כמובן, גם שלשום רכשתי תחתון בצבע יין. ושבוע שעבר גיליתי את בן זוגה האובד של החזייה הכחולה עם קשירת הגוסאמר הכפולה. אבל הרי לכם כותרת חביבה!
ובכן, הרווח הנכבד בין הרשומות שלי מגוחך כמו פה דובדבני של בת 5 שאתמול נשרו חותכותיה. אמנם אני מהרהרת בעניין הבלוג מדי פעם, אך דברים כה רבים וחסרי משמעות נערמים באמתחתי באופן יומיומי, כך שהמיני-היסטוריה של מעלליי מאבדת את בהירותה במהירות.
את התחתונים קניתי בחנות קטנטנה, הזוכה לכינוי הזחוח 'בוטיק', הממוקמת ב– הו, הרהב! – 'מרכז מסחרי' בשכונת סְפַר כגון רמת בית שמש או קריית ספר, 'מרכז' המקבץ חנויות הנקראות "הצלחה וברכה", "עיצובי שרה אמנו", "ברכת יהודה", וכדומה. הבוטיק המדובר מתהדר בבגדי הריון, מצעים, וקומץ בגדי ילדים המיובאים ביוקרתיות-על מחנויות-50-פֶּני באנגליה. ציפור קטנה ואהובה (חברה של...) לחשה לי כי בבוטיק ההיריון שלנו חבוי קומץ לבנים אלגנטי וסקסי, מהסוג השזור פנינים ולבן כחטא גנוז, חומר המשוך מחלומות הנדוניה המתוקים של רבת-סבתי.
אין לתאר את אושרי כאשר גיליתי את המטמון הענוג. נברתי בסלסלה בה הוא הוטל כאביונה שאין לה הופכים, ומשיתי פיסה אחר פיסה מהודרת, תפורות היטב, בגזרה גבוהה, חלקן רכוסות מלמלה מאחור, חלקן מעוטרות סאטן רקום, וכולן בגווני לבן, שמנת ושנהב, כראוי לליל הכלולות. אני מניחה כי בעלת החנות יִבּאה אותם למטרה זו בלבד, וכנראה מחוסר ביקוש מצַרֵפת אותם כבונוס בעסקת חבילה לכלות הקונות מצעים (הכוללת גם שובר הנחה מראש עבור בגדי הריון). ניסיתי לתאר בעיני רוחי את התלבטות הנערה טרום האירוע: האם ללבוש את התחתון, שלו פס טול שקוף מאחור החושף חריץ נאווה, הנעלם אל תוך בד דק המכסה את ערוותה המבוהלת. האם זה ראוי? האם ישים לב? האם זה יחשב לחוסר צניעות? מה הפסק במקרים כאלה?
קניתי מספר לבנים, נרגשת ומעקצצת ממגעם העדין. נאבקתי בתאווה לקנות את כל תכולת הסלסילה, מכיוון שאולי עוד תגיע הבתולה שתהנה מיצירות הפאר. כאן המקום להסביר כי הלבשה תחתונה בגזרות ארכאיות הן מבחינת 'הצעקה האחרונה' כעת, וככל שיותר מעוטר – יבורך.
בערב, מדדתי את התחתון הצחור עם עיטורי הסאטן. ליטפתי את אגני, בודקת במראה כיצד הבגד מחבק את מותניי וגולש ביהירות מטה. ידי התרפקה על המגע הקטיפתי, והבטנה המשיית מיד נצמדה לשפתיי, נשאבת ללחות שהחלה לחלחל. תרתי באצבע אחר איזור הדגדגן, אך הוא היה רכוס היטב בבד, כך שכיווצתי את השפתיים על מנת לגרותו. התחתון תפור כך שקשה לתחוב אצבע פנימה, ונדרש חיכוך וליבוי של האריג, ליטוף וערפול, עד שהחילותי לפעפע דבש, והבד נצמד עוד, מגרה בהיותו סכר כנגד הבעבוע הצמיגי. כאשר יד אחת מגפפת את המפשעה הנפוחה, תחבתי את השניה מהמותן, מגששת בין המשי הצמוד לעורי, עד שהגיעה אל מקווה התאווה הרטוב, והמתיקות זלגה בין אצבעותיה ונספגה בתחתון. חיככתי את התחרה העדינה נגד הערווה, והחדרתי את אצבעותיי נגד הדגדגן, מוללת אותו, מתסיסה אותו. קלח עדין החל לזרום לכיוונו, אט-אט מקנח את כל זרועי, את ירכי, והסאטן הבליח כאשר כל אגני פעם והתערבל, ושילח חלב ודבש בעודי מרצדת אצבע בנרתיקי. לו רק הייתי מעבירה שיעורי חתן!
לאחר מעשה קילפתי את התחתון הספוג מעלי, והתבשמתי מרעננותו והמיצים העדינים שנימחו בו. את שאר התחתונים אחלוק עם אחרים, מפני שאיני נוטה למונולוגים מהואגינה. ואז עלה בדעתי לשתף אתכם, למרות הנדירות שבעדכוניי כאן.
מה גם שמסובך מעט להסביר בכ-500 מילים את השתלשלות העניינים, ואיך חשיבותו של אדם מסוים משתרכת על גבי חודשים, וחשיבותו של אחר אורכת 5 דקות או פחות. מטעם האוניברסאליות שבעניין, התלבטתי אם להעלות פוסטים קלילים ואורגזמיים, שאחרי ריטוש רב הקשר ביניהם לבין המציאות הרותחת שלי קרוב ליחס בין פטמותיי לסימן פיסוק, או האם להלאות את הקהל הנכבד בכל הדרמה המינורית של הגרושות, הנשואות, הנואשות, ההומואים וחובשי הכיפה למיניהם, ואנכי - במכוניתי הגמדית – מזפזפת ביניהם בעליצות.
כמובן שהחלטתי לשלב בין השניים ולהלאות את הקהל ברשומות חטופות על תלאותיהם של אחרים ללא שום אלמנט אורגזמי. סת-אם!
נקודה לשרופות: בשאנטל ניתן למצוא לנז'רי משובח בסגנון וינטג' (אם לא בא לך לחפור בערימות בחנויות של דוסים).
Sex & the Holy City Blog RSS
דרג את התוכן: