אולי זה מוזר.
אולי זה לא מוזר בכלל.
לריקוד אין חוקים.

אני לא אוהבת לרקוד.
יש מעט אנשים שאני רוקדת אתם.
מעט מצבים שאני רוקדת
אני רוקדת רק כשזה עושה לי נעים מאד.

ושמוליק קראוס.
תמיד מזכיר לי את שרגא הרפז.
למה?
ככה.
כמו הרבה תשובות של "ככה"

ושרגא הרפז,
הוא מזכיר לי עץ לימונים גדול מאד שכבר לא קיים.
ומרק עוף של אמא שלי ביום שישי אחד.
ואת השכן עם הבלי עין.
וזהו.

לפני כמה פוסטים כתבתי שאולי אני אכתוב על "אאוטינג"
זה היה אאוטינג במונחים של כתיבת בלוגים.
לא במונחים של אנשים מהחיים.

אני בחיים. בחיים, לא מכניסה לשום כתיבה, כמה שאני מוציאה את הקישקעס שלי, אנשים שאני מכירה או שהכרתי.
שיש צל של מושג קלוש שמישהו יעשה 1+1 וייצא לו 3 לדוגמא.
ולא. זה לא הסבר.
אולי כן.


לפחות לשירים לא מגיעים, אז זה קצת כמו לכתוב למגירה :)