דוקטור וילצ'נר היה הרופא קופת חולים שלי כשהייתי קטן.
הוא נראה כמו משהו בין המחזאי ארתור מילר לבין אייכמן .היו לו גבות עבותות, פרצוף צר, שיער קלוש ומסורק אחורה בקפידה, והוא תמיד הקפיד להראות חמור סבר.
כך היו המבוגרים של העולם הישן.
רציניים.
מלבד האביזרים המקובלים שהיו אז לרופאים בקליניקה - מנורה כחולה, מקל ארטיק לבדיקת אדום בגרון, סטטוסקופ , ועיגול מתכת עם מראה על המצח - אלוהים יודע למה זה שימש - היה לו בחדר עוד דבר אחד שהיה מסתורי, לא מוכר, מפתיע ועתידני -היה לו מזגן.
מזגנים טלוויזיות וטלפונים היו אז פלאיים עבורנו הילדים, כמו שהיום - כמו שהיום - - לא - אין בכלל אפשרות למצוא דוגמה או להסביר.
שהרי כבר גס ליבנו בפלאים ופליאות.
למרות סברו החמור ולמרות שמאייכמן דווקא פחדתי,
כיוון שבכל ביקור נהג הרופא הטוב לתת לי סוכריית דבש - אז כנראה עוד לא ידעו שסוכר לא בריא לשיניים -
וכיון שכל כך התפעלתי מהמזגן, שהיה משחרר לחלל הקליניקה פרצי אוויר קר תוך שהוא נוהם ומגרגר,
ובזכות שמו המשונה - וילצ'נר - אהבתי את הרופא.
היום נסעתי במונית שרות קו חמש.
היה חם והייתי עצבני, עייף וחסר סבלנות.
בסנטר עלה על המיניבוס בחור די חתיך ושזוף ואיתו לברדור קטן קשור ברצועה.
הלברדור התחיל לקפוץ עלי בהתרגשות וללקק לי את הרגליים, ואני עיוויתי את פני בחמיצות.
הבחור תפס את הכלב בקולר ונזף בו.
מספיק , וילצ'ינר, עזוב את הדוד! אתה לא רואה שלא נעים לו?
הופתעתי ונדרכתי .
קראת לו וילצ'נר? שאלתי.
כן , ענה לי הבחור הידידותי ,והחל מפטפט.
הוא היה פעם רופא ילדים, ועכשיו, בגלל שהוא כלב, אז לפעמים אני שוכח להקדים את התואר דוקטור לשמו כשאני פונה אליו. באמת לא יפה מצדי. הנה - דוקטור, עזוב את הדוד!
הוא היה הרופא שלי! אמרתי, נדהם.
משונה, אמר הבחור. כמה שידוע לי הוא עבד דווקא בחיפה, לא בתל אביב.
נו, אמרתי - אני חיפאי במקור!
אז כנראה שזה באמת הרופא שלך, השיב הבחור, ודחק ברופא בחיוך-
יאללה, וילצ'נר, תביא כפה לפציאנט שלך !
דוקטור וילצ'נר נבח בהתרגשות ושוב ליקק לי את הרגל, אבל הפעם לא כעסתי. לא שנהנתי מזה, אבל פירגנתי לו, בגלל העבר המשותף.
לצערי לא היתה לי סוכריית דבש בכיס לסגירת מעגל, אבל היו לי כמה קאשיואים שסחבתי קודם מאיזה קיוסק בפרישמן כשהבעלים לא היה מרוכז,
אז נתתי לו אותם, ונראה היה שהוא מבסוט מהם ביותר.
ירדתי בפינת חשמונאים, נפרדתי מהבחורצ'יק ומהרופא, והלכתי הביתה בהרגשה טובה מאוד.
דרג את התוכן:
איזה סיפור חמוד! זה מה שנקרא סגירת מעגל!
גם אחותי קראה לכלב שלה ע"ש ד"ר כי היא מצאה אותו ככלב עזוב בבית החולים שבו עבדה.