יד"א (שוב) מפרסם את דירוג בתי-הספר הקרביים והמשתמטים. המקרר (שוב) מתעצבן.
"מבחן הקרביות וההשתמטות" שפורסם בידיעות אחרונות ביום שישי האחרון הוא השלב האחרון, בינתיים, בקמפיין "נגד ההשתמטות". את דעתי על הקמפיין המכוער הזה ועל הנזקים שהוא גורם כבר כתבתי לפני שנה וחצי, כאשר יד"א פרסמו את אותו הדירוג בדיוק. במקום לחזור על הכול עוד פעם, אתם מוזמנים לקרוא ולהשאיר שם את הכוכבים האדומים שלכם. אני, מיותר לציין, לא חוזר בי מאף מילה שכתבתי אז, אבל הפרסום הנוסף הוא הזדמנות לדיון מחודש ב"קמפיין ההשתמטות", בנסיבות שבהן הוא נוצר ובאינטרסים שעומדים מאחוריו. ובעיקר, מדוע המסע התקשורתי-צבאי הזה הוא כל-כך פסול ומסוכן.
יותר משהפרסום הזה אומר משהו על בתי-הספר שמוזכרים בו, הוא מעיד על התקשורת הישראלית, על צה"ל ועל מה שהם חושבים על תפקידה של החברה האזרחית בישראל.
העיתון המוביל במדינה ואנשי תקשורת בכירים חברו לצבא לקמפיין-כזב שאין בינו לבין טובת המדינה וביטחונה ולא כלום. זהו קמפיין בזוי, המבוסס על הוקעה של קהלים שלמים ועל תמונת מציאות מופרכת לחלוטין. העובדה שהפרסום האחרון מתעטף באצטלה "מדעית" כביכול, של דירוג סטטיסטי, לא משנה את זה. שיטת הדירוג נעדרת שקיפות לחלוטין. מישהו באכ"א החליט שמתגייס לקרבי שווה X נקודות, מתגייס לתפקיד תומך לחימה שווה Y ותפקיד מנהלה שווה Z. אה כן, חשוב להזכיר שהציון המשוקלל המסתורי "לקח בחשבון גם את נכונותם של מתגייסים שאינם בעלי פרופיל גבוה למצות את יכולותיהם על-אף המגבלות הגופניות". מה שאין סיכוי שהציון המשוקלל הביא בחשבון הוא את מספר בעלי הפטור המבקשים להתגייס בכל זאת שנדחו ע"י צה"ל מסיבות שונות, רגע לפני שהוקעו כ"משתמטים". מי אנשי המקצוע שערכו את הדירוג הזה?האם הוא עומד באמות מידה סטטיסטיות? האם הוא מתבסס על מחקרים ממקומות אחרים בעולם? ובכלל, כולם באכ"א ג'ובניקים, לך תסמוך עליהם...
מכיוון שלא מדובר כאן בתחקיר, אלא בעיתונות מטעם הצבא - יוסי יהושוע והעורכים שלו ביד"א מקבלים מצה"ל לא רק את הנתונים אלא גם את הפרשנות שלהם. במצוות המפקדים מאכ"א הם מבליטים את מסגור "תל-אביב המשתמטת" מול "הפריפריה המתגייסת". בחינה של הנתונים מראה שאם כבר, מדובר בהיפך המוחלט. ת"א היא ממש לא המוקד המרכזי של ההשתמטות. הפריפריה החברתית, המעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים, הם אלה עם אחוזי הגיוס הנמוכים יותר. במקומות שבהם המדינה משתמטת מחובותיה לאזרחים, יש פחות התגייסות לשירות משמעותי. זה צפוי, זה טריוויאלי וזה גם מה שמלמדים הנתונים של אכ"א - אם לא אונסים אותם. מגדיל לעשות איתן הבר שמוסיף ענף חדש לאולימפיאדת הפטריוטיות - מספר הצל"שים. בתל-אביב, הוא מתאונן, מצאתי רק צל"ש אחד. תראו כמה יש במקומות אחרים מספר צל"שים הוא מדד אמין בערך כמו דירוג בתי-הספר של צה"ל ובכל מקרה, אני מאחל מכאן גם לתנועה הקיבוצית, מכורתי, וגם לידידי הדתיים-הלאומיים כמה שפחות צל"שים במלחמה הבאה.
עיון ברשימת בתי-הספר "הכי פחות קרביים" מעלה שרוב מכריע מבין בתי-הספר הללו הם בתי-ספר מקצועיים ושל "הזדמנות שנייה". העבודה החינוכית שנעשית במוסדות האלה, הסיבות שהתלמידים מגיעים לשם והדילמות שמציבים בתי-הספר הפרטיים - כל אלה לא זוכים לסיקור בעיתון של המדינה. ההקשר היחיד בו הם מוזכרים הוא כשמדובר על השתמטות. כמו כולם, רציתי לראות מה מצב העיר שלי ויש לי בשורות מרגיעות. מתוך ששת בתי-הספר של חיפה ברשימת ה"לא קרביים" - חמישה כבר נסגרו. פחות בתי-ספר שיחנכו משתמטים זה בטח טוב לכולם. מה יעשו אותם בני-נוער שבתי-הספר הללו היו עבורם סיכוי אחרון להשכלה ולהשתלבות חברתית לאחר שנשרו מכל המסגרות הקודמות? זה לא מעניין את אכ"א, וגם לא את ידיעות אחרונות. הנתון החדש והמדאיג באמת ברשימה הוא דווקא ריבוי בתי-הספר הדרוזים אבל לזה ביד"א בכלל לא מתייחסים. אכ"א כנראה לא אמרו ליוסי יהושוע מה הוא צריך לחשוב על זה.
רשימת בתי הספר "הקרביים" הרבה פחות מעניינת. אחרי הכול, בשביל לדעת שבבתי הספר הדתיים ובאלה של ההתיישבות העובדת מתגייסים לקרבי יותר מאשר בערים הגדולות לא היה צריך את הדרוג הזה. רק הערה קטנה ומעצבנת לתחקירנים: לאהוב את המדינה זה לא רק להתגייס לקרבי, זה גם לדעת שבית-ספר "כרמל-זבולון" לא נמצא בחבל אילות.
מה בעצם מבקשים "הלוחמים בהשתמטות" להשיג?
תרומתם של דירוגים מעין אלו לעלייה בשיעורי הגיוס תהיה זניחה אם בכלל, אבל זו גם אינה מטרתם. בניגוד לרושם שמנסים ליצור, הבעיה שמטרידה את צה"ל אינה הירידה בשיעורי הגיוס - בבעיה הזו, בהנחה שהיא קיימת, יש לצה"ל דרכים אחרות לטפל. מסע-ההסתה המתמשך נגד "המשתמטים" לא נועד להעלות את אחוזי הגיוס ולא להביא ל"שוויון בחלוקת הנטל" (עוד סיסמא שקרית שגורמים צבאיים ואזרחיים מרבים לעשות בה שימוש. לא יתכן שוויון בחלוקת הנטל, כפי שאין שוויון בחלוקת המשאבים).
הבעיה שמטרידה את צה"ל, ושאותה בא הקמפיין הזה לפתור, היא אובדן המעמד המיוחד של צה"ל - והצבאיות בכלל - בשיח הישראלי, והתרחבותו של שיח חדש, אזרחי. השיח הזה כבר לא מעמיד את צרכי החברה האזרחית מתחת לצרכי הצבא, הוא ביקורתי כלפי הצבא כפי שהוא ביקורתי כלפי סמלים לאומיים אחרים, נשמעים בו דיבורים על כך שהפערים החברתיים מסוכנים לא פחות מהאויבים החיצוניים, מעזים לחשוב על שירות לאומי-אזרחי כאלטרנטיבה לגיטימית לשירות צבאי, לא פוחדים אפילו, רחמנא-ליצלן, לדבר על הצורך לקצץ בתקציב הביטחון ואנשי המילואים דורשים יחס הוגן ולא מסתפקים במריחות הרגילות. תל-אביב נתפסת, בצדק או שלא, כסמל האזרחיות הזאת. המקום שבו שותים אספרסו גם כשבצפון ובדרום נופלות רקטות ולא מתנצלים על זה. הבעיה של צה"ל, אפוא, היא לא עם הצעירים התל-אביבים אלא עם התל-אביביוּת.
איך מתמודדים עם מצב כזה? בוראים אויב חדש. מכניסים לקערה אחת חרדים, ערבים, סרבני מצפון, משוחררים מטעמי בריאות ומטעמי אי-התאמה וכאלה שהתחמקו משירות שלא בצדק ומתייגים את כולם כ"משתמטים". התקשורת, כמובן, נענית בשמחה. היא הרי מואשמת כל הזמן בדיוק באותה "תל-אביביות" והנה נקרית לה הזדמנות להוכיח את נאמנותה (ובמקרה שלנו, גם להלחם בתופעת ההשתמטות מקריאת ידיעות אחרונות, שהולכת וגוברת ע"פ סקר TGI האחרון). וכך, למרות שמספרם של המשתמטים האמיתיים, אלה שמשקרים לשלטונות הצבא כדי להתחמק משירות או להוריד פרופיל, אינו גבוה כל-כך אפילו על-פי הנתונים שמספק הצבא עצמו, ה"השתמטות" הופכת למרכז השיח - אמנים, ספורטאים, פוליטיקאים וסתם אזרחים אינם נמדדים עוד ע"פ כישוריהם, חדשנותם, הישגיהם או השקפותיהם אלא רק ע"פ שירותם הצבאי.
הייצוג של "תל אביב" וייצוג "ההשתמטות" מתחברים ליצירת הייצוג של "תל-אביב המשתמטת". מלאכת מחשבת של מציאות מדומיינת, שבעזרת כלי התקשורת מפומפמת לציבור במשך יותר משנתיים וגוררת הזדהות של רבבות ישראלים שוחרי טוב. השיח הצבאי המיליטריסטי מונצח, השיח האזרחי יורד בחזרה למחתרת וישראל חוזרת להיות מדינת כל חייליה. אפשר לנשום לרווחה, המשימה הושלמה. איש לא מעסיק את עצמו בשאלת המחיר, והמחיר החברתי של קמפיין ההוקעה הזה הוא כבד מנשוא.
עידוד הגיוס, לצבא או לכל מטרה אחרת, מושג ע"י חיזוק הסולידאריות והמחויבות החברתית וחיזוק הקשר בין המגזרים השונים בחברה. המאבק נגד ההשתמטות משמש בינתיים תירוץ לחברה הישראלית להדיר מתוכה את המודרים ממילא. צבא חזק בנוי קודם כל על חברה חזקה. לכן, גם אם הוא יוסיף בסוף עוד 2% בדיאגרמות של אכ"א, המאבק הזה בסופו של דבר מחליש את צה"ל, לא מחזק אותו.
. בכל מקרה, שיניתי את המינוח ל"ייצוג", נראה לי שזה יותר נוח לכולם. 
דרג את התוכן:
טוב, זה ברור שלאכ"א יש נתונים ש-לך אין.
א.יש להם מספרים וסטטיסטיקטות שהם עורכים בחתכים מסוגים שונים מזה שנים.
אם אני יודעת את זה, אז בטח שאתה. כך שטענתך כלפי אי השקיפות לא נכונה ולא במקום. היא סתם פרובוקטיבית בדיוק כמו ההתייחסות ל ג'ובניקים שם ש-לך תסמוך עליהם.
ב. צה"ל לא צריך להשוות נתונים מול מקומות אחרים בעולם כשיש לו בסיסי נתונים מקומיים כבר כימעט 40 ומשהו שנה אם לא יותר. הדרישה הזאת מופרכת. רק התייחסות לשינוי בנתונים הלוקאליים היא שמתבקשת. רלוונטיות המידע בצבאות אחרים לא קשורה לבעייה המקומית שלנו ולא הופכת אותה לפחות אמיתית או נכונה.
ג. אני חושבת ש-מה שמטריד את צהל באמת הוא שפשוט יש יותר השתמטות מהצבא. את עניין איבוד מעמדו בעיני הנוער, אני קושרת בדיוק לאותה סיבה שהזכרת, הכשל בחינוך ללא ביזור מיגזרי.
ד. השימוש במילה מיתוס מוטעה ומטעה. למיתוס צריך פז"מ של קצת יותר משנתיים ע"מ שייחשב כזה, וכל אחד שחי בגוש דן קצת יותר משנתיים, יודע ומכיר את הבעייה הזו מבפנים באמת. זה לא יהיה בלתי מדוייק לאמר שאחוז המשתמטים מרצון הוא גבוה יותר כאן. בא לא ניקבור את הראש בחול ונגיד לעצמנו שהכל בסדר, כי הכל לא! בסדר.
ה. ובאשר למציאות המדומיינת, ראה מקרה הקמפיין שהתנדבו אמצעי התקשורת לעשות למען ההתנתקות. זה בדיוק אותו דבר. רק שהיום בגלל המצב שם, צריך לעשות קמפיין לצה"ל, כי מישהו בכל זאת צריך לתחזק את הבלאגן שהתפתח לאחריו, בגיזרה הדרומית. לא?
(צר לי שמס' סעיפים התייחסו לגופו של פוסט דרך גופו של דובר, בפעם הבאה אשתדל יותר)