התזמורות הגדולות של הטנגו: מלך המיקצב - El Rey del Compas

עידן התזמורות הגדולות של הטנגו חלף. כמו תזמורות הביג בנד של הג'ז. תקופת הזוהר של תזמורות הטנגו הייתה בשנות הארבעים והחמישים. אז היו האנשים רוקדים טנגו. לא הייתה אז מוסיקה אחרת שיכלה להתחרות בטנגו.
בימי ראשון היו האנשים הולכים למועדוני הטנגו ורוקדים. כמו בעידן הסווינג בארה\"ב, באותה תקופה, היו כמה תזמורות גדולות ידועות אותן ניהלו מוסיקאים יוצאי דופן , כל אחד וסיגנונו היחודי.

עשרות תזמורות היו אז בבואנוס איירס. תזמורת טנגו קלאסית: שלושה עד חמישה בנדיונים, חמישה עד שישה כלי קשת, כינורות וקונטרבאס, ופסנתר. כמה עוצמה יש במבט על כמה נגני בנדוניון שמנגנים יחדיו בתנועות קצובות.השמות הגדולים של אז: אניבאל טרוליו, אוסוואלדו פוגלייזה, פרנסיסקו קנארו והגדולים מכולם קרלוס דיסארלי, המוצרט של הטנגו ( שלו יוקדש בקרוב פוסט נפרד כי אותו אני הכי אוהב) והמלך הפופולרי , חואן דאריינזו, מלך המקצב
עם הקצב המטריף שלו, הפרצוף הקומי עם האף הארוך כל כך, עם החיוך החכם הממזרי. גם היום עשרות שנים אחרי מותו עדיין מסעירות מנגינות הטנגו שהוא הקליט אבל כדי להבין את העוצמה שלו , כדי להבין איך הצליח להוציא ממש לחלוב את המוסיקה מהנגנים צריך לראות אותו.....

הנה הוא בסרט של יו טיוב. יש עשרות קטעים שלו שאפשר למצוא באתר, ביניהן הקלטות ידועות כמו הגירסה הפופולרית ביותר של ה\"לה קומפריסטה \"אבל אני בחרתי בקטע פחות ידוע, כיוון ששם אפשר ממש לראות אותו מנצח על הנגנים כרודן חייכני וקופץ ואפשר לראות את המבט הממזרי שלו בעיניים, ואיך הוא רוקד מתערסל . בתנועות ידיים דרמטיות, בהעוויות שפתיו, באפו שממש מריח את המוסיקה, ברגליו. וכך הוא מרחף וקופץ בתנועותיו נכנס לתוך הטנגו ממש.