עיתון מעריב בסכנת סגירה, ערוץ 10 נאבק על חייו. אלה לא כותרות מתסריט אימים על עתידו של שוק התקשורת הישראלית, זו המציאות של השבועות האחרונים, והעולם שותק, העם שותק, עם ישראל.
בחדשות ממשיכים לעסוק בעוד מאבק ג'וסי ביבי-ליבני, בטלוויזיה ממשיכים בהכנות לריאליטי גורף הרייטינג הבא, ובתל אביב חוגגים לילה לבן. כל זה קורה כשימיה השחורים ביותר של התקשורת הישראלית מתרחשים ברגעים אלה ממש, כן, ימיה השחורים ביותר, וזו לא פראזה ולא קלישאה.
המציאות שתיווצר אחרי קריסת שני כלי תקשורת כה מרכזיים וחשובים בדמוקרטיה הישראלית תתחרה בכבוד במציאות של מדינות חשוכות נטולות חופש תקשורתי וכבולות בידי מונופולים של אילי הון. והישראלים שותקים, שותקים שתיקה של השלמה עם מוות כביכול בלתי נמנע.
שלא תבינו אותי לא נכון, נוני מוזס הוא ממש לא האיש הרע - הוא כנראה איש עסקים מצויין וזה בסדר גמור, עופר נמרודי הוא ממש לא חתן פרס פוליצר לעיתונות חוקרת, וחברת החדשות של ערוץ 10, נו טוב, היא לא תמיד כוס התה שלי. אבל הנפילה של עשר ומעריב, תשאיר אתכם, כן אתכם, הצופים והקוראים, כבולים עמוק עמוק בידיים של דואופול רב עוצמה שבו שולטים ללא מצרים הערוץ השני וקבוצת ידיעות אחרונות.
למה זה אכפת לנו, חלקכם שואלים מן הסתם, וזה לא מפתיע.
אם במדינה אירופית כמו איטליה האזרחים לא מתרגשים כשברלוסקוני שלהם מפלרטט עם נערות בנות עשרה בפומבי, אז יאלה נהיה איטליה, מה רע? אם באיטליה, ראש הממשלה מחזיק ביד רמה גם בבעלות על תאגידי התקשורת הגדולים, ולאיטלקים האלה לא אכפת, אז יאלה איטליה גם אצלנו, איטליה זה אירופה, מי אנחנו, בלבנט, שנרצה להיות אחרת. תחי אירופה.
אז ברוכים הבאים למדינת ישראל של סוף 2009. מדינה שבה משפחת ידיעות אחרונות תהיה ראש הממשלה, וראש הממשלה, נו טוב, מי יודע, אולי מתישהו לא תהיה לו ברירה אלא להצטרף למשפחה. המשפחה...אתם יודעים...במובן האיטלקי של המילה.
הבלוג של מגדל שוקי הון - powered by Refresh
דרג את התוכן:
ממילא השטאנץ משכפל את עצמו בשינויים קלים, אז מה זה משנה - דואו, טריו או קואדרו?
ולקשור את חופש העיתונות והתקשורת מבחינת תכנים לסיגרה של ערוצי תקשורת ממניעים כלכליים זו נסיון לזרות חול בעיניים.