\"בעקבות האינטרמצו\"

http://cafe.themarker.com/view.php?t=873796

הוא חלק בלתי נפרד מהפוסט שכתבתי שריקת הצלילים בצבע.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=857730


דברים רבים אינם מובנים לנו, אינטואיציות, טלפטיות, או למשל...דברים מוזרים אחרים שאין להם הסבר נראה לעין. פתאום אדם מזמזם לו שיר, אפשר וישאל, \"מדוע דווקא שיר זה עולה ופורץ? מדוע השיר הזה דבק בי ואינני יכול להסיר אותו ממני?\"

כך קרה שחברתי אמונה שלחה אלי שיר.
\"מה פתאום?\" תשאלו, אשיב לכם, \"לאלוהים פתרונים\".

ובמקרה מיוחד ונדיר זה הסיפור מתחיל כך.

כשאמונה התבוננה ב\"אינטרמצו\" שלי [הכוונה לציור אינטרמצו] התנגנה בראשה מנגינה...ואיזו מנגינה? מנגינה שדבקה בה, מנגינתו של צ'רלי צ'פלין מתוך \"אורות הבמה\".

וכך כותבת אלי אמונה;
\"כשהתבוננתי בציור שמעתי... בראשי מתנגנת המנגינה, מתוך \"אורות הבמה\" של צ'רלי צ'פלין... אין לי מושג למה ומדוע,
אולי לך התשובה?\"

וכמו שאמרתי \"לאלוהים הפתרונים\" וכידוע אני רחוקה ממנו מרחק רב...
בעודי חושבת מדוע התנגנה בראשה של אמונה המנגינה, כך ללא כל אזהרה מוקדמת ובלי טיפ טיפונת הכנות, קפצה לה התשובה המקפיצה... שבאה משום מקום, מסר... קיבלתי מסר...

ותשובתי המיידית לאמונה,
\"אני חושבת שאת מעבירה אלי מסר כלשהו, [האם] את זוכרת את מילות השיר?\", שאני לא יודעת מי כתב אותו...

\"רק אותך אוהב לעולמים,
מקצווי לבב לעולמים,
לא ידעתי טוב אם רע ידעתי...
רק אחת,
אותך אוהב לעולמי עד,
לעולמים.\"

והשאלה הנצחית נותרת בעינה, מי שלח אלי את המסר?

את התכתובת לפרטיה תוכלו לראות בציור ששמו

\"אינטרמצו\" http://cafe.themarker.com/view.php?t=870377&p=0

בגלריה ששמה

\"צלילים בצבע\" http://cafe.themarker.com/view.php?u=242128

והמקושר לפוסט

\"שריקת הצלילים בצבע\". http://cafe.themarker.com/view.php?t=857730