כל פעם שאני קורא על מקרה כמו שכתבת בפוסט שלך, אני עוצר את החיים שלי לעשר דקות. נכון, אף אחד לא מת, אבל הנפש של מי שעבר\ה אירועים כאלה תשאר שרוטה לתמיד. המחשבה הזאת עד כמה הכל שביר יכולה לחרפן ולשתק, אתה משקיע כל כך הרבה בשביל שיהיה טוב וברגע אחד קטן משהו נפגע לתמיד. אין לי הרבה מה לומר על זה, חוץ מאולי לכתוב שתבוא ברכה על ראשם של אלה שמתעסקים בשיקום ממקרים כאלה. שיהיה חג טוב.