אני אחכה למחר, כי כל כך  עסוקה שאפילו להשתין אין לי זמן,

 אז אם כבר עדיף על החומה.

יש לך דש מג'ובראן...

לפי שפת הגוף נראה שיש בניהם קשר טוב...

רעיון מעולה !

הידיים,

שפת גוף מאוד אקספרסיבית היתה להם.

הגבר משמאל, עם החולצה הכחולה, הוא השען. הגבר עם החולצה הלבנה הוא כנראה אחד הקבועים בחמרה. לקראת סוף השיחה, נכנס מישהו לחנות השעונים. השען הסתכל עליו רגע, חשב על זה רגע, ואז צעק לו שיחכה, ונשאר לשבת.

צטט: יערת דבש 2009-06-22 17:35:55

שפת גוף מאוד אקספרסיבית היתה להם.

הגבר משמאל, עם החולצה הכחולה, הוא השען. הגבר עם החולצה הלבנה הוא כנראה אחד הקבועים בחמרה. לקראת סוף השיחה, נכנס מישהו לחנות השעונים. השען הסתכל עליו רגע, חשב על זה רגע, ואז צעק לו שיחכה, ונשאר לשבת.

אני מנחשת שאם הוא נתן ללקוח לחכות ונשאר לשבת...אז בכלל היתה להם שיחה מרתקת "שהזמן" לא היה לו תפקיד....

 

תפסה לה צעיר ערבי משכיל
דווקא אחד שהיכרתי
אפילו ראיתי איך זה מתחיל
לילה אחד השתכרתי
הרגשתי איך שזה זוחל לי
מתחת לרגליים,
ואיך שזה אוכל אותי
עד קצות הציפורניים.

טוב אני לא יכול להקיף אישה
שלוש מאות שישים וחמש מעלות
תמיד נשאר לה סדק דרכו
היא יכולה פתאום להתגלות.
לעובר שב בא ולוקח
כל מה שהיא רוצה לתת
היא רק חוטפת לעצמה
עוד רגע אחד רוטט.

שיר כאב, עובר ושב
איזה מזל אני שר עכשיו
שיר כאב כל פעם חוזר
אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.

צעיר ערבי משכיל
עד קצות הציפורניים
צעיר ערבי שמסתכל
ישר בעיניים.
מורה באיזה כפר במשולש
משתתף בבימת חובבים מעורבת
במועצה האזורית שלנו
המעורבבת.

היא ואני יוצאים כבר
די הרבה בעצם
איפה היא איפה הפוליטיקה
היא עוד בכלל מוצצת.
משוגעת על תיאטרון
היא רק לא אחת מאלה
אבל אם יש איזה חוג בסביבה
אז למה לא אפילו עם אלה -

שיר כאב, עובר ושב
איזה מזל אני שר עכשיו
שיר כאב כל פעם חוזר
אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.

היתה הולכת למפגש
פעם בשבוע
וחוזרת עם איזה דש
באופן די קבוע
עם איזו התנשמות
עם איזה סומק על הלחי
מבטה החי היה דוקר אותי
לבכי.

הזמינה אותי למסיבת השליש
הם הציגו תרגילי קשר
בתנועה למגע הוא עשה לה מיתר
היא ענתה לו קשת.
היה באמת תרגיל יפה
סחב מחיאות כפיים
צעיר ערבי שהכרתי
מסתכל בעיניים -

שיר כאב, עובר ושב
איזה מזל אני שר עכשיו
שיר כאב כל פעם חוזר
אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.

אחרי המסיבה הוא הזמין אותי
ואותה אליו למרפסת
שתינו קפה שתינו קוניאק
אימו מדי פעם נכנסת
הוא דיבר על תיאטרון
כאפשרות של גשר
"אפשר להגיע להבנה!"
היא ניגשת אליו נרגשת.

הסתכלתי לפה הסתכלתי לשם
לכל הכיוונים הסתכלתי
ולאן שלא זחלתי
בשתי עיניו נתקלתי.
לא יודע מה הוא רצה בעצם
להביע
אני רק המשכתי את עצמי
בקוניאק להטביע.

שיר כאב, עובר ושב
איזה מזל אני שר עכשיו
שיר כאב כל פעם חוזר
אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.

אי שם במרחב
נבחו כלבים לירח
זזים אמרתי מאוחר
חכה אמר מה אתה בורח
אולי תישארו ללון אצלי
הציע במפגיע
אתה הרי כל כך שתוי
אמרתי לו נגיע
לאן תגיעו הוא אמר
מביט בי בעיניים
החזרתי לו מבט
זרקתי ירושלים
לקח לו קצת זמן להביא חיוך
אבל הוא לא הזיז עין
אחר כך הוא דיבר אלי
ישר אל תוך היין
בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית
יושב ערבי עם נרגילה
אפילו אם זה מתחיל בסיביר
או בהוליווד עם הבה נגילה
אמרתי לו ביידיש היא שופטת בינינו
בתוך בועת שתיקתה שוב נתקלות
עינינו.

שיר כאב, עובר ושב
איזה מזל אני שר עכשיו
שיר כאב כל פעם חוזר
אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.

יופי של צילומים.

לו רק היה ניתן דו שיח שכזה בין הצדדים.....

בין בני זוג.....

למעשה תמיד*

זה נהדר, יערתי, הסט תמונות הזה.

קומיקס לייב.

ופריימים נהדרים בלי הפרצופים.

נהדר.

          

היי כולכם,

תודה רבה. גם אני אוהבת את התמונות האלו. אולי בגלל זה המשתינים על החומה מתאפקים.

אני כאן, וקשובה, רק עושה עוד משהו במקביל ולכן נוכחת-נפקדת שכזו.

wish I were there with you

את יכולה לבוא איתי, אנה. כולכם יכולים.

על זה הפוסט. אישה ישראלית, יהודיה, שיש לה חברים במזרח ירושלים ומידי פעם היא קופצת לבקר אותם. זה נון-פוסט. אין מה להגיד על זה. בדיוק כמו שאני פוגשת חברים בתל אביב ומעולם לא סיפרתי על זה בבלוג הזה 'החצר האחורית'.

אבל רציתי לספר, מפני שחברים ממזרח ירושלים הם לא כמו חברים מתל אביב. הנה סיפרתי. ללא מילים, רק בתנועות ידיים.

ואני חשבתי שרק יהודים נעשים אילמים אם קושרים להם את הידיים. בעיקר יהודים ממזרח אירופה.

מסתבר שאנחנו קרובים אל בני דודינו, מבחינה גנטית, יותר מאשר סברנו עד כה.

גם הודים מדברים עם הידיים. אולי סתם ניכסנו לעצמנו את התכונה.

צטט: יערת דבש 2009-06-23 19:50:33

את יכולה לבוא איתי, אנה. כולכם יכולים.

על זה הפוסט. אישה ישראלית, יהודיה, שיש לה חברים במזרח ירושלים ומידי פעם היא קופצת לבקר אותם. זה נון-פוסט. אין מה להגיד על זה. בדיוק כמו שאני פוגשת חברים בתל אביב ומעולם לא סיפרתי על זה בבלוג הזה 'החצר האחורית'.

אבל רציתי לספר, מפני שחברים ממזרח ירושלים הם לא כמו חברים מתל אביב. הנה סיפרתי. ללא מילים, רק בתנועות ידיים.

 

 כן, ואיך אנחנו בונים תלי-תלים של פרשנות ודיבורים על הנון-פוסט הזה. הוא מקסים בלי מלים, תכלס.

מה פירשנת?

מדהים,

איך שלפעמים סיגריה בין שתי אצבעות יכולה להיראות משהו יפה, מרגיע, זורם: העולם ממשיך להתגלגל למרות הכול.

רעיון יפה לסט התמונות.

לא הפריע להם שצילמת או שפשוט לא שמו לב?

מבחינת הביצוע - היה טוב יותראם היית מתמקד על הידיים בכל הסט - אני חושב שעדיף היה לצלם פריים מרווח יותר ואז לחתוך מכל תמונה את החלק עם שיחת הידיים.

את ה-* נתתי כבר למשתינים בקיר, אז נחכה למחר.