צטט: daaaag 2011-06-22 23:33:34

לאה גולדברג. ואין בי מילה להוסיף.

ואין מילה להוסיף.

יקרה, כמה מופלא בי לראות אותך כאן.

גם איתי. שוב ומנשיב.

וכמה מדוייק כתבת - אין מילה להוסיף.

כמה יפה וקשה הוא המקום הזה - - -

תודה, יקרה בי.

תודה.

צטט: פרומיתאוס 2011-06-22 12:35:41

כמה יפה השיר

אחד השירים שבורכנו בהם, פרומתיאוס

היופי הזה, שהוא עד קצות התוגה

ועם זאת נוכח, מותר, אינו מתבייש בעצמו.

אחד השירים שמבהיר - למה בעת פיקחון

אין פנים וחוץ -

למה האדם הוא המקום-זמן.

תודה, פרומ'. תודה.

צטט: יעל בר-און 2011-06-10 20:38:20

אכן, מיתולוגית, שירתה של לאה גולדברג ראויה למקום מכובד יותר משניתן לה היום. אין כותב שנוגע כמוה ברגש ובנימי השפה העברית. כיצד ידעה להלל את הפשוט והיומיומי ולהופכו לקסום ('כתינוק מזמר שיר ערשו' - רק דוגמא פעוטה ונפלאה). רק שאלה אחת לי: מדוע הפראפרזה בכותרת על שירתה: במילה "לגנות" במקום "לתנות" - זה מחטיא את כוונתה של המשוררת להערכתי, ולא ברור לי מן הפוסט הזה אם יש בכך אמירה כלשהי... תודה.

יעל,

בורכתי בחברותך.

לוואי והיו בי מילים להודות לך.

קראתי את תגובותייך, אצלי.

כל אחת מהן, הרגשתי כמו חפנת אליי ממעמקים דמעות הצדפה,

פנינים.

וכאן - הודיה אני להיות לך.

'לגנות' - הייתה טעות הקלדה, ואפילו לא הבחנתי בה.

עם קריאת תגובתך, מיד תיקנתי.

כי כן. לפעמים אנחנו מבורכים ב-תיקון.

הוא מגיע, כאשר אישונים צלולים ומלאי שאר-רוח, נוגעים בנו.

כאלה אישונייך.

כזו נגיהתך.

תודה, יקרה. תודת הֶיות.

צטט: אהוד עמיר 2011-05-31 22:19:56

יפה מאוד

תודה, אהוד.

צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-05-31 17:52:14

* תודה מית'

תודה לך, נצנוץ דרכי,

ואת טעם הפרי שלך, אני עוד נושמת - - -

צטט: shabat shalom 2011-05-31 11:22:33

קלאסיקה עברית במיטבה.

ידידי הטוב, 

מופתיות של שירה נשגבת,

באישה אחת קטנה. 

ענקית.

תודה שהגעת לכאן, חברי,

תודה שהקשבת.

שכתבת אליי.

ישנו הוד עדין כשאתה כותב - - -

אציל-לב.

תודה, ידידי,

תודה.

צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-05-31 00:43:36

לא יכולה להאיר כאן שוב היום. לא פעם אני והיא מעשנות את עצמנו לדעת ביחד. לא פעם אני והיא הולכות יחד לישון.

נצנוץ דרכי,

את מאירה כאן שוב ועוד

ובכל יום, לכוליות הזמן

(<אינך יודעת?>)

אני יכולה לראות אותך,

יושבת איתה,

עם עשן הסיגריה הצרוב בחדרים הנסתרים,

היכן שהפעימה לוחשת בשקט כאוב

את הדעת.

את הפעימות שהייתן הולכות יחד לישון

חלקן בדמע. חלקן בדממה של אישוני הלב.

אני יכולה להרגיש זאת -

כי כך את.

כי כך את כותבת.

מעודי, לא ראיתי כתיבה שיכולה לספר את הטעם,

את הריח, את רעדת פרוזדורי הנשימה

את היופי של ההרגשה, עד קצותיה

ואז,

עוד

ככתיבתך.

נצנוץ דרכי את.

תמיד.

תודה, יקירה בי.

תודה.

צטט: ...אירית... 2011-05-30 11:03:00

אוצר של אישה. תודה.

מעתיקת נשימה.

אירית, יקרה בי,

העיתות שאת כאן, אוצרות של מילותייך,

בכל פעימה שאת כאן

אני מרגישה איך נפרש מעליי טוּב

כסוכת שמיים.

או אז, אני יודעת -

כי כך את. זו נגיהתך בעולם.

תודה, אירית.

תודת היותי.

צטט: מצב זמני 2011-05-30 09:59:28

מלכה היא (ואנחנו מה? אביונים.) תודה גדולה על שהבאת את זה.

(<לפעמים אנחנו שמחת עניים. רק לפעמים.

נראה לי, שכמעט בכל הזמן, אנחנו קבצנים>)

יקירה בי,

תודה לך.

אני תמיד משתאה איך את מגיעה למקום-זמן

של היותי.

זו הרגשה של נרעדות -

בהרכנת הלב אלייך.

והתפעמות אינסוף מהחכמה שמנשבת ממך

אליי.

תודה, מצב זמני.

תודה.