ב 04:05 יוצאת מהקרוסלה אישה. הקרסולה לא מסתובבת והיא נכלאת בתוכה (בדקות הראשונות הקרוסלה לא נעה ברציפות וכמעט כל היוצאים ממתקן אייל נכלאים בה). היא תושבת קלקיליה, מגיעה לכאן ב 01:00 כדי לתפוס מקום בתור. כשהצבא תיפעל את המחסום, היא מעידה, המצב היה טוב לאין ערוך. זו דעה לה היו שותפים רבים מהאנשים עימם שוחחתי. היא מספרת שיש מזונות שאסור להעביר, סוכר ושמן למשל, ומתארת גם מתקן זכוכית גדול ששמעה כי הוא מסרטן.
לפני שבועיים החלה חברת אבטחה אזרחית לנהל את מעבר אייל. תפעול מחסומים בידי חברות אזרחיות הוא חלק מהאזרוח של הכיבוש. פחות ופחות צבאי, יותר ויותר נורמטיבי.
המעבר נפתח לתנועת פלסטינים ב 04:00. פגשתי אנשים מקלקיליה, משכם. הם מגיעים מוקדם כדי לתפוס מקום בתור. מי שיאחר את ההסעות יפסיד יום עבודה. מרבית העוברים מבוגרים, מעל גיל 50. רובם פועלי בניין וחקלאות. אישה אחת סיפרה שהיא עובדת בבית אבות סיעודי בקיבוץ סמוך. הם יוצאים מהקרוסלה וחוגרים חגורות, נועלים נעליים.
הנה כמה דברים ששמעתי אתמול, 12.7.09 בין 03:45 ל 08:30 :
על ה"חדרים" - כמה מהם מספרים באימה על ה"חדרים". בקבוצות של שישה הם נלקחים לחדרון צר מאוד לעדותם (מישהו אמר שני מטר על שני מטר), שם נבדקות התעודות שלהם. כחצי שעה הם שוהים בחדר. מדובר בעיכוב שעלול לעלות בהפסד ההסעה לעבודה.
על הקצבות המזון - סיפר גבר כבן 45 שזרקו לו היום לפח בשר חי "60 ₪ זרקו לי". אחר סיפר שההנחיות אינן עקביות, לעיתים זורקים קופסת שימורים של טונה, בימים אחרים – לא. שתי נשים מספרות שבקבוק שמן ובקבוק מלא זיתים – אסור. על הקצאות מזון במחסום אירתח - כתבה של עמירה הס.
(הסיבה להקצאה היא כמובן החשש מסחר במזון ללא פיקוח הולם. ההיתר הוא להעברת מזון לצריכה אישית ביום העבודה. לכשעצמו, האיסור מקובל. העיוות מתחיל הרבה קודם לכן, כשאזרחיה של מדינה אחת עובדים במדינה אחרת).
על מעבר משותף לנשים ולגברים – נשים רבות מתלוננות על המעבר המשותף. עבורן זו הבעיה העיקרית במחסום, יותר מהקצבת המזון, יותר מהקימה המוקדמת בבוקר. "אני אמא לילדים, זה לא נעים ככה", אמרה אחת מהן.
על הבידוק – כולל בדיקת התיק ותכולתו (בעיקר המזון), תעודות זהות ואישורי כניסה לישראל, טביעת כף יד וגם תא שיקוף. גבר אחד אמר לי "אנחנו כולנו עובדים בכור האטומי בדימונה". אחר שאל "זה דרום אפריקה פה?".
על תא השיקוף - רבים מהעוברים כאן מספרים על תא שיקוף לגוף כולו. עליהם להכנס לתוכו, להרים ידיים. הם שוהים בתא כמה שניות. כולם נכנסים לתא, זה חלק מהבידוק השגרתי (לא רנדומלי). ברור לגמרי שמדובר במכשיר חדש שלא נעשה בו עדיין בו שימוש במחסומים (ולא בגלאי מתכות, מכשיר שמוכר לפלסטינים היטב היטב). רבים אומרים ששמעו כי שהות יומיומית בתא שיקוף כזה מסרטנת. (לא הצלחתי להבין במה מדובר. אני לא מכירה מתקן כזה מנמלי תעופה. התקשרתי מאוחר יותר, כבר מהבית, לרופאים לזכויות אדם. גם הם אינם מכירים עדיין את המתקן וטרם ראו אותו אבל עדויות דומות הגיעו גם לידיהם).
מספר גבר כבן 50 מכפר שלוש (מדרום לשכם): עד לפני ארבעה חודשים נהג להכנס לישראל דרך עזון עטמה. עכשיו אי אפשר והוא עובר כאן. הוא עובד בבניין בראש העין. מספר תושב סלפית, גם הוא כבן 50: הוא הגיע לכאן ב 04:00, יצא ב 06:00. מספר שמכניסים אותם לקרוסלה בקבוצות גדולות מאוד. חלק מהעוברים מבוגרים, אין אוויר. שני גברים משכם מספרים: הם קמו בחצות, הגיעו לכאן ב 01:15 כדי לתפוס מקום בתור. אחד מהם עובד בבאר שבע בחקלאות, לפניו דרך ארוכה. הוא נשאר לישון, אחרת ישלם מידי יום על נסיעות כ 150 ₪ והנסיעה לא תשתלם לו. יש לו אישור לשהות בישראל 24 שעות. השני עובד במפעל אריגה ביפו. הם מספרים שאסור יותר משלוש פיתות, מותר קצת חומוס.
המדרכה בקצה השביל, ליד הרחבה, הפכה לאזור תפילה. יש המתפללים במקום אחר, ליד הקרוסלה או ברחבת החניה, אבל ניכר כי רוב הפועלים הסכימו על אזור תפילה מסודר. מפעם לפעם אני רואה קבוצות של גברים, בטור ארוך לאורך הגדר, מתפללים.
ברחבת החניה, ברי המזל שעברו מוקדם יושבים לאכול ארוחת בוקר, כמה נרדמים על המדרכה.
הנהגים שבאים לאסוף את הפועלים הם פלסטינים ישראלים. מספר תושב כפר קאסם - הוא מוריד את הפועלים בצומת גאה, משם הם ממשיכים בהסעה אחרת למקומות העבודה שלהם. בצהריים הוא אוסף אותם מהצומת ומחזירם לאייל.
מעבר אייל, מצפון לקלקיליה, מעבר לכניסת פועלים בתוך ישראל הלגיטימית שבתוך הקו הירוק. אתמול בבוקר 12.7.09
מחר – על צווי הריסה לאהלים
מחרתיים - על מעברים לפועלים שעובדים בהתנחלויות ועל בעלי קרקעות פלסטיניות.
פוסטים קודמים על מעבר אירתח, מדרום לטול כרם, גם הוא מעבר פועלים - בשעות הצהריים, בשעות הבוקר.
דברים בבלוגו (המומלץ) של אריה עמיחי
תרגום של הבלוג החצר האחורית לאנגלית - ספרו לחברים דוברי אנגלית.
