דב נהג לשבת שני כסאות ממני בבית הכנסת. הוא היה בחור שקט, צעיר ממני, ולכן לא יצא לנו לדבר הרבה.

בשנה שעברה נגזרה עליו שתיקה מסוג אחר - נתגלה אצלו גידול ממאיר בלשון, ולאחר ניתוח קשה, נגזר עליו שלא לדבר.

הקושי שלא לדבר, בהיותו בעל משפחה, היה קשה במיוחד ביום הכיפורים, שבו לא יכל להתפלל.

במוצאי יום הכיפורים כתב דב את חוויתו מאותו יום במכתב.

מכתב זה פורסם לאחר מותו, לאחר כמה חודשים של מאבק רצוף ייסורים. יהיו דברים אלה לזכרו של דב אייזנבך, ולהצלחתו של עם ישראל בדין של מעלה.

בס"ד מוצאי יוה"כ תשס"ט

שיג ושיח של דמעות

אין לך שעה שדמעותיהן של ישראל עולות ומתקבלות כשעת נעילה, שכשנסגרים שערי שמים עדיין מובטח לישראל שכל הנושא קולו בבכי תפילתו נכנסת להיות עם תפילות יום הכיפורים, לרחמים ולכפרה. ויש לך מישראל שבכיין מצוי, וצרותיהן גדולות ובוכים בכי של דמעה, ויש לך מישראל שאין דמעתן מצויה, ואף אלו לטובה כוונתן לקיים מצוות שמחה תמיד, ולמרות זו ככשומעים אחיהם בבכי מצטרפים אף הם בבכי שעיתים הדמעה עימו ועיתים רק קול הבכי. ומהשמים רואים שכולם אגודה אחת, ומצרפין דמעותיהן של אלו עם קולם של אלו, ובעל הרחמים שם דמעותינו בנאדו להיות, כל דמעה ותפילתה עימה.

אף אני הייתי מן הכת השנייה ולא היתה הדמעה מצויה בי, ונסתמכתי על דמעותיהן של כלל ישראל, אלא שבאותה שנה קפצו עלי הצרות, וזכיתי להיות מבני עליה שמסתמכין על דמעות עצמן. אשרי המקום שכל שעושה לטובה.

אך בגלל אותה צרה גם לדבר לא יכולתי שאסרו עלי הרופאים באיסור חמור, וכל תפילותיי רק מכוון הייתי לשמוע ולצאת ,ואף זו לטובה הייתה, שהייתי שומע לחזן ומכוון, והייתי שומע לציבור ומכוון, וכפלתי תפילתי וגם שמחתי שמחה גדולה שהיה הציבור באותו בית כנסת מקפיד להשמיע בפיו את תפילתו, בחיתוך משובח ובקול נאה והייתי בורר לי תפילתו של מי נשמעת ומכוון עימו. אשרי המקום שהביאני ביניהם באותה שנה.

כסבור ומאמין הייתי שמשהגיעו דמעותיי ליעדן פעלו כדרך תפילותיהן של ישראל ביום הכיפורים. אלא שבשמיים בוקה ומבולקה. דמעות ללא תפילות. מי שמע ומי ראה. והיה סניגורן של ישראל אוסף הדמעות ומעלן מלפני כיסא הכבוד, כל דמעה ותפילתה עימה, וכך היה ר' לוי יצחק מברדיצ'ב שואב ועולה, חוזר ושואב, ורק דמעותיי שלי גלמודות מבלי תפילות. והיו מתדיינין הצדיקים מה יעשה בהן,ואמרו נשאל לבעל הלכות תשובה. ובא לו ר' משה בן מימון אצל דמעותיי, וראו בו ששותק, שסבור היה לכבוש תורתו, אלא שאמת מארץ תצמח ועלתה תורתו בפיו, שאין התשובה שלמה עד שיתוודה בפיו.

והיו באין צדיקי סיפורי החסידים ומעלים עלי סנגוריה ור' ישראל בעל שם טוב ותלמידיו מעידים בסיפוריהם כי אמת הדבר. זה בא ומספר דברו שנתקבלה תפילתו אף שכל שידע לומר היה אלף בית, ואפילו עשר אותיות ראשונות היה די בהן, ולא עלתה לי. וזה סיפר כי צעק כתרנגול ביום כיפורים ונתקבלה תפילתו, ולא עלתה לי אף זו. ועוד זה הולך וזה בא ומספר על תפילתו שהיתה בשריקות. ואחרון סיפר בעצמו , שמסר סידורו לשמיים, ובשמיים נוצרו תפילותיו. וכולם לא עלו לי, שלא הרי סיפורם כסיפורי. שהיה כח תשובה שלהם גדול ממני, שכולם תינוקות שנשבו, ולא יכולתי לעמוד במקום בעלי תשובה כאלו.

והיו רואים כולם את ר' משה בן מימון שאף הוא בוכה עימי ולא מצא מנוח שאהבת ישראל שבו גדולה כאהבת אמת שבו. ולפתע אורו עיניו והלך וחזר כהרף עין, ועימו יהודי נוסף וניכר בהם שאהבה גדולה ביניהם, אלא שלא ידעתי מיהו, כי דיוקן דמות הרמב"ם ידוע ומפורסם ואותו לא הכרתי. והיה קורא ר' משה בן מימון - השג השגותיך. והיה היהודי עורם השגות ומפלפל פלפולים על דברי הרמב"ם, כי יש להשמיע וידוי בפה ממש.

וידעתי כי הוא ר' אברהם בית דין, בעל ההשגות. אשרי המחלוקת שהיא לשם שמים ואשרי תלמידי חכמים שמרבים שלום בעולם.

או אז היה רץ לו ר' לוי יצחק, ואוסף דמעותיי שהיו אחרונות להיות, ושם בדלי קטן שנותר עימו בתום מלאכתו, ואף שגם שערי דמעות היו ננעלין באותה שעה, מפתח מסור לו לר' לוי יצחק מריבון העולמים, שכמה וכמה דמעות מכניס הוא בכל יום ויום בעזרת מפתחותיו, ועיתים אף שוכח השערים פתוחים, עד שבא לשם מלאך שאחראי עליהם וסוגרם. ואם מתרעם המלאך על פיזורו של ר' לוי יצחק, מיד זה מפייסו בחיוך של אהבת ישראל והמלאך- משתתקין טענותיו. אף באותו יום הכניס דמעותיי אחורי שערי דמעות, אלא שבאותו יום לא שכח לנעול השער, שהיו המלאכים עומדים היטב על משמרת שעריהן, שאף צבא מרום בא לפני ריבון העולמים בדין, ומקפידין ביום זה על משמרתם. ובאו דמעותיי עם דמעות כל עם ישראל להיות בנאדו של בעל הרחמים לדעת מה יעשה ומה יחתם בהן.

כבר אמרו חכמים : עלמא הדין עלמא דשיקרא. אלא שמי שזוכה ורואה בצרות, זוכה לקורטוב של אמת כבר בעולם הזה.ברוך המקום שריחמני, ואף אני, שאיני הגון וכדאי לכך, זיכוני צרותיי וראיתי צל של אמת , וחשתי באותה שעה קורת רוח של תפילה שעלתה למרום. ואף שלא יודע אדם אנה ילכו תפילותיו, ידעתי באותה שעה כי יפעלו משהו, ולו גם לצרותיהם של אחרים. ושמחתי שמחה גדולה, ואף שאר הציבור חש שמחה, שבעת יציאת היום הקדוש, באה שמחה של נקיות לעולם, שישראל זכין מעברותיהם, ומצוות רבות מחזרות לפניהן להיעשות על ידם.

יזכני המקום לעוד שנים רבות של דמעות נעילה, לכל השיטות ולכל הדעות.

דב איזנבך

דרג את התוכן:

2

מומלץלא מומלץ