עומד בדלת

בלוג

תחלואי החברה

מאת .sedrik.

אין לראות בכתובים כקשורים בדרך ישירה או עקיפה לכותב. כל הזכויות שמורות ©

פוסטים אחרונים

ספרות ושירה

78 תגובות יום שלישי, 28/4/09, 00:10

הוא עמד מול ארון הזכוכית, עמד והביט. כומתה חומה, תג ועליו רקום עץ, זוג דרגות רב-טוראי ותמונה ממנה מביט אליו בן דודתו המת, מחייך, גאה. הכול מסודר בסדר מופתי, סדר שכל מי שיביט יראה את הכול, לא יפספס דבר. יושבי הבית עצובים, שנים הם עצובים מאז הוצב ארון הזכוכית לאחר שארון העץ הורד אל הבור. אין צחוק, אין שמחה, מתבגרים משנה לשנה והארון שם עומד.

הוא עמד מול דלת הכניסה, בית דודתו בעירה בצפון הארץ. הריח באוויר מדהים, אוויר נקי, יום שטוף שמש ועתה הוא לבוש מדים עומד לדפוק בדלת. הוא שלח את ידו בזריזות לכותפת ושלף את הכומתה החומה, הכניסה בזריזות לתיק שהיה למרגלותיו, אז, שחרר את כפתור הכותפת והוריד את התג. התג הצהוב עליו היה רקום עץ, הכניס אותו לכיס וסקר במהירות את מדיו. לא להכאיב, רק לא להכאיב.

מבט חטוף לאחור גילה את הגן, הקרוסלה כבר לא הייתה שם, השיחים גדלו עד מאוד וספסל הוצב במקום. חמש עשרה שנים עברו מאז הצטלמו בגן הזה, בן דודתו, הוא ואחיו והם צוחקים, יום שטוף שמש והמצלמה תפסה אותם ברגע של אושר. אחר כך עוד תמונה, הפעם בן דודתו מחזיק אותו על ידיו, מחייכים, מאושרים והתג בולט, שבוע רק שבוע לפני שנהרג.

הוא נקש בעדינות על דלת הבית, צעדים איטיים נשמעו מעבר לדלת, קול מנעול והדלת נפתחה. היא עמדה מולו בפנים חתומות והוא נפל על צווארה, חיבק חזק חזק, היא בוכה והוא מחזיק עצמו למענה והכאב, הכאב מתפרץ, מכניע, גם אותו, כאב חודר, חד, אכזר. הם נכנסים לתוך הבית והם אוכלים, מדברים והוא קם הולך לעבר ארון הזכוכית ועומד מולו. שפתיו נעות בשקט ועל לחיו זולגת דמעה "עשיתי את זה! אותה חטיבה, אותה פלוגה, למענך, למעני. חבל שאתה לא יכול לראות אותי, לבטח היית גאה בי" אמר וניגב בעזרת כף ידו את עינו. הוא חזר למטבח שם המתינה לו שקית כבדה להמשך הדרך, "שמור על עצמך ואל תשכח להחזיר את התג והכומתה למדים" אמרה, נשקה לו והוא פסע משם.

בדרך שיחזר את סיפור הקרב בו נהרג בן דודתו, אותו קרב אותו אמור לספר אודותיו לחייליו, הוא לא יספר כי אחד הלוחמים הוא בן דודתו שנהרג בקרב על כיבוש החרמון. אותו לוחם שתמונתו תוצמד אל הקיר, אותו לוחם ששבוע לפני הצטלם עמו שהוא על ידיו והם מחייכים, מאושרים, שמחים ונגמר.

מוקדש לך בן דודתי האהוב, הגיבור, אנחנו אוהבים אותך לעד, היית לי סמן דרך, לא אשכח לעולם!

ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2009

בלוג

תחלואי החברה

פוסטים אחרונים

ארכיון

2009

2008

עומד בדלת

דרג את התוכן:

תגובות

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן:

דרג את התוכן: