...מה שנקרא להפליג בגעגוע ....להפליג בדמיון ...עם לדעת לאן.....מה עוצר בעדו מלהגיע....כמה אפשר לחתור..לעוף...לרצות ולא מספיק... החופש לא יהיה חופשי כשהוא יהיה איתה...אז דרך...עושים דרך שלא נגמרת...לא רוצים באמת שתגמר לנו הדרך...חופש...והוא סקסי בוי שכזה...אני שמה לב...שממרחק...השירים נשמעים בי אחרת...פעם חשבתי שזה שיר של אהבה..היום זה מרגיש כמו פספוס והחמצה. הקרוב שרחוק מתמיד. הלילות הלבנים שמרעישים...כי הוא עדין מפליג בדמיון..וזה רק הגעגוע שנכתב ומושר..... תודה.

 

קבלי את הגרסה שלי: