היום התחיל ה عيد الفطر (עיד אלפטר), החג המציין את סוף חודש ה رمضان (רמדאן). בחג נהוגים ביקורי משפחה. בשנים שעברו אני זוכרת פקקים ותורים ארוכים של הולכי רגל במחסומים, בבגדי חג, עם אוכל ומתנות בידיהם. השנה היו המחסומים כמעט ריקים. הסגר* שהושם על הגדה, כמו בכל חג יהודי, השאיר אנשים רבים בבית. התמונות ממחסומי הבקעה, היום, 20.9.09 משעות הצהריים.
מחסום חמרה (על כביש 57):
מחסום תיאסיר (על כביש 5799):
כתר (או מצור) פירושו הקפת אזור ומניעה חלקית או מלאה של תנועת תושבים מחוץ לו או לתוכו. שכם, למשל, - העיר עצמה, מחנות הפליטים ו 15 כפרים, ובסך הכל למעלה מ 200 אלף תושבים - נתונה למעשה בכתר כבר מעל לשבע שנים. כניסה ויציאה ממנה מתאפשרת רק דרך אחד משלושת המחסומים המקיפים אותה (חווארה, דיר שאראף ובית פוריכ) ורק לאחר בידוק, בכניסה וביציאה מהעיר. כניסות ויציאות אחרות מהעיר נחסמו בקוביות בטון, גדרות, תילי עפר וזרועות ברזל.
בזמן עוצר אסורה היציאה מהבתים. חל איסור גם על פעילות כלכלית. עוצר ממושך הוא ענישה קולקטיווית האסורה על פי המשפט הבינלאומי.
בזמן סגר בטלים היתרי הכניסה לישראל. הכוונה להיתרים שהונפקו לתושבי הגדה לצורך עבודה או טיפול רפואי. ב 2000, אינתיפאדת אל אקצה, הוטל על השטחים סגר מוחלט (סגר כללי - כאשר מותרת כניסה עם היתר, בדרך כלל בצורת כרטיס מגנטי. למעשה מצויה הגדה בסגר כללי מאז מלחמת המפרץ הראשונה ב 1991). בהמשך, תחת הגבלות חמורות החלה ישראל לאפשר כניסה לשטחה לצרכים רפואיים ומסחריים, כך עד היום. עם זאת לאחר מעשי אלימות או בעת חגים ישראליים מושם על הגדה סגר מוחלט.
לפני כמה שבועות בפוסט על שיירת המים ביקשו כמה חברי קפה מידע על פעילות דומה. לכו קראו אצל אמיתי סנדי על שיירת מים לדרום הר חברון בשבת.
דברים בבלוגו של אריה עמיחי.
חייבים לדבר על הכיבוש גם באנגלית - מהדורה מתורגמת של הבלוג. ספרו לחברים שלא קוראים עברית.
