כל חטאיה של הדבה מסתכמים בכך שבתור אלמנה צעירה ואם ל-6 ילדים נישאה לסוכן שב"כ מקלקיליה, ומכאן החלה סאגה הנמשכת יותר מ-20 שנה, מציאות קפקאית שמדינת ישראל יצרה אך אינה לוקחת עליה אחריות.
אז מאיפה להתחיל?האם לספר לכם כיצד הגיעה אלי הדבה לפני כשמונה שנים ובעצם מאז ועד היום אני מנסה לסייע לה ולילדיה, לצערי ללא בהצלחה מרובה? או האם לגשת ישר לחלמאות הנקראת "שיקום סוכנים"?
החלטתי. שאספר לכם את סיפורה של הדבה מתחילתו ואני מקווה שתאזרו סבלנות ותקראו אותו עד הסוף ואולי אולי ימצא סוף טוב לסיפור הזה.
הדבה, נערה בדואית בת 13 נישאה לפני כ-40 שנה בעיר הולדתה אל עריש. היא הולידה לבעלה 6 ילדים,3 בנות ו- 3 בנים. היא אהבה מאוד את בעלה, והוא עודד אותה ללמוד קרוא וכתוב ונתן לה להתפתח ולהיות עצמאית - דבר שאינו מובן מאליו בחברה הבדואית אפילו היום.
האושר הגיע לקיצו כאשר מוט ברזל כבד נפל על ראשו של בעלה במהלך עבודתו והוא נהרג. עם מותו, מסתיימת הסובלנות של החברה לעצמאותה של הדבה.
האלמנה הצעירה לוקחת את ששת ילדיה ומחפשת עבורם עתיד טוב יותר. היא עוברת לגדה, שם מתגורר חלק ממשפחתה. היא נודדת בין שכם וכפרים אחרים בגדה ומגיעה לקלקיליה.
קלקיליה של שנות השמונים, בטרם האינתיפאדה הראשונה, הינה עיר "קוסמופוליטית", תושבי כפר סבא, אלפי מנשה, כוכב יאיר ועוד מגיעים לעיר עורכים כאן את קניותיהם ומבלים בבתי הקפה.
הדבה מוצאת פרנסה קבועה ביישוב אלפי מנשה בעבודות ניקיון.
מותם של עופרה וטל מוזס מאלפי מנשה בפיגוע חבלני במהלך האינתיפאדה הראשונה משנה את המציאות של כולם, כולל זה של הדבה. היא זקוקה לפרנסה עבורה ועבור ילדיה. שתי בנותיה הגדולות נישאות, האחת עוברת לירדן השניה נשארת בקלקיליה, בנה הבכור מתגלה כחולה סכרת ועליה לדאוג לבריאותו.
היא שולחת את הבת הצעירה לפנימיה בעיר אחרת ומחליטה להתחתן על מנת לשמור על משפחתה.מכירים לה את מי שעתיד להיות בעלה, סוכן שב"כ מקלקיליה.
היא נישאת לו, מגלה את עיסוקו ומסייעת לו. זמן לא רב לאחר מכן הוא נחשף ובמהלך זריז מועבר יחד עם אימו ועם הדבה וילדיה הלא נשואים לישראל לחיפה.
הבעל, הדבה ואימו זוכים למעמד של תושבי קבע, ארבעת הילדים שלה נותרים ללא מעמד.
בשלב זה מתחילה אימו של הבעל להשפיע על בנה שיתגרש מהדבה וימצא "דגם צעיר יותר" שיוליד לו ילדים. בעצם בשביל מה הוא צריך את האישה הזו? הבן מתגרש מהדבה ומותיר אותה חסרת כל.
היא נותרת בארץ זרה, ללא שפה, דחויה ע"י המוסדות הערביים בארץ ובשטחים ומסומנת כבוגדת. היא נעזרת בחברים שהספיקה להכיר בארץ (רובם יהודים) ומחדשת את קשריה עם אלפי מנשה ונוסעת יום יום מחיפה לעבוד ביישוב בניקיון.
ביתה מסיימת תיכון בחיפה בהצטיינות ומתחילה לעבוד בניקיון יחד עם אימה. בניה מוצאים עבודות זמניות בבניין ובמוסכים ונדמה שהכל איך שהוא נסבל.
ואז מתחיל המלכוד. בנה של הדבה נעצר בזמן עבודתו מאחר ואין לו אישור שהייה בארץ, הדבה נאבקת נגד גירושו לקלקיליה והפתרון של המדינה – להכניס אותו לכלא למספר חודשים. הוא משתחרר אך נותר ללא מעמד.
הדבה שוכרת עו"ד ערבי על מנת שיגיש בג"צ להסדיר את מעמדה ומעמד ילדיה בארץ. העו"ד סוחט ממנה כ-20,000 ₪ במשך מספר שנים אך אינו מקדם את המקרה שלה.
לא עובר זמן רב ובנה הבכור, חולה הסכרת, מגלה שסרסור רוסי מנסה לשדל צעירה רוסית בבניין שבו הם גרים. כשהסרסור תוקף את הבחורה בחדר המדרגות, הבן של הדבה מנסה לעזור לה. הסרסור שולף סכין אך הבן מצליח להדוף אותו ותוקע את הסכין בירך של הסרסור.המשטרה מגיעה ועוצרת את הבן של הדבה. הבחורה מרוב פחד מסרבת להעיד לטובתו של הבן והוא נשפט ונכלא למספר שנים.
בערך בתקופה זו מתחילה הדבה לעבוד אצלי. אני דואגת לה לעוד עבודות והבת שלה עובדת אצלי ותקופה מסוימת אף מתגוררת בביתי, על אף האיסור להלין "תושבי שטחים" מעבר לשעות העבודה.
חלומה של הבת הינו ללמוד מקצוע כגון רפואה או משפטים על מנת שתוכל להיות עצמאית. חוסר מעמד בארץ אינו מאפשר לה ללמוד באוניברסיטאות (למרות שסיימה לימודי תיכון בארץ בהצטיינות). אני מנסה למצוא לבת פתרונות בחו"ל אך כל אפשרות נופלת מאחר ואין לבת אפשרות להוציא דרכון ישראלי או פלסטיני.... הבת נחושה בדעתה, לוקחת סיכון ונוסעת לעיר שם שהתה בפנימיה, ומוציאה תעודת זהות מקומית. בעזרתה היא נרשמת ומתקבלת ללימודי משפטים באחת האוניברסיטאות בשטחים. אני מסייעת לה בשנה כספית בשנה הראשונה של לימודיה.
הבן שנעצר בעבר משתחרר ושוב מחפש עבודה. בעבודה קורא לו אחד הערבים "משת"פ בוגד" ומתחילה קטטה. הבן שוב נעצר ונכנס לכלא. כשהוא משוחרר מהכלא, מחליטה המדינה לגרשו לעזה ועוד סיוט של הדבה מתחיל.
בינתיים הבן הכי צעיר גם הוא יוצא לעבוד, נעצר ללא מסמכים ונכלא. כל הניסיונות שלי לחבר את הדבה עם השב"כ, עאדלה, התנועה לזכויות האזרח וגופים אחרים נכשלים – היא ומשפחתה אינם ערבים ישראלים, הם אינם משוקמים של השב"כ, הם אינם עובדים זרים הם פשוט אינם....
כוחותיה של הדבה לאט לאט אוזלים, היא צריכה לשלם דמי שכירות, לעזור לבת שלה, לבן הסוכרתי שבכלא, לבן שמוצא את עצמו לבד בעזה – אין לה חשבון בנק, אין להם ביטוח בריאות או אחר, מבחינת המדינה הם לא קיימים.
כשבנה הסוכרתי משוחרר מהכלא הוא הופך לנטל גדול יותר, הוא נכנס לדיכאון, יוצא ונכנס לאישפוז – אישפוז אותו הדבה אינה מסוגלת לשלם.
שום דבר טוב לא קורה מלבד מאמציה והצלחתה של הבת בלימודיה.
שוב אני מנסה לסייע להדבה במאמציה להשיג מעמד עבור ילדיה, אך עדיין ללא הצלחה.
הבן בעזה עובר את המלחמה איכשהו ובשלב מסוים היא מאבדת עימו קשר במשך שלושה שבועות כשהוא מנסה להמלט מעזה לאל עריש ונתפס על ידי המצרים. הוא מוחזר לעזה ומסתובב בימים אלו ללא קורת גג.
לסיפור הזה אין סוף טוב, אין לא סוף בכלל.....
לאחרונה פניתי לעורכת דין הידועה בתחום הסיוע לעובדים זרים, העברתי לה את המקרה של הדבה ואנחנו מחכות לראות מה יהיה.
בערב יום כיפור זה אני מבקשת מכל המאמינים שביניכם להוסיף גם תפילה אחת למען הדבה וילדיה.
דרג את התוכן:
זה בסדר,
יש כאלה שהפעם יעשו
"שעות נוספות"
בבית הכנסת,
אך האם הוא שומע את כווווולם?
לך עם האמת שלך ,
וכל העולם יצדיע לך .
לאבירי הקפה, ולנסיכות יערת- הדבש.
בברכת חג שמח כאן על מגש.
המתיקו
ביין, גבינות , וגם ייאש.
כי מתוק הוא מתוק הוא
ואין כל חדש...
צום קליל