כל העולם מכיר אותו מהסיום של "אבד בתרגום" או בשמו הנפוץ "אבודים בטוקיו", אבל השיר המצויין הזה, היה ממילא אחד הגדולים של האייטיז, וכוחו עובד גם היום.
הקליפ לעומת זאת, נראה היום מגוחך לגמרי, עם כל השיער, ההעמדות, והצבעים. לדעתי הוא גם קופץ באמצע, ועדיין, מאוד שווה כתזכורת לזמן האמיתי שבו צפיתי בו, כששודר ב ישראל, ולאופנה המשונה שהייתה אז, ובמידה מסוימת חוזרת היום. שיר נהדר.