן, מעניק את ההוד למקום השתוק והשכוח הזה.

כתבת כאן שירה.

והלא, רק בנהרת הרגישות האצילה

נכתבת שירה.

תודה שפרשת אליי את מילותיך אלו -

והן, כתובות בדיו גידים

ובקסת רקיעים.

כמוך.

כמו כתיבתך.

כמו שירתך.

תודה, ידידי. תודת היותי לך.

צטט: פרומיתאוס 2011-05-22 12:45:31

מועקת היגון באין נחמה

פרומיתיאוס,

הרגישות של האינסוף בך

היא מתת אלוה,

על אף שהיא מרגישה לעיתים כקללה.

אני כל כך אוהבת את הנדירים באנשים

שיודעים, שלעיתים אין נחמה.

פשוט אין.

זה אינו פשוט. כי אנחנו מנחמים במען היותינו -

לא פחות ואולי אף יותר מאשר במען 'המנוחם'.

המקום בו אנחנו יודעים

יכולים

נכונים

להיות שותקים, כי אין נחמה,

הוא מקום קשה. קשה מנשוא

כי הוא משרטט אלינו דק וחשוף ופעור

את נקודת חוסר האונים.

תודה שאתה.

כך.

תודה, פרומ'

צטט: יודא אחד 2011-05-22 10:06:36

עץ משורג בשריגים צומח ומתפשט למעלה ובשורשיו מטיל צל על חיינו כי אנו את השמש רוצים לחוות.. דור של בני דור השואה.. עם מילים..

יודע,

תודה שהתבוננת אליי גם כאן.

כל כך יפה העדינות והאצילות בה כתבת את ההשתרגות.

השורש, העוצמה של ההתפשטות למלמול העלים

והצל.

תמיד יפעים אותי הדיוק של תגובתך

המדוייק באישוניך.

תודה, יודע, תודה.

אני מועתקת נשימה ולב
ממילותיכם.
משתאה, איך בכלל אי-מי מגיע ונוגע
בפינה השכוחה והשתוקה הזו
שקיבלה את הכותרת -'הוידיאו שלי'.
והנה,
שאתם.
אני התבוננות אישוני הלב
ותבונתם
ורגישותם.
אשיב לכם, לבטח.
עוד מעט - - -

תודת היותי בכם.