אחרי שחלפתי עם רכב ליד אינספור מקורות מים ופרות רבות, נפרדתי לשלום מבלגיה וקיבלתי בחיוך מאוזן לאוזן את היעד הבא שלי, אמסטרדם.
כבר בכניסה לאמסטרדם, בעודי מחנה את הרכב, מנסה להתאפס שאני אכן חונה בחנייה מול המוטל שלי, ניגש אליי בחור סטייל "היי חבר, רוצה לקנות אוויר בשקל אחד?" ושאל אם אני רוצה לקנות מריחואנה, LSD וחשיש.
בתור ילד טוב גני תקווה (משם אני במקור) סירבתי בנימוס, ופניתי להעלות את הפקלאות שלי לחדר. התאכסנתי במוטל בשם La Coin, הנמצא ממש על גדת "נהר האמסטל", והנמצא במרחק הליכה מרוב מקומות האטרקציה בעיר ההולנדית הנחמדה הזו.
סיימתי לארגן את 'המזוודה בלחץ' שהבאתי, לקחתי מפה מהמלון וירדתי לסייר בעיר. למרות שהגעתי עם רכב, פקדתי את העיר רגלית בכוונה תחילה.
האטרקציה הראשונה בה ביקרתי הייתה... נו אתם מנחשים? עוד ניחוש, ו... דווקא לא. רובע החלונות האדומים לא היה המקום הראשון שהלכתי אליו, אלא דווקא למבשלת היינקן. שילמתי דמי כניסה, קיבלתי תלושים שמזכים אותי בכוסות בירה, והתחלתי את הסיור במבשלת השיכר. בתום הסיור קיבלתי 2 כוסות 1/3 עם לוגו היינקן מוטבע עליהן, כמזכרת.
עם כבר עסקינן באלכוהול, הרשו לי להמליץ לכם לטעום את הבירה "אמסטל". כן, זו הקרויה על שם הנהר היפייפה. כחובב בירות וכחובב בירות מחבית, דווקא מצאתי את עצמי נהנה משתיית אמסטל גם בבקבוק, וכמובן, מהיינקן ופילס למיניהן.
ממבשלת השיכר המשכתי לרובע החלונות האדומים. לכל אלה שטענו כי מדובר בשוק בשר, אני איתכם. אבל למי שזה מושך אותו, כדאי למהר, כי למיטב הבנתי הולכים להרוס את הרובע ולבנות שם בניינים לטובת עסקים או משהו כזה.
הערב הגיע וחזרתי למוטל. בחדר תכננתי את הלו"ז שלי ליום המחר, ועל הדרך לימדתי כמה מילים בעברית את פקיד הקבלה, שהרגיש חייב ולימד אותי לדבר את שפת המקום. ואם תהיתם, אז "הו לאגט" זה מה נשמע בהולנדית.
התעוררתי השכם, אכלתי ארוחת בוקר במוטל ושמתי פעמיי אל שוק הפרחים הצפים (Bloemen Market). בדרך לשוק חלפתי על פני פלאפליה בשם "פלאפל מעוז". כשהתקרבתי, מעוז ידידי דבר את שפת בני דודנו, ולא עברית כפי שחשבתי שאשמע.
בשוק הפרחים הצפים מצאתי קבקבי עץ ענקיים של ממש, כאלה שאני, על 182 הס"מ שלי יכולתי לשבת בתוכם בכיף, כמו גם קבקבי עץ נילס בגדלים ומידות שונות. בכל השוק ניתן למצוא קבקבי עץ וכמובן פרחי טוליפ (צבעוני) במגוון צבעים, פשוט מהמם.
משוק הפרחים צעדתי לכיוון כיכר דאם, ולבית אנה פרנק Anne Frank Huis. בית אנה פרנק התהדר בתור ארוך מאד של אנשים, כזה שאפשר למצוא בכניסה לפארקי שעשועים. כיהודי הרגשתי חובה לבקר בבית, אך הבית נראה כשאר הבתים באזור.
המשכתי לטייל, חולף על פני טראמים (בסגנון כייבל-קאר, חשמלית הנוסעת ברחבי העיר) ואז הגעתי למוזיאון ואן גוך. אני לא מבין באמנות אבל אוהב מאד, ואני רוצה לציין את העובדה שביליתי במוזיאון ממש, הסתובבתי שם למעלה משעה וחצי ונהניתי מכל רגע ורגע.
ממוזיאון אחד לאחר. המשכתי לטייל והגעתי לרייקמוזיאון, שהוא המוזיאון הלאומי, והוא מחולק לחמישה אגפים, בהם: ציור ורישום, פיסול, טקסטיל ותלבושות, אמנות אסייתית והיסטוריה הולנדית. מהרייקמוזיאון הלכתי למוזיאון נוסף, שונה בתכלית מקודמיו- מוזיאון הסמים והמריחואנה The Hash Marihuana Hemp Museum.
בכניסה למוזיאון הסמים גדל לו שיח מריחואנה, ובמוזיאון שגודלו כתכולת סלון דירת רווק תל אביבי מצוי- ניתן למצוא חוברות עם הסברים כיצד הסמים עוזרים לרפא, וכמה הם טובים לשימוש. זרעי קנביס מוצאים למכירה, ויש גם בונוס- בצמוד למוזיאון תמצאו חממה לסמים. מעבדת ייצור, זה המקום.
בין הספייס קוקיז שמוכרים בבתי קפה לבין מוזיאון הסמים והמריחואנה, הבטחתי לעצמי שאחזור עם משהו מעבר לתמונות, אז קניתי... חולצה. החולצה הייתה בסגנון SHE LOVES ME, SHE LOVES ME NOT, רק שבמקום הפרח היה שיח כלשהו, נחשו לבד איזה.
את מוזיאון הסקס לא ביקרתי, פשוט לא מצאתי אותו וכבר נהיה מאוחר. למחרת בבוקר קפצתי למאדאם טוסו שליד כיכר דאם, הצטלמתי עם פרדי מרקיורי, אינדיאנה ג'ונס, ובחזור נתתי לעיניים שלי ליהנות מהנוף האמסטרדמי האמיתי- צמד בחורות (בדיעבד כשעברתי לידן שמעתי עברית), ומכונית מסוג "וויפר".
האטרקציה האחרונה בטיול הייתה שייט וביקור בשני כפרי דייגים, וולנדאם ומארקן. השייט נעשה באגם המשתרע לאורך 80 ק"מ של מים מתוקים. בכפרי הדייגים וולנדאם ומארקן מצאתי בתים ציוריים, המוני ברווזים ולבוש הולנדי מסורתי.
לסיכום,
בשלושת הימים וחצי שטיילתי, חוויתי את מרבית האטרקציות שמציעה העיר, ועשיתי הכל רגלית. למי שמעוניין, קיימות טראמים (רכבות בסגנון כייבלקאר) המהוות תחבורה נוחה מאד בעיר.
אין ספק שאחזור לטייל באמסטרדם, רק שהפעם אעשה זאת עם בת הזוג.
דרג את התוכן:
הכתבה שלך מזכירה לי נשכחות (את הטיול שלי באמסטרדם).
אהבתי!