הרבה אנשים טועים לחשוב שורונה היא עוד עיר באיטליה שנוחתים בה בדרך לוונציה, לאגמים או לדולומיטים ולא מבזבזים עליה אפילו כמה שעות בדרך ליעד הבא. חכו רגע, עצרו. לפני שנה וקצת נחתתי בורונה וחשבתי אותו דבר, למה להתעכב בעיר שהיא התחנה הראשונה, עם שדה תעופה קטן שמגיעות אליו טיסות צ'רטר זולות? אבל עצירה של יום בעיר מסבירת הפנים וטיול ברחובותיה הקסומים שינו את דעתי וגרמו לי להתאהב באיטליה ממבט ראשון.
קרוב לנקודת ההתחלה נמצא האמפיתיאטרון הרומי, שבו מוצגות אופרות ומחזות כמיטב המסורת והוא האמפיתיאטרון השלישי בגודלו בעולם!אנחנו כמעט התפתינו להישאר ולצפות באופרה "אאידה", עוד סיפור על אהבה, מלחמה ונקמה. בסוף עשינו סיור מרתק (וקריר) במבנה העתיק שאולי שימש בעבר כמה מלחמות בשוורים ובצפייה בבניית התפאורה.
ואי אשפר בלי להתייחס לתיירות ולמה שאיטליה מייצגת למי שמגיע אליה עם סטיגמות על מה שמאחורי המסכות...
אבל האטרקציה האמיתית של העיר הוא הבית המפורסם של יוליה, כן, כן זאת מ"רומיאו ויוליה". הבית הוא בית מספר 23 ברחוב Capello, ואני נשבעת שנגררתי לשם בעיקר בגלל אמא שלי. בחצר הבית ניצב הפסל של יוליה ואמא שלי
טוענת שמי שמלטף את השד שלה זוכה באהבת אמת. קשה לי להאמין, אבל למה לקחת סיכון?
מחוץ לבית עם המרפסת המפורסמת (אבל אל תצפו, ראיתי בת"א מרפסות הרבה יותר מרשימות...) יש קיר עם גפיטי עצום של כל הצהרות האהבה שנכתבו בכל שפה אפשרית...
ואי אפשר בלי היסטוריה אמיתית, בין הרחובות נפתחות לפתע רחבות מופלאות ובאחת מהן אפשר למצוא את הפסל של דנטה אליגיירי, מחבר "הקומדיה האלוהית", יצירת אמנות כל כך גדולה, שהומצאה למענה שפה כמעט חדשה (האיטלקית המודרנית).
ואפשר סתם כך לטייל בין החלונות הציוריים (תרתי משמע), למרפסות, לחנויות הבוטיק הקטנות של יין ומעדנים ובתי הקפה, מעבר לכל פינה מסתתרת פנינית חמד...
ועוד אחת
ועוד...
ולבסוף כל הרחובות מובילים לנהר האדיג'ה ורק תסתכלו על החיוך שלי, אין צורך במילים...
דרג את התוכן:
יפה כתבת והבאת,
הבורגנית מוורונה.