. . .ויש לי גם הצעה: בעונה קרה זו, במיוחד בי"ם, הצלילים החמים והעמוקים של הצ'לו יתקבלו בברכה. ובמיוחד, הסוויטות, ואם מתוך איזו סוויטה תשאל -- אז אענה שהפרילוד הפותח את ההיא ברה מינור.
יש לי 2 גרסאות, אחת של Jaap ter Linden שנותן ביצוע בטמפו מהיר למדי. הגירסה השנייה שייכת ל-Janos Starker, הכנראה מבוגר יותר. כשבגיל 70, סטרקר נשאל מדוע הוא מקליט שוב בפעם ה-5! את כל המחזור הוא ענה (בתרגום גס):". . . אני נרתע מלהיעזר בשירה כדי לתאר את המוסיקה שלי. אני מעדיף לבטא שירה בעזרת המוסיקה. לנגן את באך זהו חיפוש שאין לו סוף, אחר היופי, וכן, במידה מסויימת -- אחר האמת. מקווים רק להתקרב או לחתור אליהם. ככל שהשנים נוקפות, ההבנה מעמיקה, בזמן שהאמצעים הטכניים נימוגים. ברשותכם אומר, שעם הקלטה זו, החמישית, התכוונתי לאמירה האחרונה שלי על הסוויטות [], אבל בשום פנים ואופן איננה האמירה האולטימטיבית. כמו גם בעבר, הייתה זו חוויה מעשירה ומעוררת ענווה".
לפני מספר שנים, אני השמעתי את הפרילוד הזה באופן ספציפי ואת כל המחזור, ללא הרף. אולי אצליח להביא רשמים ממנו בתגובה אחרת.
מצאתי לפני כמה שנים את הביצוע של Helene Grimaud הצרפתיה היהודיה מ-Aix en provence, שפיתחה אהבה מוזרה לשועלים(!) והקימה איזשהו קרן (?) לרווחתם. היא גם ניחנה בתופעה הניורולוגית המעניינת שאף מייחסים לסקריאבין ה-synesthesia. אנשים האלו "רואים" צלילים, כלומר שצלילים שונים גם מגרים את עצבי הראייה שלהם, כך שהם רואים צבעים בזמן שהם שומעים צלילים, כל צליל והצבע שלו. כשגרימו נשאלה מהו הצבע שהיא רואה בזמן שהיא שומעת סולמות מסוימים, יכלה להגיד שסולם זה וזה נראה ירוק והשני -- אדום. הסולם שבו נכתבה"סערה" (אני איומה בתיאוריה - רה מינור?) היה אהוב עליה מאד.
עם סקריאבין, הסינסתזיה התבטאה אם בכלל, באופן שונה. גירויי הצבע שלו נבעו כתוצאה משמיעת קוינטות (מרווחים של 5 צלילים בסולם כלשהו) מסוימות. מאד מעניין כיצד התגובות האלה משפיעות על תורתו התיאורטית של מלחין, לא?
Nulla in mundo pax sincera זה In this world there is no honest peace
והמילים הן:
Aria.
Nulla in mundo pax sincera sine felle; pura et vera, dulcis Jesu, est in te.
Inter poenas et tormenta vivit anima contenta casti amoris sola spe.
Recitative.
Blando colore oculos mundus decepit at occulto vulnere corda conficit; fugiamus ridentem, vitemus sequentem, nam delicias ostentado arte secura vellet ludendo superare.
Aria.
Spirat anguis inter flores et colores explicando tegit fel. Sed occulto factus ore homo demens in amore saepe lambit quasi mel.
Alleluia
התרגום לאנגלית:
Aria.
In this world there is no honest peace free from bitterness; pure and true peace, sweet Jesus, lies in Thee.
Amidst punishment and torment lives the contented soul, chaste love its only hope.
Recitative.
This world deceives the eye by surface charms, but is corroded within by hidden wounds. Let us flee him who smiles, shun him who follows us, for by skilfully displaying its pleasures, this world overwhelms us by deceit.
Aria.
The serpent’s hiss conceals its venom, as it uncoils itself among blossoms and beauty. But with a furtive touch of the lips, a man maddened by love will often kiss as if licking honey.
מצאתי לפני כמה שנים את הביצוע של Helene Grimaud הצרפתיה היהודיה מ-Aix en provence, שפיתחה אהבה מוזרה לשועלים(!) והקימה איזשהו קרן (?) לרווחתם. היא גם ניחנה בתופעה הניורולוגית המעניינת שאף מייחסים לסקריאבין ה-synesthesia. אנשים האלו "רואים" צלילים, כלומר שצלילים שונים גם מגרים את עצבי הראייה שלהם, כך שהם רואים צבעים בזמן שהם שומעים צלילים, כל צליל והצבע שלו. כשגרימו נשאלה מהו הצבע שהיא רואה בזמן שהיא שומעת סולמות מסוימים, יכלה להגיד שסולם זה וזה נראה ירוק והשני -- אדום. הסולם שבו נכתבה"סערה" (אני איומה בתיאוריה - רה מינור?) היה אהוב עליה מאד.
עם סקריאבין, הסינסתזיה התבטאה אם בכלל, באופן שונה. גירויי הצבע שלו נבעו כתוצאה משמיעת קוינטות (מרווחים של 5 צלילים בסולם כלשהו) מסוימות. מאד מעניין כיצד התגובות האלה משפיעות על תורתו התיאורטית של מלחין, לא?
כן אני שותף להרגשה. אבל בטהובן מגיע הרבה פעמים ל"איזון" לאחר שרשרת התפרצויות וולקניות ומלחמות בין סקציות בתזמורות או כלים (בסונטת קוריצר הכינור והפסנתר נמצאים ב"עימות" מתמשך עד ל"השלמה" בינהם).
ויש לזכור כי גם טיבה של סערה הוא לשכוח בסוף...
אני מוסיפה כאן את תגובתי ברע זה לרקע ה-playlist שלך. כרגע מתנגן ה-Impromptu של שוברט ואני מאד מאד נהנית. אין מה לעשות -- משום הרקע שלי, יש לי העדפה חזקה לנגינת פסנתר.
יש לי סיפוק מכך שאתה שותף להרגשתי. ונכון, שטיבה של כל סערה לשכוח, אבל בכל זאת אני רוצה לחזק את טענתי "נגד" הסיום שבטהובן בחר. (וַואי, עכשיו עברנו לקטע ווׂקלי של ויולדי: Nulla in mundo pax sincera -- מזור לנפש חבולה ופצועה. אבל לא מצליחה לפענח את הלטינית: 'שום דבר בעולם שלום כנות/מתוק'???) אני רוצה להבהיר שנראה לי שגם בטהובן מתקומם נגד הסיום שלו! הרי מי כמוהו יודע למחות נגד, ונגד המצב האנושי בפרט. כיצד ניתן להשלים עם איך שנכבית (מלשון 'לכבות') כלאחר יד, העוצמה של החיים או הטבע, אם בכוחות הטבע עסקינן.
הייתי בחדר עם דודי האהוב, ברני מרקס, ז"ל, כשהחזיר נשמתו בקיץ הקודם בסינסינטי שבאוהיו. שאיפתו האחרונה וזו שלפניה נפלטו מפיו באופן מאד דומה לסוף המחורבן של בטהובן. ללא צלצלולים, ללא תופים וללא אורות.
כן אני שותף להרגשה. אבל בטהובן מגיע הרבה פעמים ל"איזון" לאחר שרשרת התפרצויות וולקניות ומלחמות בין סקציות בתזמורות או כלים (בסונטת קוריצר הכינור והפסנתר נמצאים ב"עימות" מתמשך עד ל"השלמה" בינהם).
קטע מס' 43, The Tempest הוא הסונטה שלי. לא רק משום שניגנתי את הפרק הראשון מתוכה באודישין הכניסה שלי לאקדמיה בסינסינטי. גם חזרתי אליה כדי ללמוד את הפרק האחרון שלה לאחר מות אימי לפני 5 שנים. על הפרק הזה - כך לפחות סיפר לי אז מורי הישראלי - אמר סולז'ניצין: הסיום שלו איננו 'פייר'". או במילותיי שלי: הוא מסתיים בקול ענות חלושה שעושה עוול בלתי יתואר לפרץ העוצמה שבא קודם.
אחזור בימים הקרובים כדי להוסיף ולהרחיב על הסונטה ועל המבחר המאד יפה ומגוון שמופיעה ברשימה האחרונה שהעלית.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צודקת, דיברתי בעיקר על הווקאלי אך הסוויטות לצ'לו הן גם מפותחי השמיים.
לי יש את המחזור עם טורטיליה, לא השוויתי, אך הוא נחשב (ונשמע) מעולה.
יופי, תודה X-7.
צודק
באך יזכה לרשימה משלו
יופי צרוף.
ברשותך אגיב כל פעם קצת, בגלל ריבוי החומר והחשיבות .
אתייחס לאלו שתפסו אותי במיוחד , זאת כמובן מבלי לפגוע באחרים.
שלשת המגניפיקטים נפלאים , של ארבו פארט פותח את שערי השמיים.
אהבתי את הסונטה 183 של סקארלטי, מי המבצע?
מונטוורדי תמיד נהדר.
הפתיחות של מוצרט, יד אלוהים סייעה שם.
כל המוסיקה העתיקה והברוק המוקדם ששם.
טוב , זה נראה לא יישים, יותר מדי חומר,
בקיצור הכל נפלא.
כמובן הדברים הקוליים והאחרים של ויולדי שהבאת.
ולבסוף ,לשלב זה, אווה מריה הנהדר של שוברט, מי המבצעת? טובה.
יש לי ביצוע מעניין לזה עם הזמרת השחורה מריאן אנדרסון.
נראה לי שאתה מחרים את באך, איזו קנטטה או קטע ממתיאוס,משהו?
תאוריה מעניינת.
סתם אינטואיטיבית, נראה לי הגיוני.
כלומר, הצלחתי לעבוד עליך? ))
תודה רבה על התרגום שסיפקת ללטינית.
וואו כמה ידע יש לך...
ויוואלדי:
Nulla in mundo pax sincera זה In this world there is no honest peace
והמילים הן:
Nulla in mundo pax sincera
sine felle; pura et vera,
dulcis Jesu, est in te.
Inter poenas et tormenta
vivit anima contenta
casti amoris sola spe.
Blando colore oculos mundus decepit
at occulto vulnere corda conficit;
fugiamus ridentem, vitemus sequentem,
nam delicias ostentado arte secura
vellet ludendo superare.
Spirat anguis
inter flores et colores
explicando tegit fel.
Sed occulto factus ore
homo demens in amore
saepe lambit quasi mel.
In this world there is no honest peace
free from bitterness; pure and true
peace, sweet Jesus, lies in Thee.
Amidst punishment and torment
lives the contented soul,
chaste love its only hope.
This world deceives the eye by surface charms,
but is corroded within by hidden wounds.
Let us flee him who smiles, shun him who follows us,
for by skilfully displaying its pleasures, this world
overwhelms us by deceit.
The serpent’s hiss conceals its venom,
as it uncoils itself
among blossoms and beauty.
But with a furtive touch of the lips,
a man maddened by love
will often kiss as if licking honey.
מצאתי לפני כמה שנים את הביצוע של Helene Grimaud הצרפתיה היהודיה מ-Aix en provence, שפיתחה אהבה מוזרה לשועלים(!) והקימה איזשהו קרן (?) לרווחתם. היא גם ניחנה בתופעה הניורולוגית המעניינת שאף מייחסים לסקריאבין ה-synesthesia. אנשים האלו "רואים" צלילים, כלומר שצלילים שונים גם מגרים את עצבי הראייה שלהם, כך שהם רואים צבעים בזמן שהם שומעים צלילים, כל צליל והצבע שלו. כשגרימו נשאלה מהו הצבע שהיא רואה בזמן שהיא שומעת סולמות מסוימים, יכלה להגיד שסולם זה וזה נראה ירוק והשני -- אדום. הסולם שבו נכתבה"סערה" (אני איומה בתיאוריה - רה מינור?) היה אהוב עליה מאד.
עם סקריאבין, הסינסתזיה התבטאה אם בכלל, באופן שונה. גירויי הצבע שלו נבעו כתוצאה משמיעת קוינטות (מרווחים של 5 צלילים בסולם כלשהו) מסוימות. מאד מעניין כיצד התגובות האלה משפיעות על תורתו התיאורטית של מלחין, לא?
אני מוסיפה כאן את תגובתי ברע זה לרקע ה-playlist שלך. כרגע מתנגן ה-Impromptu של שוברט ואני מאד מאד נהנית. אין מה לעשות -- משום הרקע שלי, יש לי העדפה חזקה לנגינת פסנתר.
יש לי סיפוק מכך שאתה שותף להרגשתי. ונכון, שטיבה של כל סערה לשכוח, אבל בכל זאת אני רוצה לחזק את טענתי "נגד" הסיום שבטהובן בחר. (וַואי, עכשיו עברנו לקטע ווׂקלי של ויולדי: Nulla in mundo pax sincera -- מזור לנפש חבולה ופצועה. אבל לא מצליחה לפענח את הלטינית: 'שום דבר בעולם שלום כנות/מתוק'???) אני רוצה להבהיר שנראה לי שגם בטהובן מתקומם נגד הסיום שלו! הרי מי כמוהו יודע למחות נגד, ונגד המצב האנושי בפרט. כיצד ניתן להשלים עם איך שנכבית (מלשון 'לכבות') כלאחר יד, העוצמה של החיים או הטבע, אם בכוחות הטבע עסקינן.
הייתי בחדר עם דודי האהוב, ברני מרקס, ז"ל, כשהחזיר נשמתו בקיץ הקודם בסינסינטי שבאוהיו. שאיפתו האחרונה וזו שלפניה נפלטו מפיו באופן מאד דומה לסוף המחורבן של בטהובן. ללא צלצלולים, ללא תופים וללא אורות.
כן אני שותף להרגשה. אבל בטהובן מגיע הרבה פעמים ל"איזון" לאחר שרשרת התפרצויות וולקניות ומלחמות בין סקציות בתזמורות או כלים (בסונטת קוריצר הכינור והפסנתר נמצאים ב"עימות" מתמשך עד ל"השלמה" בינהם).
ויש לזכור כי גם טיבה של סערה הוא לשכוח בסוף...