עוד שבועיים, פחות או יותר, זה צפוי
לקרות. אפשר להסתכל על זה מכמה כיוונים: הדבר שישנה לי את החיים, האושר האמיתי בוא
יבוא, עד שזה לא קורה אתה לא מבין בכלל, אין יותר עצמאות, אין שעות שינה, נגמרו
החיים, ועוד כהנה וכהנה דברים ששמעתי כל החודשים האחרונים. כבר הבנתם מה הולך לקרות
לי בחיי?
אני, עוד מעט בן 52, הופך להיות אבא,
בפעם הראשונה, ועוד לבת.
הלידה צפויה ב- 22 בספטמבר, אבל לך תדע.
אורית זוגתי סוחבת בגאון את העוברית הקטנה. בלי קיטורים, ובעיקר בלי כל הקשקושים
שכולם הזהירו אותי: היא לא מוציאה אותי מדעתי, לא ממש מנג'סת, לא מתפנקת בצורה
מוגזמת וילדותית, וגם לא רצתה לאכול מלפפונים חמוצים עם שוקולד. בקיצור, היא משהו.
באמת.
ואני, מה אני עושה בכל הסיפור הזה? הלכתי
עם אורית לשתי הסקירות בהן ראיתי לראשונה תמונות של הגברת הקטנה בתנוחות שונות,
ולעוד כמה בדיקות משקל וגודל שנועדו, כך אני חושב בדיעבד, בעיקר להרגיע את עצמי
ולהראות לזוגתי שאני כן תורם משהו לטובת העניין. מעבר לזה, סרבן שיטתי. לא מוכן
ללכת לקורס הכנה ללידה, לא מוכן לקרוא ספרים על לידה, לא ממש משתף פעולה. אורית
קוראת לזה "דובי לא לא". ואני מנסה באמת לחשוב למה אני כל כך נגד כל
הטררם סביב זה. הנימוק שאני נותן לעצמי ולאחרים בניסיון להסביר את סירובי העיקש הוא
כי מדובר בתעשייה אדירה של כסף שמתגלגל על כלום ושזה מתאים לכל אותם זוגות צעירים
מתלהבים שנורא רוצים להרגיש את הביחד הזה, וששני בני הזוג אומרים שהם שניהם בהריון
ושניהם יולדים. אז כדי להרגיש שהם באמת עשו משהו יחד הם הולכים לנשום נכון וללמוד
ללחוץ כמו שצריך. ואני אומר קשקוש אחד גדול. לא מוכן לתת גרוש לתעשיית השפע הזו
שמנצלת זוג צעיר ומפוחד, אבל בעיקר מתלהב ומתפתה. ואני הרי כבר לא ילד, וזוגתי
אומנם צעירה ממני לא מעט אבל גם היא לא פתייה. ואחרי שנתתי לעצמי את כל ההסברים
הרציונאליים האלה אני שואל את עצמי האם באמת אלו הן הסיבות? ואולי אני סתם מרגיש
לא נוח להיות בחברתם של בני העשרים ו... שהופכים להיות הורים. אולי אני קצת נבוך
להיות אבא ,לראשונה בחיי, בגיל שבו חברים שלי מחכים לילדים שלהם בנתב"ג כשהם
חוזרים מהטיול הגדול שלאחר הצבא?
יש כאן בהריון כמה סוגיות שאני חייב
להתעכב עליהן. המושג "אנחנו בהריון" מוציא אותי מדעתי. מאיפה זה בא. יש
גבר ויש אישה. האישה בהריון הגבר לא. נקודה. אורית שאלה אותי השבוע אם היתה ניתנת
לי האפשרות ללדת האם הייתי בוחר לעשות זאת. בניסיון להיות ישר עניתי שאני לא יכול
לענות מהמקום בו אני נמצא מכיוון שאם הייתי יכול ללדת הרי שגם כל המערך הרגשי
והנפשי שלי היה שונה ועל כן גם הייתי יכול לענות ממקום אחר. אז אורית בהריון ולא
אני. אני משמש רק כ"עזר שכנגד". מי שסוחב זו היא ולא אני, מי שקם בלילה
להשתין זו היא ולא אני, מי שעושה את הבדיקות האלה עם הג'ל והסטיק זו היא ולא אני.
אני כולה יושב ליד, מחזיק את היד ומתרגש. אני הנהנה. ולכן לא אנחנו בהריון אלא אורית.
זה בדיוק כמו שמצלצלים אלינו הביתה ושואלים אותי "מה שלומכם"? למה לשאול
ברבים, אתם מדברים איתי. כשתרצו לדעת מה שלומה תשאלו עליה. החיבור הזה, כאילו אין
כבר היא ואני כל אחד לחוד ולא רק ביחד, נורא נוח לשואלים כי הם לא באמת מתעניינים
לדעת מה שלום כל אחד מאיתנו. בכלל, הורג אותי שמרבית אנשים שואלים אותי מה נשמע
ומה קורה ואפילו לא באמת מחכים לתשובה. התשובה פשוט לא מעניינת אותם, או יותר
נכון, הם מפחדים שאני אענה להם באמת.
השבוע רכבתי על אופניים בפארק.(אני ממש
לא איש של ספורט, סתם יצאתי לרכיבה קצרה לנער את עצמי מעצמי). וככה, במהלך הדיווש
הרגשתי פתאום שאני ממש רוצה להחזיק את הקטנה עכשיו בידיים, קרוב קרוב ולהריח אותה.
כל השבוע האחרון עסקנו בכביסות של בגדי הקטנה המכונה בפינו עד הלידה
"שקשוקה"(בלי קשר לסרט המצוין של מיקי רוזנטל). הריח הזה של אבקת הכביסה
המיוחדת לתינוקות נדבק בי בלי להרפות. אז הכנסתי זוג גרביים שלה לתיק שלי ומאז הם איתי.
אני מתחיל לעשות שטויות של סנילי, רגשן או סתם אידיוט. או אולי שאני סתם מחפש
לעצמי כל מיני סמלים. כמו למשל תאריך הלידה המועדף. אורית ממש רוצה ללדת בתוך עשרה
ימים. די, נמאס לה, כבד לה, מבחינתה ה"שקשוקה" כבר מוכנה. אני לעומת זאת
רוצה שהלידה תהיה כמה ימים אחרי היום המיועד. אני רוצה את הלידה ב- 26 בחודש. למה?
כי זה התאריך שנפצעתי בו לפני 13 שנה ומבחינתי זה כאילו סמל לחיים החדשים. האמת,
שטויות. ממש לא איכפת לי. שיאללה תבוא כבר. רוצה כבר לנשק אותה עד כלות.
ועוד סוגיה שמטרידה אותי ומעסיקה אותנו
בשבועות האחרונים- הקניות. זה לא נגמר הדבר הזה. כהחלטה אסטרטגית וכלכלית החלטנו
שמה שלא חייבים לא נקנה חדש אלא יד שנייה. אז חיפשנו שידה לקטנה. יד 2 היה לעמוד
הבית שלנו באינטרנט בתקופה אחרונה עד שמצאנו. ניקינו, צבעתי בצבע שמנת, החלפנו
ידיות למגירות, ועשינו שידה כמו חדשה. אז למה להוציא 1800 שקל על שידה מטומטמת אם
אפשר רק 250 שקל ועוד קצת עבודה יצירתית בשביל הבת שלך. בחיי, דווקא הצעירים
שצריכים כל גרוש, מבזבזים בלי חשבון על כלום. לשמחתי הרבה, בעניין הזה, אורית ואני
מסכימים. טוב, יש עוד לא מעט דברים שעליהם עוד לא הסכמנו, כמו למשל השם שניתן לה.
יש לנו כמה רעיונות, לכל אחד מאיתנו יש שמות מועדפים, אבל יש לכם עוד זמן להציע.
אז תעשו את זה בלי להתבייש ואני אספר לכם על זה בשבוע הבא.
אז, שיהיה לכולנו רק טוב
יוסי עין-דור
דרג את התוכן:
מזל טוב.
ואם היא לא מקטרת אתה יכול להפסיק. (D-:)
מה שלומך ?